70 שנים אחרי

תכף זה מגיע: "בשבת הבאה תקום המדינה!"

"במוצאי השבת הבאה תקום מדינת ישראל, מאורע היסטורי אשר לו ציפו, ערגו ונכספו הרבה דורות בישראל" - כך הכריז ב־10 במאי 1948 יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ומִנהלת העם, דוד בן־גוריון, לקול תשואות אלפים שמילאו את בית הבימה בתל אביב ואת הכיכר הגדולה שבחזית הבניין, בכינוס החגיגי לקראת תחילת מפעל "המלווה הלאומי" הראשון על סף ייסוד המדינה היהודית.

ב־9 במאי 1948, שישה ימים לפני סיום המנדט, העריכו סוכנויות הידיעות הבינלאומיות שהיישוב העברי יעמוד בהצלחה מול כל התערבות חיצונית מצד ארצות ערב נגד הקמת המדינה היהודית. העיתונאית הבריטית המובילה אליזבת מונרו אף פרסמה בעיתון "אובזרבר" מאמר שזכה להדים רבים, ובו הודתה שאין מנוס ממלחמה. "הבעיה היא בהצהרות מדינות ערב, שהתחייבו לפעול במעשים למען ערביי ארץ ישראל - ואינן יכולות להסכים לפשרות", הסבירה.

ואכן, מדינות ערב התארגנו במלוא המרץ לפלישה, למרות הכחשות שנשמעו מכיוון גורמים ערביים שונים. ברבת עמון נערכה פגישה לצורך התייעצות צבאית, שבה השתתפו קצינים גבוהים מכמה מדינות ערביות, וב־9 במאי 1948 נמסרה ברבת עמון הצהרתו של המלך עבדאללה, שאמר כי "דקה אחת אחרי חצות ליל 15 במאי ייכנס צבאי לארץ ישראל".

באותו יום התקבלה הודעה שאבן סעוד, מלך סעודיה, החליט אף הוא לצרף את צבאו לפעולות הליגה הערבית, "כדי למנוע את הקמת המדינה הציונית בארץ ישראל". סוכנויות הידיעות מקהיר מדווחות ש"מועצת המיניסטרים אישרה הקצאת סכום נוסף בגובה 4 מיליון לירות לצורכי הצבא המצרי החונה על גבול מצרים וארץ ישראל". מבגדד נמסר על ישיבה מיוחדת של הקבינט, בהשתתפות קציני צבא בכירים, "שדנה בהכנות לפלישה לארץ ישראל".

נשיא ארה"ב, הארי טרומן, העביר לנציגי היהודים והערבים באו"ם הצעה בדבר שביתת נשק כוללת בכל שטחי ארץ ישראל והעמיד מטוס לרשות הנציגים, כדי שייצאו מייד מניו יורק לארץ ישראל וינהלו שם משא ומתן. שתי ההנהגות הודיעו בתגובה שההצעה אינה מקובלת עליהן.

בניסיון של הרגע האחרון למנוע את פלישת צבאות ערב, ניסתה גולדה מאירסון (מאיר), ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, לדבר על ליבו של המלך הירדני עבדאללה, וביקשה לקיים איתו פגישה ברבת עמון. פנייתה של גולדה התבססה על פגישה קודמת ביניהם שהתקיימה באווירה חיובית חודשים ספורים קודם לכן, שבה הבטיח המלך ש"לא תהיה התנגשות בין כוחותיי לבין היישוב".

באישון לילה, בין 11 ל־12 במאי, הגיעה גולדה לרבת עמון, מחופשת לערבייה, ומייד בתחילת הפגישה שאלה את המלך מדוע הוא מפר את הבטחתו מהפגישה הקודמת. עבדאללה, שהיה, כפי שמספרת גולדה ביומנה, "חיוור מאוד ונראה תחת לחץ כבד", ענה שכאשר נתן את הבטחתו האמין שהוא שליט לגורלו, "אולם כעת אין כך המצב, אני רק אחד מתוך קבוצה של חמישה שליטים".

גולדה, שהבינה שגורל פלישת צבאות ערב לארץ ישראל נחרץ, נפרדה מעבדאללה באומרה - "ניפגש אחרי המלחמה". ביומנה רשמה: "משם הסיעו אותי לנהריים והגעתי לתל אביב לפגישה רבת משתתפים בהנהגת בן־גוריון, שעסקה בהכנות להכרזת המדינה. כשנכנסתי לחדר הרים בן־גוריון את ראשו, הביט בי ושאל: 'נו?'. התיישבתי ורשמתי על פיסת נייר: 'לא הועיל, תהיה מלחמה'".

דרוש כסף: הונפק נייר הערך העברי הראשון

עד כה נקרא הציבור העברי להשתתף במגביות השונות, שנועדו לאסוף תרומות לצורכי המדינה שבדרך. ואולם ב־11 במאי 1948, ימים ספורים לפני ההכרזה על הקמת המדינה, החל להימכר ולהיסחר נייר הערך הראשון בארץ ישראל.

הרעיון להקמת מלווה שיקנה למשתתפים בו גם רווחים כספיים, נוסף על עצם הסיוע בהקמת המדינה, עלה כחצי שנה קודם לכן, מעט אחרי תחילת קרבות מלחמת העצמאות. ב־10 במאי 1948, במסגרת הנאום שבו הודיע דוד בן־גוריון על הקמת מדינה בתוך ימים ספורים, נמסר לציבור גם ש"החל ממחר יכול כל אחד להיכנס לכל בנק או קואופרטיב לאשראי בארץ ישראל ולבצע שם רכישה של תעודת מלווה".

לארגון המלווה הלאומי היתה אחראית מחלקת הכספים של הסוכנות, בראשותו של אליעזר קפלן (לימים, שר האוצר הראשון של מדינת ישראל), שהודיע: "הצעת המלווה הנה רצינית ומושכת מבחינה כלכלית, אך החתימה תהיה חופשית מכל כפייה, והיא תיעשה מתוך תחושת חובה עצמית וזכות גדולה. אנו פונים לרצון הטוב של כל תושב הארץ, אך ברור שהיישוב יראה כל אי היענות בשטח זה - כהשתמטות ממילוי חובה".

כל מי שרכש איגרת מלווה (בשווי של 10, 100, 500 או 1,000 לירות) נתן הלוואה מכספו לסוכנות היהודית, לתקופה של חמש שנים בריבית של שלושה אחוזים לשנה, כאשר הארגונים קרן היסוד וקרן קיימת היו ערבים בנכסיהם לכספי המלווה. תעודות המלווה שנרכשו על ידי הציבור נועדו לגייס מהיישוב הלוואה של 5 מיליון לירות, כדי לממן את ההוצאות הכבדות של מלחמת העצמאות, נוסף על הצרכים הפיננסיים הרבים שנדרשו להקמת המדינה ומוסדותיה.

מבצע פתע למעצר משתמטי גיוס

הפתעה רבה ניכרה על פני תושבי תל אביב בבוקר 6 במאי 1948, עת יצאו את ביתם לעבודה ומצאו חלק מרחובות העיר חסומים בידי אנשי המשמר האזרחי - במסגרת מבצע לאיתור משתמטים משירות צבאי. אזור רחוב פרישמן לכל אורכו, וכן האזור המחבר בין שרונה לירקון, נחסמו והושמו במצור.

חוליות בודקי המשמר האזרחי, נושאי סיכת מתנדב על דש בגדם, ניגשו לגברים שחלפו ברחובות ודרשו מהם, בנימוס, להציג את "תעודת ההתייצבות" שלהם, בצירוף תעודת זהות נושאת תמונה. במהלך היום אותרו רבים שבדיקת מסמכיהם העלתה כי הם טרם התייצבו כנדרש בלשכות "משמר העם" לצורך רישום וגיוס צבאי.

תירוצים מהמשתמטים נשמעו למכביר, וכולם נלקחו ללא התנגדות לבסיס הקלט בשרונה, שם עברו תחקיר ורישום. עוברים ושבים ברחוב גיבו את פעילות אנשי המשמר האזרחי ושיבחו את האדיבות הרבה שהפגינו במהלך המבצע.

בשעות הערב פשטו חוליות הבדיקה גם על בתי הקולנוע בעיר. האורות באולמות הודלקו בעיצומה של הקרנת הסרט, ואיש המשמר האזרחי נעמד בקדמת האולם ומסר הודעה קצרה בדבר פעולת הבדיקה הנדרשת - שהתקבלה מצד היושבים באולמות בהבנה, תוך גילוי שיתוף פעולה מלא. גם בבתי הקולנוע אותרו לא מעט משתמטים, שהועברו להמשך הליך הרישום.

סניף הבנק שנשדד ייפתח "כשהכסף יוחזר"

בנק ברקליס הודיע השבוע לפני 70 שנים שסניפו ברחוב אלנבי בתל אביב לא יפתח מחדש את שעריו, עד שלא יושבו אליו מלוא כספי השוד שבוצע במקום שבוע קודם לכן. במהלך השוד נלקח מהבנק סכום כולל של 190 אלף לירות.

"לא רק את הכסף אנו דורשים", אמר מנהל ברקליס בישראל, מר סטוט, "אלא גם ערבות ממשית לכך שפעילות הסניף בעתיד תהיה בטוחה ופקידינו לא יהיו חשופים שוב לסכנת רצח והתקפה".

לקוחות רבים שנקלעו למצוקה עקב הקפאת כספיהם בבנק הסגור פנו בתלונה לראש העיר, ישראל רוקח, ודרשו ממנו למצוא פתרון לבעיה. רוקח פנה בקריאה נרגשת מעל במת מועצת העירייה, אולם תחינתו נותרה ללא מענה מצד ראשי הבנק.

גם זאת היסטוריה: שלט ראשון על מוסד שלטון

ב־7 במאי 1948 נסגרו משרדי מושל המחוז בתל אביב, במסגרת עזיבת הבריטים את הארץ, וכעבור יומיים מיהרה מִנהלת העם לקבוע שלט בפתח הבניין, המציין ש"כאן הוא מקום מושבו של גזבר המשנה המרכז את כספי השלטון ואת תשלומי הפקידות".

בד בבד, השבוע לפני 70 שנים הזמינה מנהלת העם מכונה להדפסת חוזים ומסמכים רשמיים - בדומה למכונה שהיתה בשימושה של ממשלת המנדט.

במקום המיועד לחותמת הושאר במתכוון מקום ריק - עד שייקבע סופית מה שמה של המדינה היהודית החדשה.

האתלטים חזרו למגרש, אבל היו "חלודים"

אחרי תקופה של כחמישה חודשים מתחילת המלחמה, שבה לא נערכו תחרויות אתלטיקה, התכנסו באצטדיון המכביה, השבוע לפני 70 שנים, כ־100 ספורטאים, כדי להשתתף באליפות ארץ ישראל באתלטיקה.

"התחרויות אמנם התנהלו באווירה ספורטיבית טהורה", דיווח העיתון "הבקר", "אולם הזמן הרב שחלף מאז התחרויות האחרונות נתן את אותותיו, ורמת ההישגים לא היתה על הגובה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו