"אני לא יכולה יותר. החיים האלה, בצל המחלה הנוראה הזאת, נמאסו עלי. תש כוחי מלהתמודד עם הסבל הזה. אני ראויה לחיים טובים ויפים יותר, ולכן איבדתי את הטעם והרצון לחיות, למרות שזכיתי מכם לתמיכה ואהבה והבנה אין סופיים. אני לא רוצה שתצטערו עלי יותר מדי, ואני אלך לעולמי בלי צער. תודה על הכל". זהו הנוסח המצמרר של המכתב שהשאירה אחריה קרן שטלריד ז"ל, מהמושב ניר ישראל, לפני שאביה, ד"ר מרדכי שטלריד, מנהל המכון ההמטולוגי בביה"ח קפלן ברחובות, נענה לבקשתה להמית אותה המתת חסד, ואכן עשה זאת ביום שישי האחרון. מה שככל הנראה לא ידעה קרן, הוא שאביה ילך בעקבותיה וישים קץ לחייו - מייד אחרי שגאל אותה מייסוריה. הסיפור הטרגי זיעזע את בני המשפחה וגם החזיר את הנושא הכאוב של המתת החסד לסדר היום הציבורי. קרובת משפחה אמרה בכאב: "לא מובן למה צריך להגיע למצב כזה. ברגע שבן אדם, בצלילות הדעת, מביע את רצונו למות בגלל מחלה סופנית, זכותו שיממשו את רצונו בצורה מסודרת, ולא להגיע למצב שאביה יעשה זאת, ובשל רצונו לא להיפגע, הוא שם קץ לחייו". קרוב משפחה אחר אמר: "זה בלתי נתפס. כולם ידעו את מצבה הקשה של קרן, וידעו כמה סבלה גרם למרדכי צער וכאב בלתי רגילים, אבל לא ידענו עד כמה זה היה חמור וקשה. מסתבר שמרדכי סבל באותה מידה כמו בתו". האב ובתו הובאו למנוחות ביום שישי בבית העלמין שבניר ישראל ונקברו זה לצד זה. מאות ליוו אותם בדרכם האחרונה, ובהם כמה ממטופליו של ד"ר שטלריד. תיאמו את הכל מראש קרן, בת 33 במותה, סבלה בארבע השנים האחרונות ממחלת הסרטן במעי הגס. היא עברה 8 ניתוחים, אך הגרורות המשיכו להתפשט לחלקי גופה, ובעיקר לכבד, מה שהחמיר את מצבה. על פי חקירת המשטרה, ביום שישי לפנות בוקר, בעת שאם המשפחה, שרה, ישנה, ניגש ד"ר שטלריד (66) למיטת בתו, וככל הנראה לאחר שהיה ביניהם תיאום מוקדם, הזריק חמצן לכלי הדם שלה, כשהיתה בהשפעת מורפיום. לאחר מכן, ניגש האב למחסן הצמוד לבית, דקר את עצמו ותלה את עצמו. עוד לפני כן התקשר מרדכי לאחיו וביקש ממנו להגיע לביתו בדחיפות, בלי להסביר לו את פשר בקשתו. האח מיהר להגיע לבית המשפחה, אך מצא שם את אם המשפחה ממררת בבכי, והיא סיפרה לו על מה שאירע. אחרי שהתעוררה משנתה ראתה את בתה ללא רוח חיים, ואחר כך נדהמה למצוא את גופת בעלה והזעיקה מייד כוחות מד"א ומשטרה. "קרן ביקשה שוב ושוב" ד"ר שטלריד השאיר מכתב משל עצמו שאותו מצאו השוטרים, שבו כתב כי לא היה יכול לראות את ייסורי בתו, וכי היא ביקשה ממנו כמה פעמים להביא למותה בהמתת חסד, לאחר שהבינה סופית כי הניתוחים לא יעזרו לה. לדברי מפקד משטרת קריית מלאכי, סנ"צ מוטי שיף, אמר: "בתחקור של האם התברר כי ישנה, וכלל לא ידעה מה עומד להתרחש". קרן עבדה בעיריית אשדוד, שם היתה אחראית לפעילויות חינוכיות. "היא היתה אישה מדהימה", סיפרה אחת מחברותיה. "היו לה איכויות רבות, אשת חינוך למופת, ולמרות המחלה הקשה היא תמיד היתה עם חיוך על הפנים", סיפרה. סגנו של ד"ר שטלריד במכון ההמטולוגי, ד"ר לב שוידל, עבד לצידו 20 שנה. "ד"ר שטלריד נהג ללוות מטופלים עד לרגע האחרון. לאורך השנים טיפל באלפי חולים. היתה לו הזדהות מוחלטת עם המטופלים, דבר שאתה לא רואה אצל רופאים אחרים. לפעמים יש מצבים שבהם כבר מרימים ידיים, אבל לא הוא - זה לא האופי שלו. היתה ממש הרגשה שהוא חולה עם המטופל במחלה, וזה כנראה מה שהביא גם לסוף הטרגי". בהכנת הידיעה השתתפו מיטל יסעור בית-אור ושלומי דיאז * * * "חוק החולה הנוטה למות" לא נותן מענה למקרה של משפחת שטלריד החוק הקיים במדינת ישראל לא נותן מענה למקרים דומים לסיפורם הטרגי של קרן ומרדכי שטלריד ז"ל. "חוק החולה הנוטה למות", שנכנס לתוקף לפני כחמש שנים וחצי, היה אמור להיות פריצת דרך שתחסוך סבל מחולים קשים: זה היה החוק הראשון שמגדיר כי חולה יכול לסרב לקבל טיפול. החוק רלוונטי לחולים בשני מצבים: חולה סופני שנותרו לו לא יותר משישה חודשים לחייו, או חולה שסובל מקריסת מערכות ונותרו לו פחות משבועיים לחיות. החוק אינו נותן מענה לחולים במגוון מחלות שבהן תוחלת החיים לא ידועה, ולא נותן מענה לחולים "עצמאיים" שאינם מחוברים למכשור כלשהו משום שהוא עוסק באי-חידוש של טיפול קיים. כדי ליישם את החוק נדרש המטופל להשאיר טפסים ובהם הנחיות מקדימות. כמה אלפי בני אדם כבר מילאו טופסי הנחיות מקדימות, ולפי ההערכות, עשרות רבות כבר עשו שימוש בחוק. ח"כ לשעבר חיים אורון הכין לפני כשנה וחצי הצעת חוק ששמה "מוות במרשם רופא", שתאפשר לחולים לקבל מרופאים מרשם לתרופת הרדמה, שאותה נוטל החולה בכוחות עצמו. מתן מרשם שכזה כפוף לבדיקה רפואית ופסיכולוגית קפדנית. הצעה זו עשויה לסייע לחולים שאינם נכללים בקטגוריות המתאימות ל"חוק החולה הנוטה למות". מיטל יסעור בית-אור
הדילמה בחקיקה
