51 שנים בדיוק חלפו מאז שצה"ל כבש את רמת הגולן במלחמת ששת הימים. מאז הסורים כבר לא משכשכים את רגליהם בכנרת, אבל ברצועה המשתרעת מצפון לחוף גופרה, שעליו ישב הכפר הסורי נוקייב, גם הנופשים הישראלים לא זכו לטבול מעולם. הסיבה: הרצועה היתה מוקפת בגדרות שעליהן שלטי "זהירות מוקשים". בימים האחרונים החלה הרשות לפינוי מוקשים לנקות את האזור, ובאוגוסט הקרוב יועבר החוף לרשות הציבור.
"האזור היה חשוד כממוקש", הסביר ל"ישראל היום" מרסל אביב, ראש הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון, "במהלך העבודות החשד הזה התאמת ועד כה מצאנו כמות גדולה מאוד של מוקשים במקום. עבודות הפינוי באזור חוף גופרה צפויות להסתיים באוגוסט השנה ועד השנה הבאה הציבור יקבל עוד רצועת חוף גדולה באורך של 1,000-800 מטרים".
לדברי אביב, במהלך העבודות התגלו לא רק מוקשים. "ראינו את שרידי הכפר נוקייב שהסורים מיקשו את כל סביבתו. גם האזור הממוקש שבשפך הירדן יהיה נקי ממוקשים בתוך קצת יותר משנה".
עד 1967 כפר נוקייב אוכלס על ידי החיילים הסורים ששירתו במוצב נוקייב שמעליו. עד לאותה שנה נקשר שמם של המוצב והכפר שלמרגלותיו עם הירי וההתנכלויות הבלתי פוסקות של החיילים הסורים לחקלאי עמק הירדן ובעיקר לדייגי הכנרת. ספינות משמר ישראליות פטרלו בזמנו כדי לאבטח את הדייגים, למנוע את ההתנכלויות ולהרתיע את הסורים מלפתוח באש לעבר דייגים. בחורף 1962 חלה הסלמה במקום, וצה"ל יצא למבצע "סנונית".
צילום: דוברות משרד הביטחון
בזכות המפלס הנמוך
יעדי המבצע אמנם הושגו, אך מחיר הדמים היה כבד: שבעה חיילים נהרגו, כששניים מהם הוגדרו בתחילה כנעדרים. לאחר כמה ימים התברר שגופת אחד הנעדרים, יעקב דביר, נמצאת בידי הסורים ובתוך זמן קצר הוחזרה גופתו תמורת שבוי סורי שהוחזק בידי ישראל. מדינת ישראל עשתה מאמצים לגלות מה עלה בגורלו של הנעדר השני ואף הפעילה את גדול מרגלי ישראל אלי כהן, שפעל באותה התקופה בסוריה כדי לברר מה עלה בגורלו. ואולם, ניסיונותיו של כהן לא העלו דבר, ודביר מוגדר עד היום כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע.
אביב הוסיף כי "סיירת של חיל ההנדסה התחילה לנקות את המוקשים בחוף בשנות ה־70. לפני שהתחלנו לעבוד שם, קיבלנו את דו"ח סיכום העבודות שלהם. בסיכום נכתב שמכיוון שהיו מוקשים שנסחפו לכנרת, האזור נותר סגור וצה"ל הרחיק את המוקשים שנותרו על קו החוף אל תוך השטח המגודר, ועד היום היה ניתן ללכת על שביל הליכה צר בין הכנרת לבין השטח המגודר כממוקש".
השינוי חל דווקא הודות ל"ירידת מפלס הכנרת לשפל שאליו הוא הגיע היום, המאפשר לנו להגיע גם למקומות שפעם היוו קרקעית האגם ולהוציא משם מוקשים שנסחפו".
במלאכת הפינוי נתקלים קבלני הרשות במוקשים שאת חלקם אי אפשר לאתר באמצעות גלאי מוקשים, משום שהם לא עשויים ממתכת. עוד התברר כי מוקשים מתוצרת סוריה, צרפת, צ'כיה ואפילו בריטניה הוטמנו בתוך שדה המוקשים שלחופי הכנרת, כשחלק לא מבוטל מהם עשוי מפלסטיק או מכוסה בחומר דמוי זפת.
"זו הסיבה שחלק מהעבודות מבוצעות בפעולות מכניות כדי שאם חלילה יתפוצץ מוקש, הוא לא יגבה נפגעים בנפש", מפרט אביב, "אנחנו חופרים את שכבת החול העליונה, מנפים אותו ואחר כך מחזירים את האדמה למקום".
פינוי בקאסר אל־יהוד
בתוך כך, לפני כמה חודשים החלה הרשות לפנות מוקשים באתר המקודש לנוצרים, קאסר אל־יהוד, שעל גדות נהר הירדן מצפון לים המלח. כיום מגיעים למקום כ־10,000 צליינים בחודש ופינוי המוקשים צפוי להגדיל משמעותית את מספרם ולמשוך צליינים שבוחרים היום להיכנס לאתר מהצד הירדני של הנהר. פינוי המוקשים יאפשר בין השאר להרחיב את חניוני האוטובוסים ואת שביל הגישה למקום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו