פול פוגבה לא יכול לשבת לרגע. גם להיות בשקט קשה לו, למרות שצוות האימון דרש את זה ממנו. הוא אחד מחמישה שחקנים - עם אנגולו קאנטה, אנטואן גריזמן, בלייס מאטווידי ולוקאס הרננדז - שלא זכו להופיע בפני התקשורת באימון הפתוח, שלהוציא ממנו כותרת היה קשה בערך כמו להכניע את קרואטיה.
העיתונאים הרבים קיבלו שעה שבה המחליפים הניעו כדור, ארגנו משחקון על חצי מגרש והזכירו כמה כישרון ועומק יש בחבורה שרחוקה משחק אחד מגביע עולם שני בתולדותיה. במרכז, בישיבה כפופה, הדריך דידייה דשאן את העסק ונראה נינוח במיוחד. זר, לו היה נקלע לאירוע, מתקשה היה להאמין שבעוד 72 שעות החבורה הזאת תיקח חלק במשחק החשוב בחייה.
להבדיל מאוליבייה ז'ירו, בנז'מין פבאר, קיליאן אמבפה וסמואל אומטיטי, שאפילו לא יצאו למגרש האימונים בעיירה הציורית (משום מה הן תמיד ציוריות העיירות האלה) גלבובה שבפרברי מוסקבה, פוגבה וחבורתו ישבו על הספסל והסתכלו. בעשר הדקות הראשונות הם עוד הקיפו את המגרש בריצה קלילה, אך ב־50 האחרות אפשרו לשרירים להירגע מהמלחמה מול בלגיה.
את השקט המופתי שליווה את האימון פילח רק צליל אחד, זה שבקע מגרונו של פוגבה. למרות התנוחה הפסיבית הקשר היה אקטיבי בכל פעולה - צועק, מפרגן, עוקץ, מכוון. ולכן, אם בכל זאת צריך לספק מסקנה מהאימון, אין ברירה אלא להכריז על פוגבה כמלך הנבחרת.
כמה שעות קודם לכן, במסיבת העיתונאים, הקשר הטיל פצצה. "לא אשקר", פתח את דבריו, "בגמר יורו 2016 היינו בטוחים שננצח את פורטוגל ושילמנו על זה. הפעם לא ניתן לזה לקרות". עבור העיתונאים הצרפתים זה היה סוג של סקופ, פעם ראשונה שמישהו מודה בשאננות, ועוד פוגבה.
כמה כישרון ועומק יש בחבורה של דידייה דשאן // צילום: איי.אף.פי
לפני שנתיים הוא היה הדמות הרחוקה ביותר מתפקיד המנהיג, והנה עכשיו הוא ניצב מול התקשורת ושם את הקלפים על השולחן. "מבין שחקני הסגל, השינוי הכי גדול הוא אצלו", אומר מתיו מרגריט מ־FOOTMERCATO. הוא זוכר היטב את האווירה סביב הנבחרת של 2016, וקל לו לשים אצבע על ההבדל: "זו נבחרת יותר מאוזנת. היא כוללת המון צעירים, אבל גם כמה שהבינו שעליהם להיות מנהיגים, וקודם כל פוגבה".
באצטדיון בגלבובה, עיירה שכלואה בעידן הסובייטי ואירחה את האימון הרגוע ביותר של צרפת בטורניר, קשה היה להבחין בשינוי של פוגבה, שמלכתחילה עלה על הדשא כדי לנוח. ובכל זאת, אלה הדברים הקטנים - ההערות הבונות, הצחוקים, ההרגשה שהכל סובב סביבו - שמייצרים את התחושה שיש על מי לסמוך. "ראית איך הוא צעק על אמבפה כשטעה מול בלגיה?" מזכיר מרגריט, "זה האיש עכשיו. הוא לא שותק לרגע, כי הוא מבין את התפקיד שלו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו