"ראיתי איך אריק מקבל את התוצאות כאילו זה היה ברור לו לגמרי"

ניצחונו של אריאל שרון בשנת 2001 היה גדול ומוחץ, כשהביס בבחירות האישיות לראשות הממשלה את ראש הממשלה המכהן, אהוד ברק, וגרף 62 אחוזים מקולות הבוחרים. שרון היה אדם נחוש מאוד, שדבק במטרותיו, ובמשך שנים האמין שיגיע היום שיכהן כראש ממשלת ישראל.

זה היה מובן מאליו עבורו, אבל לאו דווקא עבור אחרים. במשך שנים הוא נשא על כתפיו שק גדול מלא פרשיות, האשמות וגם טרגדיות אישיות: מותו של בנו גור בגיל 11, מותה של אשתו הראשונה, מרגלית, בתאונת דרכים, ומותה של אשתו לילי, כשנה לפני הבחירות לראשות הממשלה. באותו שק הוא נשא, בין השאר, גם את פרשת הטבח בסברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה, שבמהלכה כיהן כשר הביטחון בממשלת בגין.

בסופו של דבר, גם אם היו לו כמה נקודות שבר, שבהן שקל לפרוש לחיי אדמה שקטים, כל האירועים חישלו אותו מאוד. ואריק מעולם לא עצר. יש לזכור שהיה מדובר באדם בעל קריירה צבאית מזהירה, שהחלה עוד בימי ההגנה והיתה רצופה הישגים. במלחמת ששת הימים הוא פיקד על אוגדה 38 בקרב אום־כתף מול הצבא המצרי בסיני, קרב שנלמד שנים רבות באקדמיה הצבאית של ארה"ב, לצד קרבות מיתולוגיים כמו אלה של המצביא חניבעל. במלחמת יום הכיפורים הוא פיקד על צליחת התעלה, שבמידה רבה הכריעה את המערכה בחזית הדרומית.

הכרתי אותו ב־1977, לאחר שהקים את מפלגת שלומציון לקראת הבחירות לכנסת השביעית. המפלגה זכתה בשני מנדטים בלבד, אבל שרון לא התרגש מההפסד, פנה למנחם בגין, הצטרף לליכוד, מפלגה שאותה הקים 4 שנים קודם לכן, בשנת 1973, ומונה לשר החקלאות. בממשלות הליכוד הוא מילא שורה של תפקידים בכירים - שר המסחר והתעשייה, שר הבינוי והשיכון, שר החוץ ושר התשתיות הלאומיות, ובכל אלה ביטחונו הלך וגבר. פרשיות נוספות, ביקורות, מאבקים ועימותים פוליטיים לא החלישו אותו. היה לאריק עור עבה, תרתי משמע.

הניצחון בשנת 2001 היה מפתיע אך גם צפוי. אריק הקיף את עצמו בקבוצה מצומצמת של אנשים שסמך עליהם, שהלכו איתו במשך שנים ושהאמינו בו מאוד, כמוני. היינו מאורגנים באופן יוצא מהכלל וממוקדים בעבודה מקצועית, בלי שדמויות פוליטיות כאלה ואחרות יתערבו, ימשכו לכיוונים שונים ויגזלו זמן וקשב.

לאורך כל השנים הציבור בישראל ביקש שבראשות הממשלה יעמוד אדם בעל הבנה עמוקה בביטחון, והרקורד הביטחוני של אריק היה מאוד משמעותי, בוודאי באותה תקופה של האינתיפאדה השנייה.

הוא היה אדם שאוהב לנצח. כשהסתכלתי עליו בליל הבחירות, ראיתי שאריק מקבל את התוצאות באופן טבעי, כאילו זה היה ברור לו לגמרי.

הוא הקים ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה, שבה שמעון פרס כיהן כשר החוץ. בין השניים שררה כל השנים מערכת יחסים טובה, מבוססת הערכה הדדית, ולימים, כששרון הקים את מפלגת קדימה, בקדנציה השנייה שלו כראש הממשלה, פרס חבר אליו והיה הקלף המנצח.

במהלך כהונתו כראש ממשלה, שרון השמיע את האמירה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", והתכוון לכל מילה. מהפוזיציה ההיא הוא הבין שאין מקום לקיצוניות ולחד־ממדיות, ואין מנוס מוויתורים.

בבחירות ב־2003 הליכוד בראשותו זכה בניצחון סוחף. זאת היתה הבעת אמון של הציבור בדרך שהתווה. הציבור הישראלי ידע שעם שרון יש ביטחון, וכעת הגיעה העת לממש את הסיסמה "רק שרון יביא שלום".

אף שנחשב לאבי ההתנחלויות ואהב כל פיסת אדמה בארץ ישראל, הוא האמין שבעניין עזה, למשל, עלינו לוותר. לרבים ממבקריו חרה מאוד שדווקא הוא, מקים ומטפח ההתיישבות היהודית ביהודה, שומרון וחבל עזה, ביצע צעד היסטורי כזה.

ההתנתקות, לטעמי, השפיעה לחיוב על יחסן של המדינות הערביות המתונות כלפי ישראל, ואני מאמין שאם שרון היה ממשיך לכהן כראש ממשלה, היו נעשים צעדים מדיניים נוספים, תוך ניהול שיח, משא ומתן וגיבוש הסדרים מתאימים, שהיו מיטיבים עם ישראל. לצערי, כמה חודשים לאחר השלמת ההתנתקות הוא לקה באירוע המוחי הראשון, וזמן מעט אחריו באירוע הנוסף, שבעקבותיו שקע בתרדמת.

בעיניי שרון היה מנהיג גדול. חייליו במלחמת יום הכיפורים סיפרו שהיו מחכים לשמוע ברשת הקשר האוגדתית את אריק קורא "כאן 40", שם הקוד שלו. הקול שלו היה נוסך בהם ביטחון רב, שהוא נמצא בשטח, מוביל ושולט במצב. זה ממחיש הרבה מאוד ממי שאריק היה.

•  •  •

אריאל שרון היה מהלוחמים הבולטים בתולדות צה"ל וכיהן כראש ממשלת ישראל בשנים 2006-2001. נולד ב־1928 בכפר מל"ל בשם אריאל שיינרמן. בנערותו שירת בהגנה ובמשטרת היישובים העבריים. במלחמת העצמאות שירת כמפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני, ובהמשך פיקד על החטיבה, כמו גם על סיירת גולני, ושימש קצין המודיעין של פיקוד מרכז ושל פיקוד צפון. 

הקים את יחידת הקומנדו 101 ופיקד עליה. במבצע קדש פיקד על חטיבת הצנחנים, במלחמת ששת הימים - על אוגדה 38, ואחריה היה ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום. במלחמת יום הכיפורים פיקד על אוגדת המילואים 143 בקרבות החווה הסינית ובמבצע לצליחת התעלה וכיתור הארמיה השלישית של צבא מצרים. 

לאחר המלחמה היה ממקימי הליכוד. ב־1977 התמנה לשר החקלאות בממשלתו הראשונה של בגין, וב־1981 התמנה לשר הביטחון, תפקיד שמילא במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בשנים 1984-2001 כיהן בכמה תפקידי שר, וכן שימש יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה. כראש הממשלה הוביל את תוכנית ההתנתקות, שבה יצאה ישראל מרצועת עזה ויישובי גוש קטיף פונו. בעקבות הביקורת עליו בליכוד פרש מהמפלגה בסוף 2005 והקים את מפלגת קדימה. שבועות ספורים לאחר מכן לקה בשני אירועים מוחיים, שמהם לא התאושש. נפטר בשנת 2014.