בחזרה לכיתה א'

חבורה מאושרת בשדה

הבדרן שייקה לוי חוזר לשנת 1946 בשדה של קיבוץ עין כרמל

התמונה הזו גורמת לי לגעגועים רבים אל התום והיופי, אל הפשטות ואל ההסתפקות במועט. תמונה של כיתה א' מאושרת בשדה בשנת 1946 בקיבוץ עין כרמל, עם זרים פשוטים ביד וחיוך של שמחה על שאנחנו סוף סוף מתחילים ללמוד. אני מאחל לכל ילד בישראל לאהוב את הלימודים וללכת לקראתם בשמחה גדולה בלב ובהרבה רצון לדעת, כי אין כמו ידע. היו מאושרים, היו טובים והיו פתוחים לקבל עוד ועוד כדי לדעת יותר ויותר, ותגדלו להיות בני אדם טובים - לדעת לוותר, לדעת לסלוח ולדעת לקבל גם את השונה מכם. כך נהיה חברה טובה יותר.

 

איזו התרגשות

שרת המשפטים איילת שקד קיבלה שיעורי בית כבר ביום הראשון בבית הספר היסודי 

גיליה, מורתי האהובה בכיתה א' שלימדה אותי קרוא וכתוב, לימדה גם את אחי, ושנינו אהבנו אותה מאוד. ביום הראשון לאחר התרגשות רבה אני זוכרת איך חזרתי הביתה עם ציור שהיה עלי לצבוע כשיעורי בית, ומייד עשיתי את זה. אמי ז"ל, שהיתה אף היא מורה, חזרה הביתה אחרי שעה ושמחה לראות שאני כבר מכינה שיעורי בית.

 

קראו לי שמשון הגיבור

המוזיקאי מיקי גבריאלוב נזכר כיצד נאלץ להיפרד משערותיו הארוכות כדי להתחיל את לימודיו בבית הספר

לפני שהתספורת שלי נראתה כמו בתמונה, היה לי שיער ארוך עד לכתפיים. אבי רצה בן כי עד אז נולדו רק בנות במשפחה. על פי צו הרב השכונתי, הוריי גידלו לי מחלפות שיער לסגולה טובה למניעת אסונות, והייתי אמור להיות כך עד גיל 7. כשעליתי לכיתה א', המנהל לא הסכים לקבל אותי עם השיער הארוך, ולכן בגיל 6 הוריי נסעו איתי להר מירון לעשות חלקה. התמונה צולמה אחרי התספורת בקבר בר יוחאי בהר מירון. בגלל המחלפות קראו לי בשכונה שמשון הגיבור, באמת שהייתי חזק אבל פחדתי מאריות.

 

אתם יוצאים למסע מרתק

ראש העיר ירושלים ניר ברקת בחר לברך את תלמידי ישראל שעולים לכיתה א'

בחרתי לברך את התלמידים החדשים: תַּלְמִידוֹת וְתַלְמִידֵי כִּתָּה א' הַיְקָרִים, אַתֶּם יוֹצְאִים לְמַסָּע מְרַתֵּק: מַסָּע רָצוּף חֲוָיוֹת וְאֶתְגָּרִים, שֶׁבְּמַהֲלָכוֹ תַּכִּירוּ חֲבֵרִים חֲדָשִׁים וְתַרְחִיבוּ אֳפָקִים - מַסָּע שֶׁרֵאשִׁיתוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּכִתָּה א'. כְּכָל הַרְפַּתְקָן הַיּוֹצֵא לְמַסָּע מְאַתְגֵּר שֶׁכָּזֶה, גַּם אַתֶּם מְצֻיָּדִים הֵיטֵב: בְּתַרְמִיל מָלֵא בְּחָמְרֵי לִמּוּד וּבִכְלֵי כְּתִיבָה, בְּכָרִיךְ לְהַפְסָקַת עֶשֶׂר וּבַהֲמוֹן תְּמִיכָה וְאַהֲבָה. אֲנִי מְאַחֵל לָכֶם שְׁנַת לִמּוּדִים טוֹבָה וּמֻצְלַחַת - שֶׁתֵּהָנוּ לָקוּם בְּכָל בֹּקֶר, לְהַגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר, לִפְגֹּשׁ אֶת חַבְרֵיכֶם לַכִּתָּה וְלִלְמֹד בְּכָל יוֹם מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ עַל הָעוֹלָם סְבִיבֵנוּ.

 

חלום שהתגשם

השחקנית סנדרה שדה עלתה לכיתה א' ברומניה הקומוניסטית, ומהר מאוד הבינה שמקומה הוא במדינת ישראל 

רגע לפני הכניסה לכיתה א' בבוקרשט, רומניה, אנחנו עומדים בבגדי פולקלור רומני מתחת לכרזה "חברים לנצח", הסמל של החלום הקומוניסטי שלא התגשם. שמונה שנים מאוחר יותר עלינו לארץ! זה היה חלום שהתגשם. בית הספר ברומניה היה קרוב מאוד לבית, ואני הייתי היהודייה היחידה בכיתה. התנחמתי ברעיון שכולנו שווים, כי זה הרעיון היפה של הקומוניזם. אבל כשאחד החברים שלי בא ואמר לי, "הי, לא ידעתי שאת ז׳ידנקה", הבנתי שעדיף לחפש את החברים שלי במקום אחר. מצאתי אותם ב־1964 כשעלינו לארץ.

 

אבא מאיר התרגש יותר ממני

המוזיקאי נועם בנאי כותב על ההתרגשות בבית לקראת שנת הלימודים הראשונה 

היום הראשון של כיתה א׳, אוי איזה יום מיתולוגי. הכל היה חדש כל כך, הילקוט, הקלמר, העיפרון, ארוחת העשר, המון דברים שבהמשך שנות הלימודים הפכו לברורים מאליהם, אבל באותו יום ראשון של כיתה א׳ היו כל כך מרגשים ולא מוכרים. אני זוכר איך בלילה שלפני התחלתי לחקור את כל הציוד החדש, להכל היה ריח של פעם ראשונה, התחלתי לשחק ולדמיין כאילו אני כבר תלמיד מן המניין. לקח לי הרבה זמן להירדם באותו לילה, כל המחשבות והפחדים מפני הלא נודע. ובבוקר היום הגדול, אמא ואבא היו נראים כל כך מרוגשים, הרבה יותר ממני לדעתי. מהצד היה אפשר לחשוב שהם אלו שעולים לכיתה א׳. אמא צילמה את אבא ואותי בשביל שמחוץ לבית, ויצאנו לבית הספר בפעם הראשונה, שהיא גם הפעם היחידה שבה תלמיד צועד לו ליום הראשון של כיתה א'. תלמידים חדשים ויקרים, אני רוצה לאחל לכם התחלה נעימה וקלה. ששנת הלימודים הראשונה (וגם השנים הבאות!) תהיה מעניינת וכיפית, שתלכו לישון בכל לילה מרוצים ותקומו בכל בוקר עם חיוך וכוח ליום חדש ומקסים. בהצלחה.

 

המוזיקה עזרה לי להשתלב

המוזיקאי ערן צור חוזר אל החששות והקשיים, ואל שיעור התופים שעזר לו למצוא את מקומו

תמונה מהיום הראשון ללימודים בכיתה א'. אבא מוסר לי את התיק המכיל את הידע, וגם את הביטחון העצמי ביכולת ללמוד ולהכיל אותו. זכור לי החשש הגדול בכניסה הראשונה בשערי בית הספר. בימים הראשונים ללימודים לא היה קל למצוא את מקומי בעשרות הילדים שלא הכרתי, וביחסי מורה־תלמיד שהיו לי חדשים. הרגע הראשון שבו חשתי שייך היה בשיעור מוזיקה. המורה חילק לכל התלמידים מקלות תיפוף, הדגים לנו איזשהו מקצב מסוים וביקש שכל אחד בתורו יחזור על המקצב הזה.  אחרי כמה תלמידים, שתופפו באופן מגומגם, הגיע תורי. תופפתי בקלות ובדיוק את המקצב ההוא, שעד היום זכור לי. המורה הצביע עלי ואמר - "ערן הוא הראשון שניגן את המקצב הזה כמו שצריך, לבחור יש שמיעה מוזיקלית וחוש קצב מפותח". עד היום המילים הללו מלוות אותי ובונות אותי כנדבך ראשון בבניין המוזיקלי שבניתי.

 

רציתי להיות כמו המבוגרים

הזמרת נתנאלה התקשתה להיפרד מהחברים הטובים מהגן, אבל רצתה כבר לדעת לקרוא ולכתוב 

יצאתי מהבית עם הילקוט החדש שקיבלתי מאמי ויחד הלכנו לבית הספר ברמת אביב. כאשר הגענו, אמי מסרה אותי למורה נועה ונפרדה ממני בנשיקה. אני זוכרת את עצמי על סף דמעות - בעצם רציתי לחזור אל הגן. העמידו אותנו בחצר, לבושים במיטב המחלצות לכבוד היום הראשון. היינו נרגשים מאוד - בוחנים היטב את הילדים החדשים ומחפשים חבר חדש שאפשר יהיה לחלוק איתו את החוויות המשותפות. לאחר טקס קבלת הפנים על ידי המנהל התפזרנו לכיתות. אני זוכרת שישבתי בכיתה, אך בראשי עדיין התרוצצו מחשבות על חבריי בגן, שמהם לא הספקתי להיפרד. הייתי מבולבלת והיה לי קשה מאוד לעכל את המעבר לשלב הבוגר יותר בחיי הצעירים. הימים חלפו, ואט־אט התרגלתי ללימודים ולמסגרת החדשה. אני זוכרת את הסקרנות ואת הרצון שלי ללמוד לקרוא ולכתוב. עוד כשהייתי בגן נהגתי להתבונן במבוגרים כשהם קוראים בספר או בעיתון - זה היה בעיניי סוג של קסם שכך אדם מביט בשלל אותיות מודפסות ומצליח לפענח אותן במוחו לכדי מילים, משפטים וסיפורים שלמים. רציתי להיות כמוהם והבנתי שבית הספר ילמד אותי את הקסם. חלפו כמעט 60 שנים מאותו שלב בחיי ועדיין אני מוצאת את עצמי מוקסמת בכל פעם מחדש מהמילים הכתובות ומהמשמעות הטמונה בהן. ילדי כיתה א' יקרים, ברצוני לברך אתכם עם כניסתכם לבית הספר ומאחלת לכם הצלחה והנאה מהחוויה הקסומה שאתם עתידים לעבור בין כתליו.

 

המצחיקה עם התלתלים

ההורים של הזמרת מיקה שדה חששו מכינים, היא התעניינה בממתקים

"יתה א' היא כנראה הכיתה שהכי אהבתי, אולי גם את ב׳. מאוד שמחתי לעלות לכיתה א׳, לפגוש תלמידים חדשים. די מהר כולם נהיו חברים טובים, והיינו ממציאים משחקים מצחיקים וכל הפסקה רצים לשחק. היתה תחושה של חופש ושל כיף, ושללמוד זה בעצם מאוד נחמד ומפתיע לטובה. אהבתי לסדר את התיק עם המחברות והספרים ולעטוף את המחברות בניירות עטיפה מגניבים וצבעוניים. בזמנו הייתי אוהבת לשיר כמו זמר אופרה (כמו אבא) והייתי עושה הופעות מצחיקות לתלמידים ולמורים. אני זוכרת שדאגו שלא יהיו לי כינים כי היו לי המון תלתלים סבוכים, ובבוקר אמא וסבתא, ולפעמים גם דודה שלי, היו קולעות לי יחד המון צמות כדי למנוע מהכינים להגיע לשיער - זה לא עזר בכלל. מול בית הספר היה סוּפר, שמאוד אהבתי לקנות בו איזה ממתק קטן בסוף היום, אם קיבלתי כמה שקלים. בזמני, שני שקלים הספיקו. היה גם תלמיד אחד בכיתה שפחות אהבתי ולפעמים בהפסקות הייתי שופכת לו מים בילקוט. מקווה שהוא לא גילה שזו אני, ואני גם ממש מתנצלת בפניו כי עכשיו בטח יגלה. היום לא הייתי מתנהגת ככה.

 

זהו, הספיק לי

דורון טלמון, הסולנית של להקת "ג'יין בורדו", רצתה לפרוש מהלימודים כבר ביום הראשון

בהפסקה הראשונה ביום הראשון של כיתה א׳ ארזתי את עצמי והלכתי הביתה (הבית היה ממש קרוב לבית הספר). זהו, הספיק לי. אחותי הגדולה עצרה אותי בשער להסביר לי שצריך לחכות לסוף היום ואי אפשר סתם ללכת. בתמונה אני מצולמת עם האחים הגדולים שלי - עמרי ונטע־לי. 

 

הכל נראה לי ענק

הזמרת סיון טלמור אוהבת עד היום ריח של מחברות חדשות ועפרונות מחודדים - ממש כמו ביום הראשון בכיתה א'

עם תיק על הגב שמרגיש קצת כבד מדי, אבל עם המון התרגשות בלב, צעדתי לכניסת בית הספר. הכל היה נראה לי ענק. בית הספר עצמו, עשרות התלמידים שרצו מסביב, הכיתה, הלוח הירוק, אפילו הכיסא הרגיש גדול. אבל כמה שמחתי אז להיות חלק מהדבר הגדול הזה. היו שנים קלות יותר וכאלה שפחות, בעיקר חברתית, אבל אני מאותם מעטים ששנות בית הספר זכורות להם בטוב. אהבתי ללמוד (את רוב המקצועות), אהבתי הפסקות גדולות, אהבתי סנדוויץ' בהפסקה ושיעורי מלאכה. ריח של מחברות חדשות ועפרונות מחודדים עד היום עושה לי נעים בבטן. יאללה לשנה חדשה, עם התחלות חדשות. ורק צריך להזכיר לילדים שלנו, שבתוך כל הבלאגן הזה שנקרא בית ספר, אפשר גם ללמוד איזה דבר או שניים, וידע זה הכוח הכי גדול שיכול להיות לנו.

 

"שלום כיתה א'" הוא יריד פעילויות לילדים העולים לכיתה א' ולהוריהם, שייערך ב"בית אבי חי" בירושלים בימים שלישי עד חמישי בשבוע הבא. הוא יכלול מוזיקה, יצירה, מופעים וסדנאות. מחיר הכניסה: 30 שקלים לילד, חינם למבוגר. לפרטים נוספים ולהרשמה: www.bac.org.il 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו