מלבד היותה עיר אירופית יפהפייה, תוססת וצבעונית, אנטוורפן נחשבת לעיר הבארוק הבולטת ביותר בארצות השפלה. השנה היא חוגגת 450 לתקופת הבארוק, בפסטיבל מושקע שנמשך מיוני ועד דצמבר וחולק כבוד מיוחד לבן התקופה - הצייר פטר פאול רובנס (.(1640-1577 גם מאות שנים אחרי פטירתו נחשב רובנס מקור ההשראה הגדול של תקופת הבארוק, ואירועי הפסטיבל מציעים מופעים מוזיקליים תקופתיים לצד אמנות עכשווית שמתכתבת כל העת עם אמנות הבארוק.
הארכיטקטורה של אנטוורפן // צילום עדי חשמונאי
המורשת של רובנס
אנטוורפן היא עיר בעלת חשיבות אסטרטגית עליונה. היא שוכנת 50 ק"מ מצפון לבירה הבלגית בריסל, בסמוך לגבול עם הולנד ועל גדות נהר סכלדה, והנמל שלה הוא השני בגודלו באירופה אחרי נמל רוטרדם. הנאצים, שהכירו בחשיבותה, פלשו אליה בשנות ה־40 של המאה הקודמת. 65 אחוזים מ־30 אלף היהודים שחיו באנטוורפן ערב מלחמת העולם השנייה הושמדו, והקרבות לבלימת הנאצים ולשחרורה של העיר על ידי בעלות הברית גבו קורבנות רבים.
המוות, ההרס, הרעב והחורבן שהמיטו הנאצים אמנם לא פסחו על אנטוורפן, אבל באופן מפתיע כן פסחו על ביתו של רובנס, יליד גרמניה, ויתרה מכך - אף הצילו אותו מכליה. הנאצים שפלשו לבלגיה הכריזו על ביתו של רובנס כנכס לאומי, ולבסוף היו אלה שהפכו את המקום למוזיאון המשמר את מורשתו. בכניסה לבית מתנוסס עד היום דגל גרמניה, לצד דגלי בלגיה והאיחוד האירופי. בבית אפשר לראות מקרוב את חדר העבודה של רובנס ועוד עשרות רבות של ציורים פרי מכחולו ומכחולם של אמני בארוק נוספים.
הצייר פטר פאול רובנס // צילום: עדי חשמונאי
חזית הבניין נמצאת כיום בשיפוצים שצפויים להסתיים רק ב-,2019 אבל המבקרים מוזמנים להצטייד בקסדה, לטפס על הפיגומים ולבחון מקרוב את עבודות השחזור והשימור. גם את גינת הבית לא כדאי לפספס. זוהי שכיית חמדה מעוצבת להפליא ובה פרחי העונה, צמחי מרפא וספסלים מוצלים.
רובנס מככב גם לצידם של אמנים עכשוויים, למשל בתערוכת "סנגווין" (שמה של טכניקת רישום בעיפרון אדום, שהיתה מקובלת במאה ה־17) המתקיימת במוזיאון לאמנות עכשווית M .HKA אוצר התערוכה, האמן לוק טויימנס, מעמיד פורטרטים של גדולי ציירי התקופה, ובהם רובנס ותלמידו אנתוני ואן דייק (,(1641-1599 כתף אל כתף עם אמנים עכשוויים שעבודותיהם מתאפיינות בריאליזם, ברגשיות, בדינמיות, בצבעים עזים, במיזוג ניגודים, בתנועה ובדרמה.
האוצרים במוזיאון M HKAלא מסתפקים רק בהעלאת זיכרונות. אחד המיצגים הבועטים והמזעזעים במקום הוא עבודתו של אמן הפופ־ארט היהודי אדוארד קינהולץ, שהלך לעולמו באמצע שנות ה־.90 המיצג - בובות ריאליסטיות של ארבעה גברים לבנים המתעללים בגבר אפרו־ אמריקני, שכל חטאו היה שהביא לעולם ילד עם אישה לבנה - מוצג באוהל צדדי וחשוך בשולי הכביש המוביל למוזיאון. מאז מותו של קינהולץ ממשיכה אלמנתו ננסי לקיים את צוואתו: היא מסתובבת עם המיצג ברחבי העולם כדי להמשיך לטלטל באמירותיו, שלמרבה הצער אקטואליות בכל מגזר חברתי, גזע, דת ולאום.
ה"קתדרלה" של המסעות
אטרקציה אמנותית נוספת היא פארק הפסלים הססגוני Middelheim שבפאתי העיר, שמתאים גם לבילוי עם ילדים. בזמן מלחמת העולם השנייה הולאם הפארק על ידי הנאצים והיה סגור לציבור. הוא נפתח מחדש למבקרים ב־1950 והפך למוזיאון העירוני הפתוח הראשון באירופה שאחרי המלחמה. על מדשאותיו רחבות הידיים פזורים מאות פסלים סביבתיים, חלקם משעשעים ואינטראקטיביים ובכולם שולבו מוטיבים המאפיינים, איך לא, את אמנות הבארוק. באזור אחר בפארק הוטמעו קרוסלות שטוחות בכרי הדשא האינסופיים, ובכניסה לפארק מסעדה שממוקמת ליד נחל קטן ובריכה טבעית.
מלבד מוזיאונים, רחובות אנטוורפן משמרים את הארכיטקטורה הימי־הביניימית ועשירים גם בקתדרלות מרשימות. לא במקרה הוכתרה תחנת הרכבת המרכזית בעיר ליפה ביותר בעולם, ויש שהגדירו גם אותה כלא פחות מ"קתדרלה" - כזו שמקדשת את המסחר והמסעות ברחבי תבל. התחנה גם מחברת את העיר עם אמסטרדם ועם פריז, שהנסיעה אליהן אורכת שעות ספורות בלבד.
מבנה תחנת הרכבת של אנטוורפן // צילום: עדי חשמונאי
עיר האנוסים
באנטוורפן חיים כמיליון תושבים, ובה גם הקהילה היהודית הגדולה ביותר במדינה, כ־15 אלף איש. המהגרים היהודים הראשונים הגיעו לעיר בתחילת המאה ה־,16 בימים שבהם התבססה כמרכז סחר בתבלינים מפורטוגל. בין הסוחרים היו גם אנוסים רבים שנמלטו מהאינקוויזיציה.
שלושה מוזיאונים בעיר אמונים על שימור ההיסטוריה של הקהילה היהודית ועל חשיבותה לכלכלת העיר. בין היהודים האנוסים גם בני משפחת דוארטה, שנחשבו לפטרוני אמנות והזמינו ציורים מרובנס ומאמנים אחרים, ואף יצרו בעצמם מוזיקה מקורית. את שחזור סלון ביתם וכלי נגינה שונים אפשר לראות במוזיאון .Snijder&Rockox
פארק הפסלים והמדשאות Middelheim// צילום: Getty Images
גם מוזיאון "רד סטאר", המגולל את ההיסטוריה של ההגירה לבלגיה, מקדיש מקום מכובד ליהודי העיר, ומוזיאון היהלומים "דיווה", שנפתח רק בשבועות האחרונים, מלמד על קורותיה של הקהילה בענף היהלומים באנטוורפן בפרט ובעולם בכלל.
הכותבת היתה אורחת של בריסל איירליינס ומשרד התיירות הפלמי www.visitflanders.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו