בשבוע שעבר קיבלתי טלפון ממכרה. "שמעת על קפוארה מנטלית?" היא שאלה אותי, "לא. ממש לא", עניתי. "אז תדע שזה הדבר הבא", היא אומרת. מסתבר שהיא בעצמה לא מבינה בדיוק מה זה, אבל "שלושה ילדים מהגן של אורי נרשמו היום, אז אני חייבת לדעת בדיוק מה זה לפני שייגמר המקום". מפה לשם, קבעתי שיחה עם המוביל והמייסד של "קפוארה מנטלית בוקל'ה" – בניהו דיין צדק.
בניהו דיין צדק (36), המכונה בעולם הקפוארה "בוקה" נחשב לאחד מהוגי הדעות המרכזיים של עולם הקפוארה. במהלך יותר מ-20 שנות אימון הוא פיתח את שיטת "קפוארה מנטלית לילדים" ולימד בעזרתה אלפי בוגרים. בוקר יום שלישי, קפה קפה בתל אביב, ובניהו (בוקה) יושב מולי.
מה זה בכלל בוקה? אני פותח במתאבן
"הכינוי המלא הוא "בוקה היקה", שבפורטוגזית זה "פה עשיר". קיבלתי את השם כשלמדתי בברזיל, מאסטר ברזילאי בשם מרסלו קאוורייה החליט שזה השם קפוארה שלי מעכשיו. אולי בגלל שכבר בתור נער הייתי פלספן לא קטן", הוא מחייך.
ולמה פורטוגזית?
"כי קפוארה נולדה מתוך עבדות. כשפורטוגל שלטה בברזיל והעבידה את הברזילאים בשדות נולדה הקפוארה, ככה שלמרות שקפוארה זאת שפה של חופש, המילים והשירים שמלווים אותה הם בשפת המנצלים".
קראתי עליך שהספקת להיות אלוף ישראל בקפוארה ולהתמחות בברזיל, אולי תוכל לספר לי בכלל איך הכל התחיל? מתי ידעת שאתה צריך ללכת לקפוארה?
"אצלי הכל התחיל מאוחר. הייתי ילד עם מלא אנרגיות, היום קוראים לזה היפראקטיבי, והרגשתי שהכיתה זה כמו כלוב בשבילי. לא הצלחתי ללמוד יותר מדי, רוב הדברים שעשיתי היו להפריע למורה ולהעיף מטוסי נייר מהחלון. ואז, יום אחד, כשהייתי בן 14, ההורים החליטו לשלוח אותי לחוג קפוארה. בהתחלה היה קשה, אבל אמא התעקשה. אחרי כמה פעמים נכנסתי לקצב והקפוארה הפכה להיות החיים שלי".
ומה היה עם הלימודים?
להורדת מגזין החופש של קפוארה מנטלית לילדים בחינם לחצו כאן
"כמובן, הייתי עסוק באימוני קפוארה אז הייתי פחות בכיתה. אבל כשהגעתי לכיתה הייתי הרבה יותר מרוכז. לאט לאט הפכתי רגוע יותר, למדתי להקשיב לגוף שלי ולתעל את האנרגיות שלי למקום חיובי, ככה שגם הציונים השתפרו".
ומאז ועד היום לא הפסקת להתאמן?
"חוץ משבתות לא הפסדתי אפילו יום אחד של אימון".
"הייתי עסוק באימוני קפוארה אז הייתי פחות בכיתה" // צילום: מתוך האלבום המשפחתי
אצלי לא יהיו אלופים
אחרי 10 שנות אימון בניהו הגיע לאליפות ישראל בקפוארה 2004 בכושר הטוב ביותר שלו, כשהוא מציג סגנון קפוארה ייחודי בישראל שמעניק לו את השם המחייב "הפרופסור". אחרי תחרות מול גדולי המורים בארץ הוא מוכתר בתור אלוף ישראל ולוקח את גביע האליפות.
בניהו, איך מרגישה זכייה באליפות?
"בשנייה הראשונה – שמחה מטורפת. כי מאמץ רצוף וקשה של עשר שנים מקבל הכרה. מכבדים אותך מאוד כי התחרות מעידה שאתה הקפואריסט הכי טוב בארץ. אנשים סביבך מבינים שעשית קפיצת מדרגה ואתה כבר לא סתם מתאמן ולא סתם מאמן, אתה שייך לטופ".
מה זה אומר שאתה שייך לטופ?
"אחרי הזכייה אנשים הבינו שאני אחד הקפואריסטים הכי טובים בארץ, מין סלב קפוארה כזה. המעמד מחייב גם ללכת לברזיל וללמוד מהמאסטר הכי טוב בעולם, מסטרה סואסונה. הוא פיתח את תחום הקפוארה בברזיל מתחילת המאה הקודמת והעביר את המסורת והסיפורים הברזילאים מדור לדור.
פעם חשבתי שזה המשמעות של להיות שייך לטופ. היום אני חושב שהטופ הוא הרבה מעבר להישגים. מבחינתי היום להיות שייך לטופ זה אומר לשאוף להיות אדם טוב יותר, להעניק השראה לתלמידים שלך כדמות חינוכית, לפתוח להם דלתות לערכים הומניים. אני רוצה להעניק לתלמידים גם רוח, מעבר לגלגלונים ולבעיטות".
בואו לשיעור נסיון כיפי עם בוקה (בחינם!)
יש לך דרך לדעת שהשיטה שפיתחת באמת מועילה יותר?
"כן. כשילדים חוזרים שנה אחרי שנה אתה יודע שהשיטה שלך מועילה לילדים. יש אמא אחת שרשמה כבר שלושה ילדים בזה אחר זה. שנה שעברה היא אמרה לי: "בוקה, אין מצב שהילד שלי לא יעבור אצלך. אתה דמות חשובה אצלנו בבית. הבן הקטן שלי (שעוד לא התחיל את החוג. א.כ) כבר מכיר אותך מהסיפורים, אתה יכול לשים אותו בקבוצת המתקדמים.
רוצה עוד דוגמא? לפני כמה שבועות בני המחזור הראשון שלי, בני 25 פלוס, ארגנו פגישת מחזור בהפתעה. כולם פתחו את הלב וסיפרו כמה הקפוארה השפיעה להם על החיים, זה היה מרגש. הבנתי שאני באמת עושה את השליחות שלי".
ואת כל זה עושה הקפוארה?
"כן".
כל קפוארה?
"ברמות שונות. זה תלוי בהרבה דברים: מה האישיות של המאמן ונסיון החיים שלו? האם הוא מבין איך ילד חושב ותופס את המציאות? האם הוא רואה מולו את טובת הקפוארה או את טובת הילד? האם הוא יודע להתאים לכל תלמיד תרגיל שמתאים לרמתו? האם הוא יודע מתי לדרוש ומתי לשחרר. בקיצור, הרבה גורמים".
בואו לשיעור נסיון כיפי עם בוקה (בחינם!)
21 שנים של אימון ילדים // צילום: אידן אור גיא
אני נגד חינוך סובייטי
בניהו נראה אדם מעמיק שעבר דבר או שניים בחיים, לראשו כובע צבעוני והוא מדבר במילים מדודות. אנחנו עושים הפסקה קלה כי האוכל מגיע (אני – פיש אנד צ'יפס, הוא – סלט חסה כלשהו). אחרי שאנחנו מסיימים הוא מנגב את השפתיים במפית.
כבר 21 שנים שאתה מאמן ילדים, ובחלק מהשנים אימנת גם מבוגרים. כמה אלופים יצאו מהחוגים שלך?
"לא יצאו אלופים. וגם לא יצאו. אני לא רוצה שיהיו אצלי אלופים. אם יגיעו כאלה שרוצים להיות אלופים אני אכוון אותם למישהו אחר. אני לא מוכן לאמלל ילדים".
זאת אמירה חריפה
"נכון. אבל זאת האמת. כדי להגיע לרמה מספיקה בשביל להתחרות באליפות, שלא נדבר על לזכות בה, צריך להתאמן שש עד שמונה שעות ביום. זה לא בריא. זה כמו שקרונפלקס הוא לא באמת של אלופים. לפני 15 שנים נפצעתי בברך ועברתי שיחזור רצועה צולבת. אחרי הפציעה נחשפתי לפילאטיס ופלדנקרייז ולמדתי מתורות התנועה האלו להקשיב לגוף בצורה עמוקה.
משה פלדנקיירז היה אומר: "אל תעשה עם הגוף מה שאתה רוצה, תעשה עם הגוף מה שהוא יכול". היום אני מחנך את התלמידים שלי להקשיב לגוף שלהם. ולהיות ספורטאי מתחרה זה בדיוק ההפך מהקשבה לגוף".
אבל אתה כן התאמנת כספורטאי מקצועני הרבה שנים. אתה חושב שזה באמת יכול להזיק לילדים?
"בעיניי הילדים שגדלים ככה מפתחים מועקה, הם נהיים עצבניים מאוד ותחרותיים מאוד. קשה להם לשמוח מדברים קטנים ובכללי – האימונים הללו לא הופכים אותם לאנשים טובים יותר, חכמים יותר או שמחים יותר. אני אומר את זה כי אני גדלתי בתוך החינוך הסובייטי הזה להישגים בלתי נגמרים. ברוך-השם היום אני כבר לא שם".
בואו לשיעור נסיון כיפי עם בוקה (בחינם!)
בגלל זה אתה לא חלק מהמרכז הישראלי לקפוארה?
"המרכז הישראלי לקפוארה היה הבית שלי, גדלתי שם. לקחו אותי כשהייתי ילד מגושם ולא בריא והקפוארה והמשמעת שהם נתנו לי הפכו אותי למי שאני. אני חייב להם הרבה".
ובכל זאת, אתה לא חלק מהם.
"אני מכבד מוקיר ומעריך לכל מי שנתן לי בעבר. כל פעם שיש לי יכולת לתת קרדיט אני נותן. המרכז הישראלי לקפוארה היה חלק חשוב במסע שלי, אבל היום הדרך שלנו לא עולה בקנה אחד. אנחנו מאמינים בערכים שונים".
"מחנך את התלמידים שלי להקשיב לגוף שלהם" // צילום: מתוך אלבום משפחתי
תסביר.
"תגיד לי, לדעתך אנחנו צריכים לקבל את עולם הקפוארה כמות שהוא, היישר מהרחוב הברזילאי"?, בניהו מתרגש, "או שיש לעשות טרנספורמציה ולהתאים אותו לתרבות הישראלית?".
ילד ברזילאי שלא הולך לבית ספר ולא יודע כלום זה לא ילד ישראלי שהוא משכיל ולומד. לכן הקפוארה צריכה להיות שונה – השירים, הסיפורים, אפילו התרגילים צריכים להיות שונים. השיטה שלי מדגישה כל הזמן את הערכים ההומניים של העולם המערבי: אהבת האדם, הרצון לעזור לאחר, הרצון להיות טוב. אתה יכול לכתוב: ביחס לקפוארה? אני רפורמי".
אז אצלך הכל חופשי חופשי? כל ילד עושה מה שהוא רוצה?
"לא כל מה שהוא רוצה. בזמן השיעור יש תרגילים וכולנו מתאמנים יחד, אבל אני קולט ילדים שעוד לא התקדמו לרמה הבאה ובונה להם תרגילים אישיים, כדי שלא ירגישו שהם מאחור. אני גם מאוד מקפיד להחמיא על ביצועים מוצלחים. בעיניי מה שחשוב הוא שהילד יאהב את הגוף שלו ואת עולם התנועה. אגיד את זה ככה: ברוב מרכזי הקפוארה בארץ הקפוארה במרכז, אצלנו, "בקפוארה מנטלית בוקל'ה", הילד וההתפתחות המנטלית שלו הם במרכז".
התפתחות מנטלית?
"כן. אני מתכוון שהילדים לומדים להתמודד עם אתגרים וכישלונות, לוותר ולשתף פעולה ולהתייחס נכון לחברים. בנוסף, אנחנו מזהים כישרונות ותחומי עניין אישיים בעזרת שיטות אימון שפיתחתי. כדי להעמיק את התהליכים המנטליים כתבתי גם סיפורים ושירים מקוריים מתוך הנסיון שלי כמורה קפוארה.
"כתבתי סיפור על הסתגלות לקפוארה בתחילת שנה, סיפור על ההתרגשות לקראת טקס קבלת החגורות, וסיפור על פרידה בסוף השנה והצפייה לשנה הבאה. בסיפורים האלו טמונים כליים מעשיים להורים ולילדים".
הילד במרכז, לא הקפוארה
באוקטובר 2010, אחרי 12 שנים בהם אימן ילדים ובוגרים, פתח מאות קבוצות אימון בארץ ובחו"ל (לונדון ולטביה), בניהו דיין צדק, בוקה, הכריז שהוא סיים לפתח סוג חדש של קפוארה. הוא קרא לה "קפוארה מנטלית לילדים".
במה שונה השיטה שלך משאר שיטות הקפוארה שקיימות היום בעולם?
תראה, יש היום שלוש סגנונות עיקריים – אנגולה זאת הקפוארה המסורתית, אליה אני הכי מחובר מצד התנועתיות שבה. רג'ונל היא קפוארה מודרנית קרבית שעליה גדלתי. הסגנון השלישי הוא קפוארה קונטמפורייה – קפוארה ריקודית. היא משלבת גם תנועות מסורתיות של אנגולה, וגם תנועות של קרב. שם אני מרגיש בבית אחרי לא מעט שנים של שיעורי מחול ותנועה.
על מה מבוססת השיטה שפיתחת?
הקפוארה המנטלית שפיתחתי מבוססת על שיטת הקונטמפורייה. עם השנים למדתי ללא הפסקה את עולם התנועה, והבנתי שהקפוארה יכולה להיות הבסיס, אבל יש עוד הרבה תרגילים ועולמות שיכולים להעשיר את הילדים. אז הוספתי לקפוארה המנטלית עקרונות תנועה מפלדנקרייז ופילאטיס, ג'גלינג, אקרובטיקה אווירית והמון אביזרים שמשפרים את מרכיבי הקורדינציה. בנוסף, למדתי במרכזים מובילים תקשורת בין הורית ותקשורת מקרבת, ככה שהשיטה לוקחת את כל הטוב מעולמות התנועה ומחברת אותם לעולם הרגשי של הילדים וההורים.
לכן קראת לזה קפוארה מנטלית.
כן. בשבילי קפוארה מנטלית היא קפוארה שמעבירה לילד עולם ילדים שלם, היא לא שמה את הקפוארה במרכז, אלא את הילד במרכז. אנחנו מלמדים ערכים: כבוד האדם, קבלת האחר, השתתפות בקבוצה, עזרה לזולת, לדעת להיות חלק ולשתף פעולה, מנהיגות והירתמות.
בואו לשיעור נסיון כיפי עם בוקה (בחינם!)
"נחקקת בלב של כל המשפחה" // צילום: אידן אור גיא
לא מאמין בפרסים ועונשים
ספר לי בניהו, מה הסיפור שהכי ריגש אותך בכל השנים הללו?
"לפני ארבעה חודשים התקשר אלי אבא שהבן שלו ר., שהיום בכיתה י"ב, התאמן אצלי לפני עשר שנים. הוא אמר לי: " נחקקת בלב של כל המשפחה ובמיוחד של ר. , אני רוצה שתדע שעד היום אתה דמות מאוד משמעותית בחיים שלו. כרגע הוא בצומת דרכים בחיים ונשמח אם תוכל לחזור ולהיכנס לחיים שלו. בבקשה תעשה אליו טלפון ואל תגיד שזה מאיתנו". האמת, ריגש אותי".
תתקן אותי אם לא הבנתי נכון, אבל לפי מה שקלטתי בין השורות אתה מאוד מאמין שלכל אחד יש את הדרך שלו וכל אחד צריך להתפתח בצורה אחרת. זה סוג של חינוך אלטרנטיבי?
כן, אני מאוד מאמין שצריך להשקות את השתיל ולעזור לו להציב גבולות. אבל צריך לדעת ש"חנוך לנער על פי דרכו" והמטרה זה לרכוש כלים לרוחב, אבל גם לעומק, ללמוד לשאול שאלות, להתמקד ב"למה" ולא ב"איך". אני מאוד מאמין שלכל אדם יש את הקצב שלו, ועוד יותר מזה לילד.
עונשים? פרסים?
אני לא מאמין בזה. אם מציבים נכון את הגבולות זה מספיק.
אני מבין למה את לא מאמין בעונשים, אבל למה אתה לא מאמין בפרסים?
כי בכל פעם הגירוי גדל. בפעם הראשונה הבטחת לו צעצוע על התנהגות טובה, ובפעם הבאה זה כבר לא מרגש אותו, תצטרך לקנות לו אוטו. הטריגרים והתגובות שלנו הולכים ומחמירים, גם בפרסים וגם בעונשים.
ואם ההורים נותנים עונשים?
אספר לך סיפור. התקשרו אלי הורים ואמרו לי שהשבוע הילד לא יגיע לחוג בתור עונש על מעשה לא יפה שהוא עשה. למרות שאני נגד עונשים, כיבדתי את ההחלטה של ההורים. הם מכירים את הנפש של הילד יותר טוב ממני. אני תופס את עצמי ככוח עזר להורים בחינוך הילד. ההורים מתווים את הדרך ואני מכבד את הדרך הזאת. אני חושב שזאת הסיבה שכבר 20 שנה יש לי יותר מ200 תלמידים בשנה.
מה מייחד את החינוך שלך?
החינוך שלי מלמד את הילד לאהוב את עצמו עם המגרעות שלו ולהעמיק בכל תחום שהוא עוסק בו. בחוגים אני לא נותן לילדים להישאר שטחיים, כל הזמן אני שואל אותם "למה זה ככה", "למה התרגיל הזה חשוב" וזה מחייב אותם לחשוב. ככה גם אני חי, לא מקבל שום דבר שאומרים לי כמובן מאליו. תמיד אני מנסה להבין מעבר, בתרגילים, בשירים, במקצבים. והילדים לומדים להיות עמוקים. אני מחנך לחיים עמוקים, לא שטחיים ורדודים, בחיים אני לא אגיד להם בואו נשים מוזיקה חזקה ונקפוץ. אני מאוד אוהב לעצור סיפורים באמצע ולשאול אותם – מה אתם הייתם עושים? זה פותח להם את הדמיון, אני נותן להם מקום לבוא לידי ביטוי.
בניהו, משפט לסיום?
פעם ראו שיש לי כיפה אז שאלו אם אני בא להטיף לילדים, אם אני מסיונר. אמרתי להם שאני בהחלט מסיונר. המסיונריות שלי מסתובבת סביב אהבת האדם, קבלת האחר ששונה ממני. ערכים אוניברסליים. אני חושב שכל אחד ישמח שאחנך את ילדיו לכך. אני מזמין את כולכם להצטרף לחוגים שלי ולזכות לשנה שמחה, עמוקה ומלאת חוויות וחוזק מנטלי.
בואו לשיעור נסיון כיפי עם בוקה (בחינם!)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו