קריירת האימון של זלטקו דאליץ', כך אמר בעצמו, לא מצאה חן בעיניו עד 2010 בערך. הוא כבר היה בן 43, מאחוריו קריירת משחק לא מזהירה, וגם כמאמן לא צלח את השגרה המעיקה בקבוצת נעוריו ורטקס, ועוד עונה ברייקה שהסתיימה בגמר גביע הזוי מול דינמו זאגרב שבו הפסיד 0:4 במשחק הראשון, ניצח 1:5 בגומלין ולא הניף את הגביע בגלל שער החוץ של דינמו.
הוא נסע לשנה באלבניה (דינמו טיראנה), הפסיד דרבי לשתי קבוצות אחרות מטיראנה, חזר לקרואטיה לסלאבן בלופו עד שאמר: די, לא עוד. הוא טס לערב הסעודית ולקח על עצמו את המשימה לבנות את אל פייסלי הקטנה. סאשה לוגוניץ', כתב תחנת הטלוויזיה הכי נצפית במדינה - נובה TV, מספר שדאליץ' מצא באל פייסלי כלום ושום דבר. מגרש, מלון, מסגד וזהו. היה קשה לפתח משהו טוב בסביבה כזאת, אבל גם איתה הגיע לטוב שבהישגיה. חברו הטוב של דאליץ', ברנקו איבנוביץ' שמאמן את אלופת איראן פרספוליס, סיפר לעיתונאים הקרואטים על הקשיים הגדולים של דאליץ' שם, שמאל פייסלי עבר לאל הילאל ומשם הגיע לאל עין מאיחוד האמירויות.
אתמול, במסיבת העיתונאים למחרת הניצחון על אנגליה, דאליץ' שפע ביטחון עצמי מכאן ועד הודעה חדשה, וסיפר שהתקופה שלו במפרץ הפרסי נתנה לו המון ניסיון כמאמן, מכיוון שקבוצתו הגיעה לגמר ליגת האלופות האסיאתי, הוא נבחר למאמן העונה של היבשת, ובכלל. הוא לא נעצר שם ואמר כי הוא ועוד מאמנים קרואטים, אם רק יקבלו לאמן את ריאל מדריד או ברצלונה, ייקצרו בהן הצלחה לא פחותה מאחרים.
לדאליץ' היה עד לפני שבוע חוזה בנבחרת עד 2020, אבל לפני שבוע, כאן ברוסיה, הוא הוארך עד אחרי המונדיאל בקטאר 2022. הוא מרוויח חצי מיליון יורו לשנה, וכשנקרא להציל את הנבחרת נגד אוקראינה במוקדמות, הוא המשיך להצלבה מול יוון בלי חוזה חתום. עד כדי כך היה בטוח בעצמו.
שחקני קרואטיה חוגגים. ההעפלה לגמר מעפילה על כל הישגי העבר של המדינה // צילום: Gettyimages
התקשורת הקרואטית מאוחדת בדעה שאף שמדינתה היא אימפריית ספורט ענקית כמעט בכל ענף שתרצו, העלייה לגמר המונדיאל ביום ראשון מאפילה על כל הישגי העבר. שמות כמו דראז'ן פטרוביץ', גוראן איבאנישביץ', יניצה קוסטליץ' (זכתה בארבע מדליות בסולט לייק סיטי), מרין צ'יליץ' ואפילו הישגי העבר בכדורגל - לא מאפילים על עכשיו.
אני שואל אותם אם זו המסורת של יוגוסלביה שהופכת את קרואטיה למעצמת כדורגל, והם אומרים שיוגוסלביה היתה ענקית בספורט, אבל בכדורגל היא לא הצליחה לעלות פעמיים ברצף למונדיאל. קרואטיה, מאז העצמאות, השתתפה בעשרה מונדיאלים ויורו גם יחד. היא פספסה רק את יורו 2000 ודרא"פ 2010.
דאליץ' אמר במסיבת העיתונאים שהאנגלים כמכלול לא כיבדו אותם כמו שצריך והמעיטו בערכם: "זה מוזר בהתחשב ברמת השחקנים שלנו ובקבוצות שמהן הם באים. הייתי מצפה שיכבדו בניצחונות וגם בהפסדים. זה לא שהיינו חסרים מוטיבציה לפני המשחק, אבל זה עוד יותר עזר בסוף".
המאמן מקווה שלוקה מודריץ' יזכה ביום ראשון בכדור הזהב ויוביל את קרואטיה לניצחון היסטורי. כשנשאל על שלוש ההארכות שלהן היתה שותפה קרואטיה, השיב: "אנחנו היחידים כאן שנשחק שמונה משחקים. יש עייפות, אבל אין תירוצים במשחק כזה של פעם בחיים. הגענו לגמר בזכות, כי צרפת ואנחנו הכי טובים. כל הנבחרות הגדולות נמצאות בים, ואנחנו פה. אם מרקו ואן באסטן מגדיר אותנו נס, אני הולך איתו. ננוח ונמצא את האנרגיות".
דאליץ' עם מודריץ'. המאמן ישמח לראות את השחקן זוכה בכדור הזהב // צילום: איי.אף.פי
בהזדמנות החגיגית הזאת הרגיש דאליץ' מספיק חזק כדי למתוח ביקורת על מצבם הפיזי של האצטדיונים בארצו, שלא ראויים לארח משחקים. שאלתי עיתונאי שלהם על מקסימיר בזאגרב, והוא ענה: "מקסימיר הוא בושה. ביום ראשון אולי נהיה אלופי עולם, אבל מגרש נורמלי לשחק בו אין לנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
