"אחד המעולים שבבני ישראל, אחד האמיצים שבלוחמי ישראל"

מבצע אנטבה הוא מבצע מיוחד במינו בהיסטוריה הצבאית. הוא הוכיח שישראל מסוגלת לקיים לא רק גבולות בני הגנה, אלא גם זקיפות קומה בת הגנה, מול שיא של טרור שנסתייע בצבאה ובנשיאה של אוגנדה, במרחק של יותר מ־4,000 ק"מ מהבית. בשעה קצרה אחת הזדקפה קומתו של העם היהודי כולו. בעצם, קומתם של כל האנשים החופשיים והאחראיים בעולם כולו. 

מבצע כזה היה כרוך בנטילת סיכון עמוק, סיכון שנראה כנכון יותר בהשוואה לסיכון האחר, הסיכון שבכניעה למחבלים, לסחטנים - הסיכון שבהשלמה ובכניעה. 

הרגע הקשה ביותר בליל גבורה זה היה כאשר הגיעה הידיעה המרה שכדור פילח את ליבו הצעיר של אחד המעולים שבבני ישראל, אחד האמיצים שבלוחמי ישראל, אחד המבטיחים ביותר שבקרב מפקדי צה"ל - יהונתן נתניהו המופלא.

ראיתיו לילות אחדים קודם לכן, כשניצב בראש אנשיו, אי שם בארץ, כולו דרוך לקרב אפשרי אחר. הוא ניצב בשקט האופייני לו, כמפקד הטבעי שבשטח. משקיבל גבר יפה־תואר זה את הפיקוד על יחידתו, ראינוהו כמפקד ברוך מעלות, צומח ועולה לשלבים הגבוהים ביותר של הפיקוד על יחידה שעשתה את לילותיה כימים, כדי להביא פדות לעמה. 

מה לא הטלנו על שכם יהונתן וחבריו? את הקשות שבמשימות צה"ל, את הנועזים שבמבצעיו, את הפעולות הרחוקות מן הבית ואת הקרובות ביותר לאויב, את אפלת הלילה ואת בדידות הלוחם, את ההתמודדות עם הבלתי נודע ואת ההסתכנות החוזרת בימי שלום כבימות מלחמה.

פעמים מתמקד גורל האומה כולה אצל קומץ לוחמים ומתנדבים, שעליהם לקנות את קוממיות עולמנו בשעה אחת. שוב אין את מי לשאול, שוב אין לאן לפנות - המפקדים במקום קובעים את גורל המערכה. 

עיקר הגיונו של מבצע אנטבה היה לחלץ בכוח ישראל, בכוח ישראלי, את הנוסעים, שערבים וגרמנים סימנו אותם כבני ערובה סופיים, רק בגלל היותם ישראלים. יוני היה מפקד הכוח שעליו הוטלה משימת החילוץ והישועה.

ולא במקרה הוא נבחר לתפקיד זה. הוא כבר נודע קודם לכן כמחלץ נועז ונחוש דעה. בתעודה לעיטור המופת, שהוענק לו (לאחר מלחמת יום הכיפורים), נאמר: "משנפצע קצין בכיר בתל שמס, התנדב רב־סרן יהונתן נתניהו לעמוד בראש חוליית החילוץ, לאחר שניסיון חילוץ קודם נכשל - ואף הצליח במשימה זו. באומץ ליבו, במהירות פעולתו ובדבקותו במשימה שימש מופת לחייליו". 

יהונתן היה מפקד מופת. בעוז רוחו יכול היה לאויביו. בתבונת ליבו הוא כבש את לב חבריו. מסכנות לא נבהל, וניצחונות לא הגביהו את ליבו. הוא הרבה לדרוש מעצמו להעניק לצה"ל את חריפות שכלו, את כישרון פעולתו וחריצות הקרב שלו. 

באוניברסיטה הוא למד פילוסופיה. בצבא הוא לימד התנדבות. לפקודיו הוא נתן חום אנושי, ובקרב הוא השרה קור רוח. אדם צעיר זה היה בין המפקדים על מבצע שהיה נקי מכל משגה, אך לצערי הרב, כרוך בקורבן מכאיב מאין כמותו. הראשון בין המסתערים, הראשון בנופלים. ובזכות מעטים נושעו הרבים, ובזכות הנופל קמה מחדש קומתנו העמוסה לעייפה. 

ועליו, ועליהם, אפשר לומר בלשון דוד: מנשרים קלו מאריות גברו... יהונתן על במותיך חלל. צר לי עליך אחי יהונתן... נעמת לי מאוד. נפלאתה אהבתך.

המרחק שבשטח שבין אנטבה לירושלים קיצר לפתע את המרחק שבזמן שבין יהונתן, בנו של שאול, לבין יהונתן, בנו של בן־ציון.

אותה הגבורה שבאיש.

אותה הקינה שבלב העם. 

•  •  •

סא"ל יונתן (יוני) נתניהו נולד בארה"ב ב־1946. כילד התגורר לסירוגין בירושלים ובניו יורק, עם הוריו צילה ופרופ' בן־ציון נתניהו, ואחיו עדו ובנימין. באפריל 1973 השתתף, כסגן מפקד סיירת מטכ"ל, במבצע "אביב נעורים", שבו הותקפו מפקדות אש"ף ופת"ח בביירות. במלחמת יום הכיפורים פיקד על כוח של היחידה, שחילץ את סא"ל יוסי בן חנן הפצוע מתל שמס שבגולן, וזכה על כך בעיטור המופת. לאחר המלחמה פיקד על גדוד 71 בחטיבת השריון 188, וב־1975 מונה למפקד סיירת מטכ"ל. הוא נהרג מירי בעת ההשתלטות על הטרמינל באנטבה, שבו הוחזקו החטופים. בן 30 היה במותו.