"אנחנו לא מפחדים"

כבר ארבע שנים להקת מונסון עובדת על אלבום בכורה. את החזרות ואת ההקלטות הם עשו בשדרות. מאחר ששלושה מחברי הלהקה הם מהדרום (שדרות, באר שבע וקיבוץ ניר עם בעוטף עזה), העבודה בשדרות היתה להם טבעית, למרות איום הקסאמים התמידי על העיר.

השבוע הם מוציאים בהפצה דיגיטלית את אלבום הבכורה שלהם, "האיש מהקומה השנייה". לכאורה, העיתוי בעייתי מאוד, בזמן מלחמה, אבל לחברי מונסון זה נראה העיתוי הכי הגיוני. אחרי הכל, את איום הטילים הם מכירים היטב.

"בהתחלה חשבנו שזה לא מתאים לקשר את האלבום לאווירה שבה הוא הוקלט, עם הקסאמים, לא רצינו לעשות ניצול ציני של המצב", אומר סולן הלהקה, סיימון מזיג, "אבל החלטנו שאין מה לעשות, זה חלק מאיתנו וחלק מהאלבום. יש באלבום כמה שירים שמדברים על התחושות האלה של לחיות באיום תמידי. יש שיר שנקרא 'בקצה הפחד', שמדבר על זוג שגר בדרום ומה שמחזק אותו בתוך הפחד זה הביחד שלהם".

לדברי מזיג, היחיד מבין חברי הלהקה שגר בתל אביב, "כל הפעילות של הלהקה בארבע השנים האחרונות היתה בשדרות. כל האלבום הוקלט בשדרות, החזרות נערכו בשדרות. יש שם מקום שנקרא 'שדרוק', שבו העירייה מאפשרת להרכבים וללהקות לעשות חזרות ללא תשלום, אז בשלוש השנים האחרונות מצאנו את עצמנו לפחות פעם בשבוע בשדרות. כשהיו הקלטות, מובן שישנו שם. זה אומר להתרגל לשמוע 'צבע אדום' ולהיות תחת מטחים. אתה עושה חזרות, מקליט שיר ופתאום נכנסים אנשים בהיסטריה ואומרים 'חבר'ה, להפסיק הכל, יש צבע אדום'. זה חלק מהשיגרה בשדרות. אני רואה את השכנים שלי בתל אביב משקשקים ורועדים וזה מעלה בי גיחוך".

אז אתה אפילו לא יוצא לחדר המדרגות-

"אני כן נוקט אמצעי זהירות, זה לא שאני איזה גיבור גדול, אבל הכל עניין של פרספקטיבה. אני נהרייני במקור, נולדתי למלחמת לבנון הראשונה, ובתור ילד רצתי ברחובות וחיפשתי קטיושות. בשלוש השנים האחרונות היינו תחת מטחים של ממש בדרום".

קרה שהייתם בסיטואציה מסוכנת?

"אני זוכר סיטואציה אחת בתחנת אוטובוס. עמדנו בתחנה לתל אביב ופתאום היה צבע אדום, והיה רעש מטורף של פיצוץ ממש מאחורינו. זה היה מפחיד".

ובכל זאת אתם חוזרים לדרום-

"כן. אנחנו מופיעים המון בדרום, אין לנו בעיה להופיע בכל מקום עם טילים, אנחנו לא מפחדים. עד היום הופענו בכל פסטיבל שהיה בדרום, הקלטנו שם, ואנחנו מתכוונים להמשיך להופיע שם".