התחיל בשתי רגליים שמאליות: המונדיאל נפתח בקול תרועה ביום חמישי בחמישייה לשער של הסעודים מהמארחת, וסימן את תחילת חגיגת הכדורגל שתרתק מיליונים למסך. עבור תאגיד השידור הציבורי זהו המבחן הגדול הראשון מאז הוקם, וכבר במבחן הזה הם נחלו כישלון שייזכר לעד תחת השם .4K
מתברר שכאן רכשו את השידורים המועברים בשיטה זו, ומי שיש לו טלוויזיה וממיר 4Kלא הרגיש בבעיה. כל שאר עם ישראל (שהם הרוב המוחלט) ראו שידור מרוחק ולא ברור, כי בתאגיד לא רכשו שידור HD עד המשחק של אמש, שבו תוקנה כבר התקלה.
• מדריך כינויי כל נבחרות המונדיאל
במילה אחת: אכזבה // צילום: AFP
את המשחקים מקדימה תכנית "אולפן המונדיאל", שאותה מנחה שלום מיכאלשווילי. הבחירה בו ולא במגיש שגדל באולפנים היא הימור מבחינת כאן. מצד אחד הוא מביא איתו איזה צד קליל ולא פורמלי, אולי כדי לשדר "באנו ליהנות, אל תהיו כבדים". מצד שני, ניכר שהוא עדיין לא צולח את השידור ללא היסוסים. הוא גם לא מספיק מנהל את הפאנל של אנשי המקצוע.
ואם כבר אנחנו מדברים על הפרשנים, שרובם רהוטים וראויים, לא ברורה לי הבחירה בטניסאי העבר אנדי רם לפרשן כדורגל. אני בטוח שגם למיקי ברקוביץ' ולשחר צוברי יש מה לומר על המונדיאל. ואם כבר, אז איפה הייצוג הנשי בפאנל?
באולפן המקדים למשחקים יש לא מעט ברברת שנועדה להעביר זמן לפני המשחק. בשידור שלפני אורוגוואי - מצרים, למשל, כולם באולפן דיברו על מוחמד סלאח. כן ישחק, לא ישחק. דקות רבות דיברו רק עליו וחשפו את החור בהגנה שלהם: לא נראה שמישהו מהפרשנים באולפן מכיר בכלל את שאר שחקני נבחרת מצרים. לפני המשחק השדרים עמרי אפק ועמיחי שפיגלר שידרו מחוץ לאצטדיון, והיה קשה שלא לשים לב למצלמה שרועדת וזזה כל הזמן. עוד שניים וחצי שקלים והיתה לכם חצובה ושידור קצת יותר מכובד.
בתקשורת נהוג להביא סביב האירוע המרכזי כתבות אווירה כלליות, מה שנהוג לכנות "כתבות צבע". למשימה הזאת בגזרה המקומית נשלחה ירדן אפלבוים, שנדדה בין פאבים למסעדות כדי להביא את קולות האוהדים המקומיים. כך היא מצאה את עצמה בשידור מביך במסעדה ברעננה, כשספק קיקה סמואל ספק ברלד שעושה חיקוי של קיקה סמואל צווח "בספונטניות" מיד כשהתחילו לצלם ומנסה להלהיב את שאר יושבי המסעדה, שמצטרפים במשחק מוגזם של "אנשים חוגגים".
גם כדורגל היה שם, וגם שם יש מה לשפר. שדרים שמגיעים למשחקים כאלה חייבים לעשות שיעורי בית ולהתכונן היטב לשידור (מוטי איוניר) - זה שידור מונדיאל, לא אופירה וברקוביץ'.
בשידור של אורוגוואי - מצרים, כדור שנבעט לרשת החיצונית מבחינת הפרשנים אפק ושפיגלר היה שער, ואז שער שנפסל בגלל נבדל, ורק לבסוף הבינו שמדובר בכלל בכדור חוץ. מתברר שחזרנו לימים היפים של ניסים קיוויתי.
פעמים רבות במהלכים מבריקים או בשערים יוצאי דופן, מה שאנחנו זוכרים זה בעיקר את תגובת הפרשנים ("ככה לא בונים חומה", יורם ארבל). מהמשחק המצוין בין ספרד לפורטוגל נזכור בעיקר את השתיקה. דקה 2:3 ,89לספרד, רונאלדו מחורר את החיבורים של ספרד בבעיטה חופשית מושלמת ומשווה. חצי דקה של שקט מצד הפרשנים שלאחריה רמי וייץ תוהה "מה אפשר כבר להגיד על דבר כזה?". ובכן, אני לא פרשן כדורגל (על אף שאם אנדי יכול אז גם אני), אבל בטוח שאם הייתי היה לי מה להגיד.
• היכן ראוי לקיים את האירוויזיון? המומחים עונים
• נטע ברזילי: "הניצחון לא היה בכיס שלי"
• אסי עזר: "מקווה שיקבלו החלטה שקולה"
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום