אוגוסט 2003, ניצנים. ברגע השיא של גמר "כוכב נולד", כשהזוכה המאושרת נינט טייב מבצעת שוב את "ים של דמעות" מול מאות אלפי צופים, מתגנבת לבמה אחותה הקטנה, סופיה. "אחותי היפה!" צועקת נינט אל תוך המיקרופון, וממשיכה לשיר.
אוקטובר 2018, תל אביב. סופיה טייב נכנסת בעצמה אל עולם הריאליטי, כשהיא הופכת לאחת המתמודדות ב"משחקי השף - קונדיטור". רק אל תחשבו שהיא פה בגלל אחותה.
"זה הזמן שלי", היא מכריזה נחרצות. "אני בתוכנית הזאת בזכות עצמי. אני תמיד אהיה אחותה ותמיד אהיה גאה בזה, אבל הבמה הזאת היא שלי. פה אני אצליח בזכות עצמי, ואם אחליט אחר כך לפתוח בית קפה או מסעדה, זה יהיה לגמרי שלי, מהידיים שלי ומהכישרון שלי. חובת ההוכחה היא עלי".
איך הגיעו אלייך?
"בהפקה ראו את עוגות השמרים שלי, שאני מעלה באינסטגרם, ופנו אלי".
אחותי היפה גם מעלה עוגות שמרים לאינסטגרם ולא פנו אליה.
"קודם כל, העוגות שאני מכינה נראות מאוד־מאוד טוב. אבל אני לא טיפשה, ברור שהעובדה שאני אחות־של משחקת פה תפקיד. הגיעו אלי כי אני אחותה, אבל אם אני מספיק טובה, אני אשאר שם בזכות עצמי. גם קרדשיאן התחילה כדוגמנית עירום והפכה למעצמה כי היתה טובה והיה לה מה להציע. אז פנו אלי כי אני אחותה, ותכלס גילו שאני מדהימה" (צוחקת).
מבאס אותך שפונים אלייך על תקן אחות־של?
"ממש לא, זה תמיד מפרגן לי שיש מה לעשות גם איתי. גם אם הפנייה מתחילה ב'אחות־של', היא אף פעם לא מסתיימת שם".
• • •
סופיה (33) היא הבת הרביעית מתוך חמשת ילדיהם של יוסי ומרסל טייב, קטנה מנינט בפחות משנתיים. "בתעודת הזהות אני סופיה, אבל כולם קוראים לי סופי. היו שנים שלא התעקשתי לתקן אותם, אבל היום אני מתעקשת".
למה?
"כי סופי מרגיש לי עם קארמה רעה, ובסופיה יש את שם ה'. מלעיל או מלרע - כבר לא משנה לי".
למה קראו לך סופיה?
"כי כשנולדתי, אמא שלי ראתה שיש לי עיניים יפות, שהזכירו לה את סופיה לורן. אני היחידה מהילדים שלא קרויה על שם דודה, דוד, סבתא או סבא".
היא למדה בתיכון רוגוזין בקריית גת והיתה חברה בלהקת "צעירי דור ההמשך" עם אחותה. "הייתי מאלה ששרים בטקסים, וכשנינה סיימה י"ב, אני המשכתי אותה. כמובן זה לא היה אותו דבר, אבל זה היה הכי קרוב. אחרי התיכון היה ברור לי שזה לא התחום שלי, ועזבתי את זה".
יש לכן קול דומה?
"כן. יש שיר אחד ששרתי בטקס לזכר רבין, וכל מי ששמע אותו חשב שזאת היא שרה. היחיד שזיהה שזאת לא היא הוא יוסי, בעלה".
יש לך תחושת פספוס?
"בכלל לא. היה לי קול סבבה, אבל אני לא יודעת לשיר באופן מקצועי. ואם אתה לא יודע לשיר כמו שצריך, נוצרות יבלות במיתרי הקול".
בצבא היא התגייסה לתפקיד מש"קית בקרה ומעקב. חצי שנה לאחר השחרור הציעו לה לחזור לשירות קבע, "והסכמתי בלי היסוס. אבל אחרי חצי שנה אמרתי למפקדת: 'שומעת? מיציתי'".
מאז ועד היום עבדה במגוון תפקידים: נציגת מכירות של רכבים, עוזרת הפקה בטלוויזיה, סטייליסטית, וגם מנהלת ליינים בחיי הלילה. היום היא מנהלת המכירות בעסק של מושיק גלאמין.
"אני באה מקריית גת, והשורשים שלי חזקים מאוד, אבל בלי החינוך של הוריי הייתי יכולה ללכת לאיבוד בקלות בתל אביב. אני אישה סקרנית מאוד, והכל פה פתוח וליברלי, והרבה אנשים יכולים ללכת לאיבוד. הייתי בחיי הלילה כמה שנים והייתי יוצאת בכל יום, חוץ מבימי שישי.
"היום אני כבר לא במקום הזה. אני ברגיעה מוחלטת מחיי הלילה, וכבר לא מדליק אותי לצאת. יותר מדליק אותי להתעורר מוקדם, להתאמן ולצאת לעבוד.
"יש פה גם בדידות קיצונית, שהרגשתי הרבה פעמים, אבל אני אופטימית ולא שוקעת בזה".
"לפתוח קונדיטוריה בארץ זו לא בעיה מבחינה כלכלית, כי יש לי משקיעים". סופיה טייב // צילום: אריק סולטן / שמלה: דנה סידי, עגילים וטבעות: פדני
היא גרה לבדה ברמת אביב. "כל החברים שלי אומרים שאני לא רוצה זוגיות, אבל אני מאוד רוצה. אני פשוט צריכה מישהו שיתאים לי. אני לא יכולה להתפשר על מישהו רק כי הוא מוצלח, או כי יהיה לי טוב איתו בחיים. אני רוצה מישהו שיקלוט את הווייב שלי, יכיל אותי. יש כאלה שיגידו שזה לא פשוט, אבל אני אומרת שזה פשוט מאוד. מישהו שיצאתי איתו אמר לי משפט יפה מאוד: 'את מורכבת מהרבה מבנים קטנים, וכשמתרחקים רואים בית'".
למה זה לא עבד איתו?
"כשרוצים אותי יותר מדי, זה מרתיע אותי. בחורה הגיונית תגיד, 'למה לא? הוא עף עלי'. אבל אצלי, אם זה טו מאץ', זה מוריד. לפחות בהתחלה. הייתי במערכות יחסים שבהן חייתי בשביל בן הזוג שלי. היום זה לא ככה. היום יש את העולם שלי ואת העולם שלו, והעולם שלי הוא רק שלי. מי שיבין את זה יקבל בחורה באמת איכותית, שיודעת להכין עוגות".
טוב לך לבד?
"מאוד, אבל יהיה לי טוב יותר בזוגיות. בוא נגיד שאני בשלב קצת מסוכן לי, כי אני קנאית לפרטיות שלי והתרגלתי ללבד שלי. להכניס מישהו לטריטוריה שלי לא יהיה פשוט".
אמא לוחצת?
"אני אשקר אם אגיד לך שלא. זה לא מלחיץ אותי, זה בעיקר חופר. אין מה לעשות, אני לא אתפשר על מישהו רק כי אני בגיל שבקריית גת כבר נחשב לבלוי".
לפחות שידכת בין קורין גדעון לבעלה הטרי חילי.
"נכון, זה היה בתקופה שיצאתי הרבה, והצעתי לה להצטרף. היא אמרה לי שהיא עייפה ושחברות שלה לא רוצות לבוא. איך שהיא הגיעה, אמרתי לה, 'תכירי, זה חילי'. מאז הם יחד. היא כל הזמן אומרת שאני השדכנית, אבל אני רק השליחה. הכל זה מלמעלה".
היית יוצאת עם בחור ערבי?
"מבחינתי ערבי זה שם קוד למישהו לא יהודי. אני באמת חושבת שלאהבה אין חוקים ואני לא רוצה להישמע נחרצת, אבל יש מקומות שהייתי בוחרת מראש לא להיכנס אליהם. אם הייתי יודעת מראש שהוא לא יהודי, הייתי נמנעת, כי בטווח הארוך זה פחות יתאים לי. אבל אני לא רוצה שאלוהים יעמיד אותי בניסיונות".
את אדם מאמין?
"לגמרי. גם במהלך התוכנית דיברתי המון עם אלוהים והתפללתי".
• • •
היא איבדה את האנונימיות במקרה, אבל מודה שמעולם לא סבלה מזה. "היו תקופות שבהן זה היה יכול להיות סיוט, אבל היום אני רק מברכת על זה. במשך תקופה קצרה גרתי עם יהודה ונינה, אחרי שנפרדתי מבן זוג. היו צלמים שחיכו בשיחים מתחת לבית. זה באמת היה מבהיל. היום כבר אין את זה. אף אחד לא מחכה בפינה, וממילא הכל באינסטגרם".
החיבה שלה לאפייה התחילה בילדותה, כשצפתה באמא שלה אופה. "היא היתה יוצאת לעבודה ב'פולגת' ב־7 בבוקר, חוזרת ב־5 אחר הצהריים ומכינה לנו קרואסונים עם בצק קיפולים עם מרגרינה.
"אני הייתי מהילדות ששואלות, 'אמא, מה יש פה על הגז, מה את מכינה פה ואיך את עושה את זה ולמה הבצק במקרר?' נינה היתה שרה על הספסל, ואני הייתי נצמדת לאמא שלי. לקחתי את הכישרון שלה, אבל עשיתי בו הרבה שינויים. היא לא אוהבת חלבי, מבחינתה זה כמו שתגיד לה חזיר. היא אוהבת מרגרינה, ואני בדיוק ההפך: מבחינתי, כמה שיותר חמאה".
אז אני מבין שבבית לא בונים על ארוחה של נינט.
"היא מבשלת מאוד מופשט. היא לא למדה כלום והיא יודעת להכין הכל. אני לא יודעת לחרטט. היא הכינה לי פעם עוגה ליום ההולדת, ולא האמנתי שהיא הכינה אותה לבד. הייתי אצלה בלוס אנג'לס, והיא מבשלת סוף הדרך ומארחת בכל יום שישי מיליון איש. אבל את האפייה נשאיר לי".
כשהמלהקים של "משחקי השף" פנו אליה, היא סירבה מייד, כמו שנהגה גם כשקיבלה פניות מתוכניות אחרות. "לא רציתי להיחשף, מה גם ש'משחקי השף' מיועדת למקצוענים. חשבתי לעצמי, מה אני יודעת להכין? שמרים ועוגת ביסקוויטים?"
איך בכל זאת שכנעו אותך?
"הם לא ירדו ממני וביקשו שאבוא לפגישה. חשבתי על זה ואמרתי, וואלה, נמאס לי להגיד לא, אני הולכת לפגישה. אחד הדברים שהכי דיברו אלי הוא שמדובר בטעימה עיוורת. אמרתי, אוקיי, אם כבר יש לי הזדמנות ללכת למשהו, זה לפחות לתוכנית שלא יעבירו אותי כי אני אחות של נינט".
התייעצת איתה קודם?
"בטח. התייעצתי עם כל המשפחה ועם החברות הקרובות שלי. כולם אמרו לי ללכת על זה ביג טיים, אבל ההחלטה הסופית היתה שלי. נינט היתה בעד, כי היא חושבת שזה יכול לפתוח לי עולם, ושאני חייבת לעשות את זה. כולם פרגנו, אבל הם באמת חושבים שזה מתאים לי".
איך התכוננת?
"עשיתי מלא טסטים בבית לכל חבר אפשרי, עם עוגות השמרים שלי. באמת יצא לי מדהים, והחברים אמרו שזה מעולה. אבל בטלוויזיה זה שפים אמיתיים, לא חברים שלי, שכל דבר שתגיד להם יגידו לך שזה טעים. מצד שני, סקרן אותי לדעת מה חושבים עלי שפים אמיתיים".
איך היה האודישן?
"סופר מלחיץ. תוך כדי שאני נכנסת, אני לובשת את החלוק ואומרת לעצמי, 'טוב, את ממש סתומה, עכשיו תתמודדי עם מה שעשית ואכלת אותה'. כל החברים שלי אמרו לי שאעבור, אבל אני רואה מול העיניים רק את הפדיחות שאני לא עוברת.
"התחלתי לעבוד, והבצק שלי לא תפח. נכנסתי להתקף חרדה, והשעון רץ, ואני לא עומדת בזמנים. הצופים בבית ראו דקה אחת, אבל כל שנייה בחדר הזה הרגישה לי כמו נצח".
בחלוקה לנבחרות היא צורפה לנבחרת של מושיק רוט. "ראיתי את הפרומו וכמעט התחלתי לבכות", היא מספרת. "אמרו שם, 'מי שלוקח אותה זה צ'ימידן על הגב', כי אני היחידה שהיא לא מקצועית".
איך היה לך בנבחרת?
"סבבה לגמרי. הייתי יסמנית. אמרתי להם, מה שאתם צריכים - אני אעשה. אני אהיה הסנג'רית של כולם.
"הייתי שם הכי חסרת ביטחון, ואמרתי לעצמי שאתמקד במה שאני טובה - סדר וארגון, להרים את הקבוצה, להסתכל על זמנים, וכל מה שאני יכולה לתרום. בקיצור, הייתי הסו־שף שלהם. לא המעטתי בערך שלי, אבל הייתי מודעת למה שאני יכולה ומה שאני לא יכולה".
לא חששת שיסמנו אותך כחוליה החלשה?
"ביקשתי מכולם עזרה כל הזמן ואמרתי לעצמי, ישנאו אותךְ על זה. הם יגידו לעצמם, 'אנחנו נעזור לה, ובסוף היא תישאר ואנחנו נעוף'. אבל אני תמיד אומרת שאם מישהו חלש, צריך לעזור לו.
"אני זוכרת שבהתחלה ראיתי את כולם בחדר. לא דיברתי עם אף אחד, שמתי אוזניות כי לא רציתי שיחשבו שאני מתלהבת, אבל גם פחדתי שיגידו שאני סנובית כי אני אחות של נינט. התחילה המשימה, וכולם שם בצחוקים וכיף, ואני בכלל לא מעכלת. ישבתי עם עצמי ושמעתי מוזיקה, עד שבאה אלי עומר ואמרה לי, 'מה הסיפור שלך? תורידי את האוזניות'. כאילו נתנה לי את האישור. זרמתי, ומאותו רגע הכל השתחרר".
אז מראש ויתרת על ניצחון? או שהלכת על אסטרטגיית האנדרדוג?
"אני יכולה לנצח רק עם הרבה מזל. מה שנקרא, יותר מזל משכל. ואם יהיה לי מזל, ומישהו יכין משהו פחות טוב משלי, רק אז אני אנצל. כלומר, לא חשבתי שאני הכי טובה, אלא שיש מישהו פחות גרוע. זה גם מבאס, אבל עדיף".
את חושבת ששם המשפחה שלך עזר לך להישאר?
"כל שלב הוא טעימה עיוורת, אף פעם לא יודעים מי הכין מה. זו הסיבה שהסכמתי ללכת על זה. לא שאכפת לי מה יגידו, הרי תמיד יגידו ויחשבו, אבל פה באמת אין להם שום יכולת לדעת מי הכין מה".
היתה לך היכרות מוקדמת עם אחד השפים?
"את אסף הכרתי דרך נינה, חגגתי אצלו פעם יום הולדת. את השאר לא. גם את מירי לא הכרתי קודם, אבל היא היתה הנשמה הטהורה על הסט. תמיד מחבקת ותומכת".
עלית במשקל בזמן התוכנית?
"לא, אבל אחרי התוכנית לקחתי קורס אפייה מקצועי ב'דנון', כדי להעשיר את הידע. אמרתי שם לכולם שצריך לטעום מהכל ולא לפחד, כי אם אתה אוכל באהבה, אתה לא תשמין. אבל אחרי הקורס השמנתי מאוד, ואני בחרדות מזה כי אני לא יודעת לעכל את זה. אני חושבת שזה כי אני אוכלת יותר מתוקים וטועמת יותר ממה שאני מכינה. פתאום הביס השלישי הוא שונה מהביס הראשון והביס הרביעי הוא בכלל אחר. צריך להיזהר עם זה, כי אי אפשר לאכול כל היום מתוקים ולצפות לא להשמין".
האחיות טייב: אסתי (מימין), נינט וסופי // צילום: מאיר פרטוש
איך הקשר שלך עם נינט?
"חוץ מזה שהיא לא נמצאת פה פיזית - כמו שהיה. כשהיא באה לארץ, דווקא יותר מעניין אותי אם היא באה עם אמיליה או לא. הילדה הזאת היא אהבת חיי, וזה היה הדבר הכי קשה לי בכל המעבר הזה, כי הייתי איתה מהיום שהיא נולדה ועד היום שהיא טסה. הייתי כמו אמא שנייה שלה, ובגיל שנה וחצי היא נסעה. היום היא בת 3".
איך הגבת כשנינט סיפרה לך שהם עוזבים?
"עד הרגע שהם נסעו לא האמנתי שזה יקרה. אני זוכרת שבדרך חזרה משדה התעופה לא ראיתי את הכביש מרוב בכי. בכיתי ימים ולילות. הייתי עצובה בנשמה.
"אבל ידעתי שאין ברירה. היא היתה חייבת את זה לעצמה. אני מלאת הערכה וכבוד אליה על זה שהיא עזבה את כל המוכר והידוע והלכה אל הלא נודע. מי שמכיר אותה יודע שהיא תמיד היתה כזאת. מוכיחה שאפשר גם אחרת. הראייה הזאת, שאפשר להצליח בגדול, אופיינית לה מאוד וראויה להערצה. זה לא היה קל ופשוט לאף אחד, והנה זה מתחיל לקבל צורה".
מה את חושבת על השינוי בסגנון המוזיקלי שלה?
"זה לא שינוי. אנשים אומרים לי עד היום, 'אם היא היתה הולכת על הסגנון של 'ים של דמעות', היא היתה מיליונרית'. לכל האנשים שלום, כסף הוא לא העניין פה. ברור שזה חשוב, וכסף זה עוצמה, וכולם רוצים שיהיה להם כסף, אבל נינה היא אמן בנשמה, ושיקפוץ לי כל מי שחושב אחרת. היא בן אדם שמאמין בדרך הקשה, והיא הולכת בדרך הזאת. גם בגמר של 'כוכב' ההתלבטות היתה בין 'תם השרב הגדול' לבין 'ים של דמעות', אז שלא יבואו ויגידו שהיא זמרת מזרחית. כשהיינו ילדות, קיבלנו את הקלטת של 'אור הירח' מדודה שלי וקפצנו לתקרה. היא תמיד אהבה פופ ורוק, ודווקא מוזיקה מזרחית אף פעם לא היתה אישיו אצלנו.
"חוץ מזה, בן אדם עובר תהליכים ומגלה את עצמו. היא גיבשה לעצמה דעה, זהות, וזה לוקח זמן וזה תהליך אינסופי. היא יכולה להחליט שהיא מוציאה מחר שיר עם עומר אדם, וזה ייראה לה מגניב, והיא תעבד אותו כמו שהיא רוצה. היא גם אירחה במופעים שלה זמרים ים־תיכונים. לא הכל שחור ולבן.
"הדבר היחיד שמעצבן אותי זה שלא מאמינים לה. אני אומרת לך שהיא יותר מדי כנה, היא הבן אדם הכי אמיתי שאני מכירה בחיים האלה".
באופן כללי, השירים שלה בשנים האחרונות היו קצת פחות קומוניקטיביים לעומת האלבום עם אביב גפן, נניח.
"כי האלבום עם אביב היה עם אביב, והאלבום שאחרי היה שלה. אני חושבת שבעוד כמה שנים ילמדו את השירים שלה בשיעורי ספרות. היא כותבת בצורה מאוד לא הגיונית. אני שומעת לפעמים שירים שלה ואומרת לה, 'בחיאת, על מה חשבת כשכתבת את השיר הזה? מה עבר לך בראש? איך הגעת למקומות האלה?'
"היא בן אדם מאוד־מאוד עמוק, אבל אנשים לא מבינים את העומק הזה ולא מתעכבים על זה. הכל שטחי מאוד. אם אתה שואל אותי - אני חושבת שהיא צריכה להוציא אלבום בערבית להורים שלי".
את יכולה להבין למה מי שמסתכל מהצד יכול לחשוב שהבחירות שלה מפתיעות?
"לא. יש המון אמנים שעשו הרבה שינויים בסגנונות, וממיינסטרים עברו לנישה. אני לא שופטת אף אחד על הדרך שהוא עושה, כי אם זה מה שבחרת לעשות - סבבה, אני מברכת אותך ושיהיה לך בהצלחה.
"כמה אמנים עושים היום מוזיקה בשביל האמנות ולא בשביל הכסף? מעט מאוד. נינט היא אחת שעושה את המוזיקה בשם האמנות. אמנות או נמות - זאת היא. למלא את קיסריה לא מדבר אליה.
"אני יכולה לבוא ולהגיד לה אלף פעם, 'את יכולה לעשות שיר כזה וכזה ויעופו עלייך, תופיעי איתו, תעשי כסף, את צריכה כסף', אבל זה לא עובד אצלה ככה".
איך ההורים הגיבו למעבר שלה?
"לא מתרגלים לזה אף פעם. המזל שלנו הוא שיחסית לאחת שגרה במרחק של 16 שעות טיסה, היא באה הרבה, ועל זה הם מברכים".
נדמה שבתקופה האחרונה היא באה יותר.
"היא אף פעם לא התנתקה מהעשייה בארץ, אבל רצתה לנסות גם בחו"ל. תאמין לי שזה מאוד לא פשוט לעזוב פה הכל כשיש לך הכל, ותוסיף לזה שהיא משפחתית מאוד".
את רוצה שהיא תחזור?
"באגואיסטיות שלי כן, אבל בשבילה לא, כי אני רוצה שהיא תצליח שם. שתכבוש את אמריקה".
יש סיכוי שזה יקרה?
"בוודאי, זה עניין של זמן. כשהיא דבקה במטרה, היא לא מוותרת. גם כשזה נראה בלתי אפשרי היא לא משחררת, ובמקרה שלה - אפילו השמיים הם לא הגבול".
מה השלב הבא אצלך?
"סטאז' בחו"ל. לפתוח קונדיטוריה בארץ זו לא בעיה מבחינה כלכלית, כי יש לי משקיעים, אנשי עסקים שאני מכירה. העניין הוא שאני מרגישה שיש לי עדיין מה ללמוד. ברגע שאהיה מוכנה, זה יקרה. היום אני יודעת להגיד לך שזה התחום שאני רוצה לעסוק בו".
erans@israelhayom.co.il(איפור ושיער: הלן אמויאל, סטיילינג: מיכל עובדיה, שמלה: דנה סידי, מטפחת: וינטג' אוסף פרטי, טבעות: פדני; צולם בקונדיטוריית דלאל, נווה צדק)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו