המיתוס נשבר: מי כתב את הפיוט "ונתנה תוקף"

 

 

 

מדובר בשיא של ראש השנה ויום כיפור בתפילות האשכנזיות. כולם שרים, מתפללים, בוכים את המילים המרגשות של הפיוט "ונתנה תוקף", בלחן של יאיר רוזנבלום ובדרכים אחרות. כל ילד דתי מדקלם כמעט בעל פה את סיפורו קורע הלב של רבי אמנון ממגנצא, שעל פי האגדה עבר מסכת של יסורים ואמר את המילים המרגשות בכוחותיו האחרונים.

המחבר הקדמון "האור זרוע" סיפר את הפיוט בהקשר לסיפור מסירות הנפש של רבי אמנון, ראש קהילת מגנצא, שהוצא להורג בצורה נוראית מכיוון שסירב להתנצל. על פי האגדה, ההגמון שהעריך את ר' אמנון, ראש קהילת מגנצא, ניסה שוב ושוב לשכנע אותו להתנצר. בסופו של דבר כדי להיפטר מההצקות אמר לו ר' אמנון שיחשוב על כך. כשהגיע לביתו קלט ר' אמנון שבעצם נתן להגמון לחשוב שהוא באמת שוקל את המרת דתו והצטער על כך עד כדי כך שנמנע מלהגיע לפגישה הנוספת שנקבעה לשניהם.

הסיום היה נוראי כי ההגמון התרגז על כך שר' אמנון מתעלם ממנו וקיצץ את אצבעות ידיו ורגליו וכדי להחריף את הסבל המליח את הגדמים. ר' אמנון סבל ייסורי תופת ונפח את נשמתו ביום הכיפורים אחרי ששר את המזמור.

אולם בספרייה הלאומית התחקו אחר מקורותיו של הפיוט, וגילו למרבה ההפתעה כי הוא קדום ביותר, ושגם הפייטן הארץ ישראלי החשוב רבי אליעזר הקליר, בן המאה ה-7, הכיר אותו. התגלית הראשונה על קדמותו של הפיוט ועל כך שהוא חובר כבר בארץ ישראל הגיעה מהגניזה הקהירית בה התגלה בכתבי יד עתיקים שנשתמרו. בולט במיוחד כתב יד קדום, שבו מועתק "ונתנה תוקף" בצד פיוטים המיוחסים ל-יניי, פייטן ארץ ישראלי בן המאה השישית. הופעת "ונתנה תוקף" בקטעי הגניזה העלתה את האפשרות שמדובר בפיוט ארץ ישראלי, הקדום במאות שנים לייסוד קהילות אשכנז בימי הביניים.

אבל הגילוי לא היה חד-משמעי: גם כמה פיוטים אשכנזיים קדומים נמצאו בגניזה הקהירית, ואפשר היה להעלות על הדעת שאף סילוק זה הגיע מאשכנז סמוך לעת חיבורו והועתק בין כתבי הגניזה. גם תפוצתו המוגבלת של 'ונתנה תוקף' בגניזה עשויה הייתה לחזק את הפקפוק במוצאו המזרחי.

ונתנה תוקף // צילום: הספרייה הלאומית

פיוט בלתי ידוע, שהתגלה לפני שנים ספורות, עשוי להסיר את כל הספקות: לקראת ראש השנה תשע"ה ראה אור כרך של מהדורת פיוטי ר' אלעזר בירבי קליר לראש השנה (בהוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, קרן הרב רוזן). "הקליר" המפורסם, פעל בארץ ישראל בעיקר בסביבות ראשית המאה השביעית. בכרך זה הודפסה "קדושתא" בלתי ידועה למוסף של ראש השנה, שהינה אחת הקדומות ביותר שכתב. הפיוט, שמכונה "אדן חוג" מעלה ללא ספק שכאשר כתב אותו הפייטן, עמד לפניו הפיוט "ונתנה תוקף" והוא "מתכתב" עם ה"סילוק" ומרחיב כמה קטעים מתוכו.

וכך הוא כותב:

כִּי בוֹ סְפָרִים נִפְרָסִים / וְכָל אֲטוּמִים לָאוֹר נֶחְפָּשִׂים

וְגִנְזֵי תַעֲלוּמוֹת שָׁם מִתְיַחֲסִים

כִּי יִדָּרֵשׁ סֵפֶר יְחָסִים / וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים

עַד אֶחָד מֵהֶם לֹא נִכְסִים / טוֹבִים וְרָעִים דַּקִּים וְגָסִים

וְנוֹכַח אִישׁ מַעֲשָׂיו יָשִׂים / וְחוֹתַם יָדוֹ לְנֶגְדּוֹ יָשִׂים

 

זאת במקביל לתיאור שב"ונתנה תוקף":

וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת / וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת

וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא / וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ

 

בולט יותר קטע אחר, המרחיב את התיאור שב"ונתנה תוקף":

מִי יִחְיֶה / וּמִי יָמוּת // מִי בְקִצּוֹ / וּמִי לֹא בְקִצּוֹ

ובסילוק "הקלירי":

זֶה יִתְיַחֵס וּלְחַיִּים יֵאָמַר / וְזֶה אַל יִתְיַחֵס כִּי קִצּוֹ נִגְמַר

זֶה בְּקִצּוֹ יִגְוַע וְיָמוּת / וְזֶה בְּלֹא קִצּוֹ בְּחֶטְאוֹ יָמוּת

 

"עצם העובדה שפייטן הפועל במפנה המאה השישית משבץ את 'ונתנה תוקף' ביצירתו מוכיחה ללא ספק שמדובר בפיוט קדום, שהתחבר בארץ ישראל, לכל המאוחר במאה השישית – ואולי על ידי גדול הפייטנים בתקופה זו, הוא יניי", מציינים בספרייה הלאומית בממצאים המפתיעים.

ומה עם ר' אמנון ממגצנא?

מי שיקרא בעיון את הסיפור בספר "אור זרוע" יגלה שלא נאמר בו כלל שר' אמנון חיבר את הפיוט, אלא רק אמר בציבור את מילותיו. בנוסף על כך, השם "אמנון" אינו ידוע בין יהודי גרמניה בימי הביניים, אך היה מצוי באותם ימים באיטליה. ייתכן אפוא שיהודי בן איטליה הוא שהביא את הסילוק למגנצא, כידוע לגבי פיוטים רבים נוספים, ועצמתו הגדולה של הפיוט 'כבשה' את לבות האשכנזים וביצרה את מקומו הנכבד במחזוריהם. מורים שונים, בצירוף עם הזיכרון הסלקטיבי של הילדים, גרמו להשתרשות הסיפור הטרגי של ר' אמנון ממגנצא ככותב הפיוט המפורסם. כעת הידיעה שמדובר בפיוט קדום הרבה יותר יכולה רק להוסיף עוד זוהר ליוקרתו הרבה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו