"הנחנו מיקרופון על הרצפה, ישבתי מכונסת בעצמי - ושרתי"

האלבום "ימי התום", שיצא ב־1988, היה בסך הכל השני שלי. הוא ראה אור שנתיים אחרי האלבום הראשון. אבל במבט לאחור הוא נראה לי כמו אוסף של מיטב הלהיטים. הוא יותר מאלבום רגיל, עם שירים כמו "בוא", "עטוף ברחמים", "חיה לי מיום ליום", "כמו בתמונה", "הנסיכה והרוח" ו"חברה". אלה שירים שעד היום אני מבצעת בהופעות שלי, כאלה שהקהל לא ייתן לי לרדת מהבמה בלי לשיר אותם.

מה שהנחה אותי בבחירת השירים לאלבום היה החיבור שלי לטקסט, מתוך כבוד עצום למילה הכתובה - כמו שחינך אותי אבא שלי שמואל, שלימד אותי שירי משוררים פרסיים, וכמובן מהרצון שהמילים ירגשו אותי. לא חיפשתי אמירות גדולות או הומור, אלא רגש.

יש באלבום הזה שירים מפסיפס גדול של כותבים, ושני שירים שאני כתבתי. אחד מהם הוא "חברה", שנוצר כמכתב לחברה שלי, פנינה טורנה. בהקלטה שלו ביקשתי שיניחו לי מיקרופון על הרצפה, התיישבתי בישיבה מזרחית ושרתי אותו מכורבלת לתוך עצמי. בקטעים האלה אני כמו חיה, פועלת לפי תחושות בטן.

שתי הזמרות שהיוו עבורי מודלים ושאפתי להיות כמוהן הן ברברה סטרייסנד, שהיתה גם זמרת אדירה, גם שחקנית וגם אנטרטיינרית, מה שקוראים היום מולטי־טאלנט. השנייה היא קייט בוש. בתקופה ההיא, שבה ויתרתי על סיבוב הופעות אחרי ההצלחה של האלבום הראשון והלכתי לשחק בתפקיד ראשי במחזמר "גבירתי הנאווה", הבנתי שהאהבה שלי לשירה, לריקוד ולמשחק יכולה להתחבר יחד.

חצי מהאלבום הזה, לפחות, שייך לרמי (קלינשטיין), שהיה אז בעלי. הוא הלחין כמעט את כל השירים ואחראי לעיבודים ושותף לניהול המוזיקלי והאמנותי. הכרנו מגיל 16, ותמיד הוא נראה לי מוזיקאי ומפיק דגול. כיוון שהוא הכיר אותי כל כך טוב, הוא הלחין בשבילי כאילו שאני זו שמלחינה את השירים. יש באלבום הזה, ובכלל בקריירה שלי, שירים שבהם הוא הביא את העניין הזה של "להלחין אותי במקומי" לרמה של גאונות.

האלבום הראשון שלי היה הנמכר ביותר בשנה שבה הוא יצא, היתה היסטריה. ואז אמרו לנו שאלבום שני תמיד נכשל, שנגמר גורם ההפתעה. התחלנו להקליט, רמי ואני, ורגע לפני שסיימנו ישבנו ואמרנו לעצמנו, שמה שיש לנו זה לא באמת אלבום, לא מכבד את העניין. גנזנו כמעט אלבום שלם, והתחלנו לעבוד מחדש.

אני זוכרת שרמי לקח את הטקסט של השיר "ימי התום", שהביא לנו יעקב גלעד, ואחרי עשר דקות הזמין אותנו לשמוע. צמרמורת שמלווה אותי עד היום. אחר כך הקלטנו את השיר, ולא אהבתי את הביצוע שלי בהקלטה. לא אהבתי שזה כל כך שקט ואנמי.

התווכחתי, כי רציתי לשיר את זה אחרת. רציתי להוציא את הקישקע שלי החוצה. אבל שכנעו אותי. עד היום זה שיר שבהופעות אני מתחילה, והקהל שר במקומי. 

השירים הם חלק מפסקול החיים של הקהל, אבל גם הפסקול של החיים שלי. אין שיר שאני שרה ולא עוברים בי מיליוני תמונות וסיפורים וחוויות והרגעים שלי עצמי בתוך הדברים. למשל, ברור שבשנים האחרונות, מאז הפרידה מרמי, לשיר את "ימי התום" מרגיש לי אחרת. וזה נכון לגבי הרבה שירים.

מאחורי כל שיר באלבום יש סיפור. למשל, ערב לפני תחילת ההקלטות רמי אמר שחסר עוד שיר. הוא מצא טקסט בין שלל הטקסטים שאספנו מכותבים, נכנס לחדר העבודה, ואחרי לא הרבה זמן יצא משם עם "בוא". למחרת הלכנו לאולפן ועבדנו על השיר הזה, שהפך אחר כך ללהיט שפותח את האלבום.

בתקופה ההיא גם למדתי איך להתמודד עם ההצלחה. אני זוכרת שביום הראשון שהאלבום יצא, בא אלי מישהו מחברת התקליטים ואמר לי שהוא כבר נמכר ב־20 אלף עותקים - אלבום זהב. אמרתי לו: "איך זה יכול להיות? הרי רק היום הוא יצא". היום אני מבינה כמה זה היה מטורף, גדול, משוגע. אבל ההצלחה לא עלתה לי אף פעם לראש.

מופע הבכורה של "ימי התום" היה בעפולה. בתקופה ההיא לא ידענו מי הקהל, מה החתך שלו. צעירים, מבוגרים, אשכנזים, ספרדים, אנשים פשוטים או חליפות. לפני ההופעה רוני בראון מהליקון לקח אותי להציץ בהם מאחורי 
הפרגוד ואמר לי - "תראי, כולם פה. כל השכבות, כל הגילים, כל העדות, דתיים וחילונים, כבשת את הלב של כל העם". אני זוכרת את המשפט הזה.

היום, אחרי 30 שנה של הופעות, אני רואה את הקהל הזה בא, פעם אחרי פעם, וזה לא נגמר. והלוואי שלא ייגמר לעולם, כי זה הכי לא מובן מאליו לזכות לגעת בלב של כל סוגי הישראלים.

•  •  •

ריטה יהאן־פרוז (56) היא מהזמרות הגדולות בישראל בשלושת העשורים האחרונים, עם שורת שירים מרגשים שהפכו אותה לקונצנזוס. את חלקם הגדול יצרה עם רמי קלינשטיין, אבי בנותיה ובעלה לשעבר. 
נולדה בטהרן ועלתה ארצה בגיל 8, למדה בבית הספר למשחק בית צבי. 

הופעתה בקדם־אירוויזיון עם השיר "שביל הבריחה" ב־1986 ואלבום הבכורה שלה "ריטה", שיצא באותה שנה, סימנו אותה ככוכבת. אלבומיה נמכרו עד היום ביותר ממיליון עותקים. כיכבה על הבמה במחזות "גבירתי הנאווה", "אילוף הסוררת" ו"חתולה על גג פח לוהט", והשתתפה בכמה סרטים. בין להיטיה: "ערב כחול עמוק", "שיר אהובת הספן", "ימי התום", "עטוף ברחמים", "אני חיה לי מיום ליום" ועוד.