סבתא עשתה לייק

לפני שלושה שבועות פתחה אדית קרמר את דלת ביתה ברעננה וחטפה הלם. באותו יום היא אירחה בסלון שלה מפגש של סבתות מאזור השרון, חברות קבוצת הפייסבוק "סבא סבתא - הסיפור האמיתי", ולא שיערה ששתיים מהן יחזירו אותה, בפרץ מרענן של נוסטלגיה, אל עברה הרחוק.

"בלי שום הודעה מוקדמת עומדות מולי פתאום טובה הפנר וירונה אורדנטליך, שאותן לא ראיתי מסוף כיתה ח', לפני 50 שנה. הייתי בשוק מוחלט, הרגשתי צמרמורות בכל הגוף וגמגמתי לגמרי - עד לרמה שלא הצלחתי לדבר". 

קרמר (62) עלתה עם משפחתה מרומניה כשהיתה בת 8 ושובצה לכיתה ג' בבית הספר "בר טוב" ברעננה. שם פגשה לראשונה את שתי החברות הוותיקות שהתדפקו כעת על דלתה בזכות קבוצת הפייסבוק.

"הייתי הילדה הזאת שיושבת תמיד לבד, מאחור, והיה לי קשה מאוד. טובה וירונה ממש הצילו אותי. גם הן ממוצא רומני, כמוני, והאימהות שלהן אמרו להן לעזור לי. שתיהן קיבלו אותי ולא עזבו אותי לרגע. היינו החברות הכי טובות שיש".

אחרי חמישה עשורים ישבו השלוש שעה ארוכה אחרי שהסתיים מפגש הסבתות השמח. "היה מרגש ביותר. העלינו זיכרונות משותפים, וזה היה ממש מופלא. כל זה קרה בזכות הקבוצה המדהימה שלנו בפייסבוק. קבענו פגישה נוספת, הפעם רק שלושתנו לבד. בכל זאת, צריך להשלים פערים של המון שנים".

קבלו את הקבוצה הכי לוהטת, תוססת ומפתיעה שפעילה כיום בפייסבוק הישראלי - "סבא סבתא - הסיפור האמיתי". 

הקבוצה הסגורה, שהוקמה באוגוסט שעבר, מונה  יותר מ־10,000 סבתות וסבים - עם רוב מכריע לנשים - החל מצעירים יחסית בגיל 42 ועד כאלה שחגגו זה מכבר 80. על פי אראלה פינס, מייסדת הקבוצה, ממוצע ההצטרפות בחודשים האחרונים עומד על לא פחות מ־100 חברים חדשים מדי יום. 

עד מהרה התחלקה קבוצת העל לתת־קבוצות אזוריות, וחבריהן מנהלים מפגשים ערים בבתי קפה, יוצאים לריקודים סוערים במועדוני לילה, צופים יחד בסרטים ובהופעות, מבלים בטיולים משותפים בארץ ובחו"ל, שטים יחד בים, מנגבים חומוס בחברותא, סורגים יחד סוודרים לנכדים - ומה לא. 

השעות הכי עמוסות בצ'טים של הקבוצה נרשמות מחצות הלילה ועד חמש לפנות בוקר. מספיק שסבתא ערנית אחת תשאל בפייסבוק "מי ער?", ומייד יסתערו כולם בתגובות, בלייקים, בסיפורים ובאינספור שיחות קבוצתיות ופרטיות אל תוך הלילה. 

גם תלמה שמשון (77) מפתח תקווה, אולי הסבתא הכי ססגונית ומלאת חיים בקבוצה (שגם מנהלת את קבוצת הסבים והסבתות בעיר), תורמת ממרצה הבלתי נדלה לשיחות הלוהטות.

"זה כיף. אני מייד נכנסת לשיחות הלילה שלנו בקבוצה", היא מספרת. "יש שם פוסטים ודיונים עמוקים על נכדים, אהבות, זוגיות, עצות לבילויים, שמחות, אכזבות. בקיצור - חיים שלמים מתנהלים שם. אני כל כך נהנית להיות חלק מזה". 

תלמה נרשמה לפייסבוק לפני עשור, ולדבריה הפכה לפעילה נלהבת בקבוצות בנושאים מגוונים. "גיליתי עולם מלא תוכן והצטרפתי להרבה קבוצות - היסטוריה, כותבי שירים, הפולנים ועוד. הפייסבוק הוא החבר הכי טוב שלי, ואני מבקשת מכל האחרים שלא להיעלב (צוחקת). 

"לפני קצת פחות משנה גיליתי את קבוצת 'סבא סבתא', ומייד פניתי בבקשה להצטרף. שאני אפספס הזדמנות כזאת? אין מצב. באותם ימים היו רק כמה עשרות חברים בקבוצה, אבל זה הלך והתפתח מדי יום. אני מלאה כרימון, אוהבת לשתף, לייעץ, מלאת חיים, רוקדת ריקודים סלוניים בקיבוץ יקום, אוהבת לצאת ולבלות".

לפני שנה וחצי נפטר בעלה, מרדכי, ממחלת ריאות. "הוא היה איש נפלא, אהב מאוד לפנק אותי ואת הילדים. טיפלתי בו 20 שנה במסירות רבה", תלמה משחזרת. 

לדבריה, שנים רבות לא יצאה מהבית לבילויים. "יש לי שלושה ילדים, תשעה נכדים ושני נינים. עכשיו אני רוצה לחיות - וכמה שיותר. יש לי אנרגיה אדירה, תשוקה לחיים, לצאת ולבלות, לטייל, אפילו לנסוע לחו"ל. יש המון סבתות נפלאות בקבוצה, שהפכו לחברות שלי. אני משוחחת איתן על הכל, נפגשת איתן בבתי קפה, במסיבות ריקודים. דווקא הגברים כאן בקבוצה מאופקים יותר. 

"כאלמנה, ניסיתי לארגן קבוצה של אלמנים ואלמנות, אבל לא היתה היענות. אני פנויה רגשית לקשר, למרות שאני לא מחפשת לגור עם מישהו. יצאתי אפילו עם גבר שצעיר ממני ב־11 שנים, שאותו הכרתי דרך קבוצת פייסבוק אחרת. הוא בא אלי הביתה לקפה. בחור מאוד נחמד, לבבי, מתחשב, מדבר בעדינות. אבל לא התאמנו. אני כל הזמן רציתי לצאת ולבלות, ואני חושבת שהפריע לו שאני מבוגרת ממנו. 

"זה הסתיים, אבל אני ממשיכה לחיות ולבלות. הנה, אני ברכבת בדרך לנתניה, למפגש עם חברים טובים מקבוצת פייסבוק אחרת שבה אני חברה כבר שש שנים. ברור שאני הכי צעירה שם, אבל עזוב, אתה יודע, זה לא הגיל. העיקר זה איך מרגישים, מתנהגים, מתלבשים. אני מרגישה צעירה, תמיד מקפידה להתלבש יפה, לחייך, לעשות שמח סביבי".

•  •  •

את קבוצת "סבא סבתא - הסיפור האמיתי" יצרו אראלה פינס (67) מפרדס חנה ובתה תמר שחר (45). "היו לי הרבה שיחות עם חברים, סבים וסבתות אחרים, ומהן עלה הצורך בקבוצה כזאת", מספרת אראלה. "יש במצב החיים הזה המון חוכמת חיים, תשוקות, רצון לשתף, לתמוך ולהיתמך, וחשבנו שקבוצה כזאת בפייסבוק תיתן מענה טוב לכך".

בערב משותף של שירים וריקודים. "יש פוסטים ודיונים עמוקים אל תוך הלילה" // צילום: מירי צחי 

אראלה היא בעצמה אמא לארבעה וסבתא לעשרה נכדים, גרושה יותר מ־20 שנה. בעברה התפרנסה כרופאת שיניים לילדים, וכיום יש לה חברת סטארט־אפ המתעסקת במוצרים דנטליים. נוסף על כך היא מתנדבת בארגונים שונים ועסוקה, כהגדרתה, עד הגג.

"צלצלתי לתמר, בתי הבכורה, ואמרתי לה שיש לי רעיון לפתוח קבוצה לסבים וסבתות. לא עלה בדעתנו שהרעיון יתפוס תאוצה גדולה כל כך. זה מרגש אותי כל יום מחדש. 

"יש לי שאלון שאני מעבירה לכל מי שמבקש להצטרף בהצעת חברות, ואני מוודאת שאכן מדובר בסבתות ובסבים. יום אחד ביקשה להצטרף אלינו אישה בת 43. הגיל הצעיר שלה גרם לי לשאול אותה כמה שאלות, עד שהיא שלחה אלי תמונה שלה עם הנכדים. אז יש לנו טווח גילים אדיר. הפרשים של 40 שנה בין סבתא לסבתא. אתה מבין איזו קבוצה מיוחדת אנחנו?"

ההקפדה על קבוצה סגורה מאפשרת, לדברי מארגניה, שיח אישי מאוד. "משתפים אצלנו הכל. סבתא אחת שיתפה בעצב גדול שהנכד שלה בן ה־3, שסבל מניוון שרירים, נפטר. מייד היו לה המון תגובות של תמיכה וחיבוק, והיא קיבלה הרבה חום ואהבה מהקבוצה. 

"אחרים כותבים ומשתפים כמה הם מפחדים מרגע היציאה לפנסיה, מעלים תמונות שמחות עם הנכדים, ממליצים על הופעות, סרטים, טיולים, אוכל, מקומות בחו"ל, באמת מכל טוב". 

עמליה עינב מפתח תקווה היא מדריכת טיולים ("לסלובניה ולקרואטיה"), אמא לשלושה וסבתא טרייה יחסית לנכדה בת שנה ותשעה חודשים. היא אישה פעלתנית שמוכנה לדבר על הכל - זוגיות, סקס, עבודה וחיים אישיים - רק לא על הגיל שלה. "עד כאן", היא נחסמת בתגובה לשאלה וממשיכה בשלה. 

"אני אחראית לפיתוח הקשרים של קהילת 'סבא סבתא'. יצרנו קבוצות אזוריות בקריות, בעפולה, בפתח תקווה, בתל אביב, בקריית אונו, בשרון, בראשון לציון ובקרוב גם בירושלים, ברמת גן, בחיפה ובבאר שבע. 

"אין לך מושג עד כמה המפגשים עמוקים ומרגשים. אנשים נפתחים, מספרים את הדברים הכי אינטימיים שלהם בחיים. לעיתים יש גם בכי, חיבוק, תמיכה. אני מגיעה להרבה מפגשים ומעודדת את החברים לשתף, להיות אמיתיים, זה יוצר קרבה ואינטימיות, ומשם המפגשים כבר עפים ומאוד מרתקים". 

לפני כמה שבועות יזמה עמליה, יחד עם אדית, מנהלת הקבוצה בשרון, מפגש חברים לוהט בכפר סבא. רחוק מהצ'טים במחשב, יצאו כולם למסיבת ריקודים סוערת במועדון "רטרו פנקייק בר" של דורון שוורץ (62), בעצמו חבר בקהילת "סבא סבתא", בקניון הירוק בעיר. שלט גדול קיבל את פני הבאים: "ברוכים הבאים למפגש 'סבא סבתא על הבר'". 

תמר מקבלת את הנכנסים בשמחה גדולה. "אני נפעמת מהקבוצה הזאת", היא זורחת. "יש כאן כרגע 100 סבים וסבתות מכל הארץ, שהגיעו לחגוג ולרקוד יחד. הגיעו חברים מנהריה, מהקריות, מרחובות, מפתח תקווה ומכפר בית יצחק בעמק חפר. מאיפה לא. תסתכל עליהם, זה מופע חד־פעמי שמרחיב את הלב".

היא מכירה כמעט כל חבר בשמו, וניכר שהיחס בין החברים משפחתי ותומך מאוד. "זה הסוד הגדול של הקבוצה. היא מחבקת ומכילה. כל אחד יכול להעלות בה הכל, והוא יקבל מייד את המעטפת הכי תומכת ואוהבת". 

בתוך הבר - קרחנה. זמר הבית מנעים במחרוזת שירי אלביס, הביטלס ואינספור להיטים מהסיקסטיז ועד לניינטיז. הסבתות, לצד כמה סבים שנבלעים בדבוקה הצוהלת, מרביצות ריקודים סלוניים ומוכיחות שהגיל הרשום בתעודת הזהות הוא אכן פרט זניח. 

תלמה מנופפת ידיים אל על, ו"לואיז", היא נורית בן עמי (62), סבתא לעשרה נכדים מהקריות, מענטזת מולה בסיבובי אגן ורגליים שלא היו מביישים רקדניות בטן מקצועיות. "יחד אנחנו תלמה ולואיז", צועקת נורית. "אנחנו קורעות את העולם, את החיים. אין עלינו". 

דורון, הבעלים של "רטרו פנקייק בר", צופה בחוגגים שממלאים כל פינה במקום ומתמוגג: "אי אפשר לקלוט בכלל שהרשת החברתית יצרה את הקבוצה הזאת".

יהורם גאון מושמע ברקע עם "למי יש יותר כבוד", ועשרות סבתות עוזבות את השולחנות ומצטרפות בסערה לרחבה. רק אחת מהן, שלומית זיו (72), אלמנה טרייה מפתח תקווה, לא קמה לרקוד. "אין פה מקום לזוז, ואני מפחדת שיהיה לי חם מדי", היא מסבירה. אחר כך היא אומרת שהקבוצה "הכניסה לי נשמה לחיים", אחרי שהתאלמנה לפני שמונה חודשים. 

"בעלי עבר אירוע מוחי שנתיים וחצי לפני מותו. היה לי מאוד קשה עם האובדן שלו, והקבוצה ממש הפיחה בי רוח חדשה. אני מגיעה לכאן ומקבלת חיבוקים ונשיקות, המון חום. זאת קבוצה שתמיד תעזור כשצריך, תתמוך, תהיה בשבילי ובשביל כל חבר אחר בה. אני מגיבה בפייסבוק לפוסטים, מעורבת, אוהבת את הלילות עם הדיונים והשיחות לתוך הלילה. כיף לי בקבוצה מאוד".

עמליה עינב מגיעה למפגש עם בעלה הבנקאי, חזי, שנראה נפעם מהסצנה הלילית. היא נוטלת את המיקרופון ומברכת את הסבים והסבתות שהגיעו, מבקשת מ"חבורת הצעירים הזאת" להרים כוסית לחיים. אחת הסבתות מתמוגגת: "בגיל שלי לא צריך לשתות מלא וודקה, וויסקי או טקילה כדי להיות מאושרים, כמו הצעירים. הנה, יש לי לימון בכוס. אני נראית לך עצובה?" היא קמה לרקוד, ובתוך רגע עולה גם על השולחן. 

אחת הנוכחות נראית מעט סובלת. "איזה רעש יש פה. השירים יפים, אבל אפשר להנמיך קצת? 50 שנה כבר לא הייתי בדיסקוטק, האוזניים שלי רגילות לשמוע את 'מבט' בטלוויזיה, לא את הקצב הרועש הזה".

הסבתות והסבים העליזים הופכים במהרה לאטרקציית הערב בבר הססגוני, שמעוצב כולו בטעם של פעם. אחת הסבתות הצעירות יותר, בת 60, ניגשת לתלמה, ובפיה הצעה מפתיעה: "אני ארצה שתכירי את אבא שלי. הוא בן יותר מ־80, ואני בטוחה שאתם יכולים להתאים". תלמה מבטיחה לשקול את העניין ומבקשת בינתיים לדעת עד כמה השידוך הפוטנציאלי "צעיר ברוחו, אוהב ריקודים וטיולים ולעשות חיים". 

שרית שבו (64), סבתא נוספת שחברה בקבוצה, מגיעה עם יפה, סבתא צעירה יותר ונמרצת. השתיים קורעות את רחבת הריקודים, שותות בירה ונראות מאושרות, אף שהן מאבחנות בצער ש"אין פה המון גברים". שרית התאלמנה מבעלה לפני שבע שנים, ולפני כארבע שנים החלה לצאת לדייטים, שלא הבשילו למערכת יחסים יציבה.

"יום אחד כתבתי בקבוצה שלנו על הדייטים שלי, ועל זה שעוד לא מצאתי את האחד. קיבלתי תגובות אוהדות ומחבקות מצד שאר הסבתות בקבוצה, ושני גברים ממש התחילו 'להתקוטט' ביניהם איך צריך להגיב לי. אני מקווה מאוד להכיר גבר נחמד שיתאים לי. אני מוזמנת לארוחת ערב אצל גבר נחמד שהכרתי לאחרונה, ואני מקווה שיהיה מוצלח ושהקשר יתפתח בהתאם". 

בחוץ עומדת חבורת נערות שלא מצאו שולחן בגלל מסיבת הסבים והסבתות. "מי החבורה המטורפת הזאת?" שואלת רוני, אחת מהן, בהתפעמות. "איזה מגניבים. רוקדים כמו בני 16. לדור הזה אין גיל. הם באטרף בפנים".

גם שרונה, בת 68 מאזור המרכז, באותו אטרף. "מאוד התחברתי לקבוצה הזאת, אבל בעלי פחות", היא נאנחת. "בא לי לעשות חיים משוגעים אחרי כמעט 40 שנות נישואים".

•  •  •

השעה כבר 23:00, והחברים בשלהם - מפזזים ברחבה. הזמר החרוץ שר את "רוצי שמוליק" של אריאל זילבר, ושרי רוזנטל (66), סופרת ילדים בהווה ומורה בעברה, שהגיעה מנהריה, נמצאת עדיין בשיא הערנות. בן זוגה בשנתיים וחצי האחרונות, יגאל מיצל (68), גר ברחובות, והוא מצפין אליה בכל סוף שבוע. היום שניהם במפגש, לא מפסיקים לרקוד יחד. 

"שנינו מחוברים לקבוצה, ואני כותבת שם הרבה", מספרת שרי. "עוד מעט יעלה בלוג שלי שם. הכנסתי גם את יגאל, והוא השתלב נהדר". 

יגאל: "אין דברים כאלה. אני ציפור לילה, ולפעמים אני מגיב בקבוצה וקורא הרבה פוסטים. אני מאמין שלאט־לאט יהיו עוד ועוד סבים כמוני בקבוצה, כי זה כיף. נוצרים מפגשים וחברויות ויש הרבה אקשן".

שרי רוזנטל ויגאל מיצל עם לוגו הקבוצה. רק 15 אחוזים מהחברים הם גברים

מאות פוסטים מעלים חברי הקבוצה מדי יום. רובם המכריע גלויים, משתפים ופתוחים מאוד. מנגד, יש גם לא מעט פוסטים אנונימיים - אך חושפניים. 

סבתא בקבוצה כתבה לאחרונה, לדוגמה, פוסט כואב ואנונימי: "אנחנו סבא וסבתא מוחרמים. בשביל לראות את הנכדים אנחנו צריכים להתחנן שבועות, ויוצא שאנחנו רואים אותם אחת לכמה חודשים. יש בי זעם עצום על הבן שלנו, שנעשה אלינו כמעט זר. ניסיתי לדבר על ליבה של כלתנו - וכלום. עוברות בי מחשבות קשות, עד כדי לנשל את הבן מהירושה. אני מתחרפנת מהמחשבה שהכלה ששונאת אותי תיהנה מהירושה. איך מתמודדים עם המצב?"

הפוסט, כמו רבים אחרים כמותו, זכה למאות תגובות תמיכה, עידוד והרבה מאוד עצות. חלק הציעו עזרה בשיחה טלפונית, אחרים ייעצו מה לעשות עם הכלה הסוררת ועם הבן - ועוד ועוד. 

גם מיכאל (61) מחולון, החבר בקבוצה "סבא סבתא", מעלה פוסטים משלו בקבוצה. כבר שלוש שנים הוא ממאן להשלים עם העובדה שנישואיו הסתיימו. "הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק לפני שמונה חודשים. מדי פעם אני מפרסם שם שיר או תמונות נחמדות עם הנכדים שלי. 

"שיתפתי גם על הפרידה מאשתי אחרי עשרות שנים יחד. קיבלתי המון עצות ופתרונות מחברי הקבוצה. בין השאר, כתבו לי שאני צריך לשחרר ולהמשיך הלאה, אבל אני לא מסכים. 

"בקבוצה 'סבא סבתא' אני מוצא חברה. זה מעניק לי ריפוי בעיסוק. יש רוח טובה, אוהדת וחמה, ואני חושב לארגן בקרוב מפגש אצלי בבית. אמנם אין לי מקום ל־50 סבתות וסבים יחד, אך אולי למשהו יותר אינטימי ומצומצם. להכיר לפחות חלק מהאנשים, לחבר פרצופים לפוסטים".

מי שמאשרת את החברים היא סימה אילת (66) מנשר, שהיא וציונה גלבוע (69) מכפר יונה מנהלות יחד את הקבוצה. "אנחנו מקבלות את הפניות יחד עם אראלה, ואם הכל נראה לנו תקין אחרי השאלון הקצר - אנחנו מאשרות", מספרת סימה, פנסיונרית של משרד הבריאות. 

"אני כותבת הרבה בקבוצה, פוסטים ובלוג, ונהנית מאוד. גם המשפחה שלי מאושרת מהעיסוק החדש שלי. יש לי שלושה ילדים ושישה נכדים. לכל ילד שלי יש שני ילדים משלו. בן אחד שלי גר עם משפחתו בקנדה כבר הרבה שנים. לפני שמונה חודשים גם בתי עברה עם משפחתה לארה"ב, והיא די חששה שהיא לוקחת ממני את הנכדים ושאמצא את עצמי בלי עניין ותעסוקה. 

"היום היא מאושרת שאני עסוקה בפייסבוק ובניהול הקבוצה. זה עיסוק אינטלקטואלי, מגוון ומעניין. גם בעלי, שוקי, מאושר עבורי, ואני ממש מלאה מהקבוצה שלנו. הוא עצמו פחות בעניין, אבל מפרגן לי שחבל על הזמן". 

תמר שחר מספרת שבקבוצה כולה יש רוב של 85 אחוז נשים ורק 15 אחוז גברים. "באופן טבעי, נשים נמשכות יותר לשיח הזה בפייסבוק, לחברויות, לשיתוף ולמפגשים. לרוב, הגברים באים איתן, ויש כאלה שמצטרפים מיוזמתם כבודדים. יש לעיתים גם ניסיונות של סבתות וסבים להכניס את הילדים שלהם לקבוצה, וזה כמובן לא מאושר. יש אחרים שרוצים להיכנס למטרת פרסום. אנחנו מקפידים שהקבוצה תישאר אינטימית ותשמש בית שני לחברים בה".

בשבועות האחרונים עסוקות הסבתות בקבוצה בפרויקט חברתי מיוחד: סריגת בובות, שמיכות, גרביים וכובעים, שנתרמים לעמותת "חיבוק ראשון" ומועברים לתינוקות. 

עמליה: "זה פרויקט מרגש ויוצא דופן. עשרות סבתות נרתמו לעניין ויושבות שעות על גבי שעות, סורגות מדי יום לתינוקות את כל מה שצריך. זה ממש מבצע מפעים".

אורנה אברהם (53), גננת במקצועה, היא אחת הסבתות הצעירות בקבוצה. בגיל 46 כבר הפכה לראשונה לסבתא, וכיום יש לה חמישה נכדים. "למרות שאני הצעירה, תלמה והחברות שלה משאירות לי אבק", היא מתלהבת. "אני לא עומדת בקצב שלהן. אין כאן עניין של גיל בכלל, אלא מזג ואופי ובריאות. זאת תופעה מדהימה ומעוררת. סבתות שתכף מגיעות לגיל 80 מזמינות אותי בכל יום לרקוד איתן בערבים, לצאת לסרטים, לטיולים, לכל מקום שיש בו אנרגיה ותנועה.

"אני מאוד נהנית מהקבוצה הזאת בפייסבוק. איזה פרגונים. מישהי מעלה פוסט על הכלה, הילד, הנכד, מתכונים או איך מתעסקים עם הנייד, ומייד כולם עונים, מציעים, מחבקים. זה כיף גדול". 

•  •  •

תלמה חזרה בתחילת השבוע מביקור באלבניה, שם טיילה עם כמה סבתות מהקבוצה. "עשינו חיים משוגעים", היא מסכמת. 

שרית יצאה לארוחת הערב אצל הגבר שהכירה לא מכבר. את המפגש היא מגדירה "מוצלח" ומספרת שהיא "בזוגיות מתחילה".

ואדית? היא עדיין נרגשת ממפגש החברות הפתאומי אחרי 50 שנה. "קשה להירגע ממפגש כזה. בשבוע הבא אפגש שוב עם טובה וירונה. אני כל כך מחכה לזה, והכל בזכות הקבוצה".

erann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו