"התפנית" של סטיבן גרינבלט הוא ספר על פילוסופיה ועל מדע ועל ההיסטוריה של הרעיונות - וגם על המאבק המתיש של אלו בממסדים דתיים אינטרסנטיים. אבל אם מעבר לקריאה נעימה ומרתקת יש לספר הזה תרומה לדיון, היא כנראה דווקא סוציולוגית. גרינבלט יספר לכם שמרומא העתיקה עד לפוליטיקה האמריקנית של ימינו - המדע לא ינצח בגלל "הוכחות", שאליהן הוא מטבעו חותר. הוא ינצח אם יצית את דמיונם של אנשים. נכון, זה לא צריך להיות ככה. זה פופוליסטי, אבל כך זה היה וכך גם יהיה.
גרינבלט (74) הוא אחד מבכירי חוקרי שייקספיר בעולם, הוא היסטוריון של הספרות וסופר מצליח בעצמו. הוא נולד למשפחה יהודית בבוסטון, ואת הכשרתו האקדמית רכש באוניברסיטת ייל ולאחר מכן בקיימברידג'. כיום, הוא משמש פרופסור באוניברסיטת הרווארד, ועורך כתבי עת יוקרתיים כגון "The Norton Anthology of English Literature", ו"The Norton Shakespeare". בראיון מיוחד ל"ישראל השבוע" הוא מתנצל כמה פעמים שאינו פילוסוף. אבל בעידן שבו ספרי מסתורין פופולריים על כתבים עתיקים מצליחים יפה בקופות, לעלילה בספרו של גרינבלט יש יתרון נחמד - היא באמת התרחשה. "התפנית", אגב, זכה בשנת 2012 בפרס פוליצר.
ב"התפנית" (הוצאת מאגנס; מאנגלית: יפתח בריל) מככב גיבור הומניסט מהמאה ה־15, פוג'ו ברצ'וליני שמו. הוא קרוע בין אידיאליזם רוחני לבין עבודה נוחה כאינטלקטואל בחצר האפיפיור - לא מצב יוצא דופן למלומדים באיזשהו דור. בין הקומבינות הפוליטיות שברצ'וליני מוצא לעצמו הוא שולח ידו גם בעיסוק משמעותי יותר - מציאת ספרים חשובים שנשכחו במרתפי המנזרים באותה תקופת חושך אינטלקטואלית באירופה הנוצרית, המכונה ימי הביניים.
עיסוקו של ברצ'וליני הופך אינטנסיבי יותר לאחר שפטרונו, בלדסרה קוסה, האפיפיור יוחנן ה־23 הראשון (במאה ה־20 יהיה יוחנן ה־23 אחר), מודח בתקופה פוליטית סוערת שהתאפיינה בשני אפיפיורים ובהרבה מלומדים שרופים על המוקד.
ואז, במנזר בדרום גרמניה, מוצא ברצ'וליני את כתב היד של "על טבע היקום" - חיבור מדעי־פילוסופי שנכתב על ידי טיטוס לוקרטיוס קרוס - לוקרטיוס הרומי - במאה הראשונה לפני הספירה. "על טבע היקום" היה ידוע בגלל אזכוריו בכתבים אחרים - והוא כנראה הפרשנות המעמיקה ביותר לפילוסוף היווני אפיקורוס, שכמעט כל כתביו אבדו. לוקרטיוס לא ניסה לכתוב את אפיקורוס בשנית; "על טבע היקום" נכתב כפואמה, בזמן שידוע שאפיקורוס כתב בפרוזה (הוא שנא שירה וסבר שפילוסופיה צריכה להיות כתובה כפרוזה).
בניגוד לגרינבלט, לוקרטיוס הרומי לא פנוי לראיון (הוא מת בערך בשנת 55 לפני הספירה). אבל "על טבע היקום" הוא חיבור עוצר נשימה, שאף ראה אור ב־1962 בעברית, בתרגום של שלמה דיקמן. הספר מספק תובנות פילוסופיות ומדעיות שהקדימו את זמנן בדורות רבים. בין היתר, הוא מדבר על אי־קיומה של השגחה, התכלות הנפש עם הגוף, אי־מרכזיות הארץ בין גרמי השמיים ואולי המפתיע מכל: הוא מספר על עולם הבנוי מאטומים. בהחלט לא בסדר שהספר נשכח על המדפים.
דיוקן אבן של אפיקורוס
עם כל הכבוד לדרווין
"התפנית" של גרינבלט מטפל בסיפור בשני מישורים: הוא בונה בכישרון רב מעין ביוגרפיה של פוג׳ו ברצ'וליני, שמעניקה את הקונטקסט ההיסטורי לתגלית ולחשיבותה. אחר כך הוא מתאר את השפעת "על טבע היקום" על הוגים חשובים בדורות שאחריו, וקובע בלא מעט סובייקטיביות שחשיבות גילוי הספר היא הולדת המודרניות עצמה. ברקע הספר עומדים כמובן מלחמת דת ומדע, ותיאורים גרפיים של מלומדים משופדים. גרינבלט מתייחס בראיון למתיחות הזו.
כתבת את הספר ב־2011, ולפחות מבחינה פוליטית, ההתקפה על המדע היום אינטנסיבית יותר מאשר בזמן כתיבת הספר - פחות מהצד הפוליטי. מה אתה חש לגבי המסר של הספר כיום?
"השינויים במדינתי, בארה"ב, הפכו את החששות שלי לגדולים יותר. מבחינה זו יש לספר סאבטקסט, והוא להביא את הציבור להבנה שההסברים המטאפיזיים הדתיים שלנו להבנה של הטבע לא שלא יכולים להיות נכונים - אלא שכבר לפני 2,000 שנים היו אנשים כמו לוקרטיוס שידעו. עוד לפני לוקרטיוס, אפיקורוס ואנשים אחרים החליטו לנסות לפתור דברים בהיגיון, ובאופן מדהים הם הגיעו למסקנות שדי דומות בבסיס למה שהמדענים חושבים כיום".
אבל אם כך, קשה להיות אופטימי במיוחד. לוקרטיוס כנראה מימיו לא ביצע ניסוי מדעי קביל. היו לו רק כמה ניחושים מבריקים. היום, עם כל הציוד ותקציבי המחקר של סטנפורד או הרווארד, עדיין 60 אחוזים מהאמריקנים מאמינים בסיפור הבריאה כלשונו.
"זה אכן עמוק מאוד, ויש לכך כוח פוליטי עצום באמריקה וגם בישראל. אבל זה לא צריך להפתיע. כבר בסוף המאה ה־19, כשהמלומד האירי ג׳ון טינדל העביר הרצאות בבלפסט בעד דרווין ותורת האבולוציה שלו, הוא הגיע להבחנה שאם התומכים בדרווין לא יצליחו להביא הסבר פשוט לתיאוריה - האוכלוסייה באופן כללי לא תאמץ אותה. לוקרטיוס היה מודע לכך. למה הוא כתב את דבריו כפואמה? מדוע הוא הכניס לסיפור את ונוס ואת כל האסוציאציות המיניות הכרוכות בה? במידה רבה כדי למכור את הסיפור לאנשים.
"לוקרטיוס גם ניסה להיות חיובי. כשהוא כותב שאין חיים אחרי המוות - הוא רואה זאת כהתפתחות חיובית. כסיבה לכך שצריך לחיות חיים של מִקסום ההנאה. אבל הציבור התקשה עם הדברים הללו, וכבר קיקרו שאל - 'אלו חדשות טובות?' אני מדמיין לפעמים את אמא שלי, במבטא יהודי מלא רגשות אשם, מצטטת את קיקרו - כי אלו לא חדשות טובות לרוב האנשים. העובדה שהם יהפכו שוב לאטומים שמסתובבים ביקום הזה - אלו חדשות רעות מאוד לרובם. זה אומר שהקיום שלהם הופך לחסר משמעות".
גרינבלט מודע לכך שכותרת המשנה של הספר - "איך העולם הפך מודרני" - היא קצת יומרנית. "כמובן, אינני יכול לנחש או לשער שהעולם היה שונה בלי הספר של לוקרטיוס. העולם היה מתקדם, בלי ספק, אבל ההתקדמות היתה יכולה להיות בכל מיני דרכים".
בין מרקס לפרויד
אתה מתאר השפעה של טקסט פילוסופי כמניע תהליכים. האם פילוסופיה או טקסט יכולים להשפיע כל כך גם כיום? האם זה היה יכול להתרחש בכלל במאה השנים האחרונות?
"אם תרחיב קצת את הגבולות מעבר למאה שנה - נניח עד 'הקפיטל' של קרל מרקס (נכתב ב־1867; ר"ד) - תוכל למצוא טקסט שבהחלט השפיע על העולם והניע תהליכים. כנראה התהליכים הללו לא היו אלה שמרקס רצה בהם, וסביר להניח שהיה מתחלחל לנוכח חלק מהם. אבל אין להכחיש שספרו הניע תהליכים. פרויד הוא דוגמה אחרת. הזיגמונד פרויד שהתיימר להיות מדען, אפילו במדעי הטבע, כנראה לא הכי רלוונטי כיום. אבל לפרויד הפילוסוף המוסרי יש השפעה גדולה אפילו בימינו".
מה עם סופרת כמו איין ראנד?
"לא יודע. קראתי את 'כמעיין המתגבר' בתיכון ומעולם לא התחברתי. אבל לא חייבים ללכת תמיד אל ספרי פילוסופיה או מדע כדי למצוא טקסט שמניע תהליכים. מה לגבי 'אלטנוילנד' של הרצל? הוא היה בעל השפעה כזו. גם אם נשים בצד את הפעילות הציבורית־פוליטית של הרצל, לספר עצמו, לתיאור האוטופיה של מדינת מופת יהודית - היתה השפעה עצומה על אנשים".
אבל "על טבע היקום" הוא מקרה מעט שונה. אם לקבל את טענתך, הוא היה פופולרי בעת פרסומו, למרות שהגיע רק לחלק מזערי של האוכלוסייה. אתה מתאר השפעה שלו לאחר מעשה, הוא חוזר לתודעה אחרי דורות רבים.
"אכן לתקופה ארוכה הספר לא היה ידוע. גם לאחר הרנסנס, איש לא דיבר עליו שנים ארוכות לפני שהופיע מחדש. אנחנו חולמים על ספרים כמאורות גדולים קאנונים; אבל ספרים יכולים להיות כמו כוכבי שביט, שמופיעים באופן פתאומי, משפיעים על אנשים - ואז שוב נעלמים. הם יכולים 'לחזור' באופן שונה בתקופות שונות.
"אני חושב שטקסט כזה הוא למשל 'לגנאלוגיה של המוסר' של ניטשה, וגם ספרים אחרים שלו. ניטשה חזר לתודעה, והופיע ככלי בידי הימין הקיצוני של שנות ה־30 בגרמניה. ואז הוא חזר שוב, בשנות ה־70, כמורה דרך לשמאל הקיצוני. אני משער שיש עוד דוגמאות לטקסטים כאלו".
קצת אכזב אותי ששפינוזה לא מופיע בספר, כי נראה שהוא אומר דברים דומים ללוקרטיוס.
"ממילא צעדתי בעולם הפילוסופיה, שבו אינני מומחה. כשיצאתי לדרך, חשבתי שיש אפשרות לחשוף קשר ישיר בין לוקרטיוס לשפינוזה, וגם מאוד רציתי למצוא קשר בין לוקרטיוס לתומאס הובס, או בין שפינוזה והובס. אבל חוץ מתקווה לא מצאתי הוכחה לקשר שכזה".
כריכת ספרו של גרינבלט, "התפנית"
אדם וחווה יחד?
לידתו של הספר "התפנית" גם כן במהלך רציונלי. גרינבלט מספר כי ניסה "לייסד תנועה של מוביליות של רעיונות, כלומר איך רעיונות משתנים כשהם נפוצים". הוא הרצה על כך בכנס באדינבורו, ושם נתקל בסיפור המוזר של הספר "על טבע היקום", "על הטקסט שנעלם וחזר", כדבריו.
למה דת חוששת כל כך ממדע? הרי היא שורדת ללא בעיות מיוחדות.
"כיום היא כמובן חוששת פחות, והדבר נכון גם לגבי ארגונים פרנואידיים למדע, כפי שפעם היתה הכנסייה הקתולית. יש אנשים שכותבים ספרים שלכאורה מיישבים מדע עם דת, אבל זה אפשרי רק ברמה הפילוסופית, לא ברמה הממסדית. הממסד הדתי מתקשח בדיונים שכאלו".
אבל הספרים הללו, שמחפשים את הקשרים בין התנ"ך למדע, הם לא בזבוז זמן?
"כמדע אמיתי - כן. אבל יש הקשרים אחרים. כתבתי לאחרונה ספר העוסק באדם ובחווה, כי יש לי עניין רב במיתולוגיות. המדע כיום סבור שלכל בני האדם אם אחת ואב אחד, אבל אדם וחווה כנראה לא היו בני זוג. ועם זאת, מי שטוען שאפשר ליישב את סיפור בראשית עם תורתו של דרווין - מעמיד פנים".
אז למה אתה עושה זאת? בגלל הפופולריות של הדת?
"כי אני פרופסור לספרות ואני מוקסם מהעוצמה של סיפורים. הסיפורים הללו הם בעלי השפעה, כי הם 'חשיבה טובה'. ובמקרה של אדם וחווה, הם מספקים המון חומר למחשבה על חיים, על מוות, על עבודה. התשובות לא נכונות אבל הסיפור הוא רב־עוצמה. אנחנו לא חיים בעולם שבו הרציונל המדעי שולט. זה נכון לא רק מול הדת. לוקרטיוס בעצמו מתחיל את הפואמה שלו בתיאור של ונוס. הוא אולי לא האמין בקיומה, כמו בני זמנו, אבל הוא רוצה להחיות את דמותה. הוא לא חושב שהדמיון האנושי צריך להיות מוגבל על ידי המדע, כפי שהוא לא צריך להיות כלוא בידי ממסד דתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו