שבועיים וחצי אחרי שנלכדו במערת טאם לואנג נאנג נון בשל שיטפונות עזים, מסיימים הכוחות התאילנדים והבינלאומיים את חילוצם של 12 הנערים ומאמנם. כמה עשרות צוללנים נכנסו תוך כדי סיכון עצמי למערה הצפופה, עברו בדרך לא דרך אל הנערים והוציאו אותם בחיים, כשעיני כל העולם נשואות אליהם.
בין הצופים בדריכות במשימת החילוץ ישנם לוחמי שייטת 13 בעבר ובהווה, שלהם ניסיון רב בעבודה בתוך המים. במהלך השנים הם ביצעו משימות נועזות, חלקן אסורות לפרסום, מתחת לפני המים, בתנאי ראות אפסיים. אך גם הם מודים שהחילוץ בתאילנד הוא אחד המבצעים הנועזים והמסוכנים שראו.
"בגלל שמדובר במערה והמים מאוד עכורים אתה לא רואה כלום וצריך לעבוד אך ורק באמצעות מכשירים – לא לסמוך על תחושות", מסביר סגן אלוף (במיל') רון פרומר, סגן מפקד שייטת 13 לשעבר. "יש מקומות שבהם אין אפשרות להרים את הראש ואתה יודע שאתה תלוי לחלוטין במכשירי הצלילה. אם מתרחשת תקלה אתה לא יכול להרים את הראש, לצאת מהמים".
"אתה בקושי רואה את הפנס" // צילום: AP
צמודים למסכי הטלוויזיה, המחשב והסמארטפון, מנתחים הלוחמים לשעבר את הסיטואציה המורכבת. "הבלון חייב להיות מלפנים מה שמשנה את כל היציבה. הבעיה הכי גדולה זה העובדה שהמערה צרה ואין ראות. כל החוטים והצינורות חייבים להיות הדוקים", מסביר עודד יוגב, בעברו חובש ימי.
ש', לוחם ביחידת העילית, משווה את תנאי הראות לאלו שמתרחשות בצלילות לילה. "אתה בקושי רואה את הפנס", הוא משחזר. "אתה עיוור לגמרי. זו בהחלט סיטואציה מאוד מלחיצה – מאה אחוז אדרנלין. פתאום כולם בשקט ובשנייה שאתה מכניס את הרגליים למים אתה מבין שזה רגע האמת".
אומנם, רוב התרחישים של לוחמי השייטת אינם כוללים כניסה למערה מוצפת, אך יחד עם זאת הם, ולוחמי הילת"ם – יחידה למשימות תת-מימיות, שפועלים בנמלי ישראל ודואגים בין היתר שמטעני חבלה לא יוצמדו לאניות, פועלים במים עכורים של הנמלים, שלא מאפשרים לראות בצורה טובה. "מדובר בעסק מאוד מורכב", אומר סא"ל (במיל') פרומר.
הצוללנים נאלצים להתמודד במערה עם תנאים שלא מוכרים, בשל העובדה שהמתחם שבו הם צוללים צר ביותר. בנוסף, הנערים לא יודעים לשחות, כך שהעובדה שרובם עד כה יצאו בשלום הינה הישג אדיר. "הצוללנים צריכים שלוש ידיים – יד להחזיק את הילד, יד שמחזיקה את בלון החמצן ויד לשמור על עצמך ולגשש קדימה", מתאר יוגב את המצב המורכב. "עם כל הכבוד לכך שהילדים עברו הכשרה של שבע וחצי דקות, הם מאוד חלשים ויש סכנה של סלעים שאפשר להיתקע בהם או שיפלו עליך. זו לא צלילה בשארם.
נערכים למבצע החילוץ // צילום: AP
"כשצוללן נמצא במסלול מלמדים אותו את הדברים בצורה הדרגתית, לאט לאט. כאן המצב שונה מאוד – הילדים לא עשו הכשרה בשייטת 13. כמובן שהם מלווים, אבל זה לא מצב טבעי לאדם וסביר להניח שהפחד שלהם גדול מאוד", מסביר סא"ל (במיל) פרומר. "צוללן מנוסה ידע איך להתנהל, אבל זה מאוד מלחיץ ומפחיד לילד שצריך לעבור דבר כזה אחרי שבועיים במערה". הוא מזכיר את לוחם אריות הים התאילנדי שנהרג במהלך מבצע החילוץ ומציין שאינו מופתע. "גם לי מת חניך במהלך הכשרה, ודווקא כשאתה נמצא במקום שאתה לא מכיר – הסכנה והסיכוי לתקלה עולים פלאים".
לוחמי השייטת לשעבר מספרים כי כל אזכור לגבי תאילנד גורם להם למחשבות – כיצד הם היו מתנהלים בשטח. "אני מאוד מזדהה. אתה לא יכול להתחמק מזה. זה ב-DNA שלך", אומר סא"ל (במיל') פרומר. ש' מציין כי "כשקוראים עיתונים חוזרים לשטח – למה שאתה מרגיש מתחת למים. זה עובר בראש של כל לוחם". יוגב מנסה להמחיש את הסיטואציה: "תעצמו עיניים, תטפסו על שולחן ותקפצו. זה מרגיש כמו נצח, וזו התחושה בתוך מים שבהם אתה לא רואה כלום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
