ראש הממשלה החליט לקחת הפעם את הבחירות המקומיות ברצינות. בשבועות האחרונים חרש נתניהו את הארץ לאורכה ולרוחבה, נפגש עם מועמדים ועם עסקנים מקומיים, הצטלם עם ראשי ערים ושיגר סרטוני וידאו למנהלי קמפיין וליועצי תקשורת ברשויות. למרות עידן הרשתות החברתיות והדיגיטל, קבוצות הווטסאפ, הפייסבוק והטוויטר שמאפשרים לכל אחד להגיע לכולם בזמן אמת בשיטפון מידע בלתי פוסק, הנחת העבודה היתה ונותרה שאין חלופה לירידה לשטח, לכיתות רגליים, לכנסים, לפגישות ולשיחות אישיות. כך ניהלו המועמדים ברשויות את מערכת הבחירות 2018, וכך מתכנן נתניהו לנהל את מערכת הבחירות הכלליות 2019. השאלה אם זה מוכיח את עצמו אינה ברורה עד הסוף.
כשנתניהו עמד לפני כמה חודשים מול פעילי הליכוד ואמר להם ש־40 מנדטים זה יעד אסטרטגי, הוא התכוון לכל מילה. בבחירות הבאות נתניהו לא יסתפק בניצחון רגיל וגם לא בפער גדול. הוא סימן לעצמו ניצחון ענק, ולשם הוא חותר בכל כוחו. אחרי הכל תהיה זו הקדנציה הקריטית ביותר בחייו הפוליטיים. במהלכה יקבע היועמ"ש אם יירד מהבמה או יישאר לרקוד עליה עוד שנים רבות. במערכת הבחירות הקודמת, כשהצליח להעביר את המסר שהימין עומד לאבד את השלטון, הגיע להישג המפתיע של 30 מנדטים. נתניהו ניצל אז את כל כישוריו התקשורתיים בבליץ ראיונות בלתי פוסק ובפעילות מאסיבית במרחב הדיגיטלי.
כעת, כשהימין לא עומד לאבד את השלטון וכשהיעד הוא עשרה מנדטים יותר מההישג המרשים ההוא, נתניהו חייב לתור אחר המנדטים האבודים במחוזות חדשים. בערים וביישובים. הוא צריך עשרות אלפי ידיים עמלות שיפעלו בכל כוחן כדי שבתחומן ישולשלו כמה שיותר פתקי מחל.
הבעיה היא שנתניהו לא לבד. הליכוד הצליח בלא מעט ערים אבל מפלגות כמו כולנו, יש עתיד ואפילו המחנה הציוני הצליחו גם הן בכמה יעדים אסטרטגיים. כמו נתניהו גם לפיד ירד לשטח, וכמוהו משה כחלון, אבי גבאי וגם אריה דרעי. כולם מבינים מה שהוא מבין, כך ששום תוצאה אינה מובנת מאליה.
כמו שההישגים העתידיים לוטים בערפל, כך גם ההישגים שבהם מנפנפים כיום ראשי המפלגות צריכים להילקח בעירבון מוגבל. לא תמיד יש מתאם בין תמיכה מקומית במועמד להצבעה במישור הארצי. מפלגות רבות "מאמצות" מועמדים שהקשר בינן לבינם דחוק למדי, רק כדי להתהדר בניצחון ביום שאחרי. לפעמים מפלגה צריכה להילחם במועמד שהוא בשר מבשרה רק בגלל צורך מקומי כזה או אחר. בקיצור, סוג של כאוס פוליטי.
דבר אחד ברור כן הכתיבו הבחירות השבוע: יחסי הכוחות במפלגות החרדיות בינן לבין עצמן לא עומדים להישאר כפי שהיו. אנחנו עומדים בפתחו של סדר חרדי חדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו