דביר בנדק כבר מזמן כבש את המסך הקטן בשלל תפקידים. בשישי האחרון הוא הופיע בו בזמן בשלושה ערוצים: בתוכנית של ירון ברובינסקי ב"כאן" (שידור חוזר), ב"סברי מרנן" ב"קשת" וב"הכל הולך" ב"רשת", שעונתה השנייה מדשדשת בתחתית טבלת הרייטינג, בעוד הפרק המדובר השיג 3.1% רייטינג בלבד – נקודת שפל לתכנית.
הפורמט של "הכל הולך" מבוסס על משחקי אלתור של צוות השחקנים, שלפחות לפי מה שבנדק אמר בפתיח, לא יודעים מה הולך לקרות. וזה באמת נראה ככה בחלק מהמקרים ויוצא מביך: כך למשל טלי אורן, שהתבקשה לאלתר שיר ערש כבר בפתיחה וכל מה שהיא יכלה להוציא זה כמה צעקות של "לכו לישון", כשחבריה לצוות מגייסים את הצחוק הכי מזויף שיכלו למצוא כדי להעביר את הרגע.
גם בקטעי הקישור של בנדק בין משחק למשחק הוא מתאמץ מאוד להצחיק ומצליח להצחיק בעיקר את עצמו. אולי בכל זאת כדאי לשלם כמה שקלים לכותב שיעשה סוף לאלתורים - לא שבמקרה של "סברי מרנן" זה עזר. האחרונה מצליחה עדיין להוביל את טבלת הרייטינג של שישי, אבל כנראה – בשל חוסר תחרות ראויה על המשבצת.
מתאמץ להצחיק אבל לא מצליח. דביר בנדק // צילום: קוקו
גם אם נניח שזה הפורמט שנבחר ל"הכל הולך" המאולתרת, המשימות או המשחקים צריכים לעבור סינון כי חלקם הם ממש בזבוז זמן. לדוגמה "עקוב אחריי", משימת ריקוד שאחד מוביל ושאר השחקנים צריכים לחקות. גם בת ה-11 שישבה לצדי לא הצליחה להעלות חיוך מהדבר הזה.
אני מתאר לעצמי ש"הכל הולך", שמשודרת ביום שישי אחרי החדשות, מכוונת לכל המשפחה, אבל היא נראית כמו מסיבת כיתה לא מוצלחת, שהמארגנים התקמצנו על מפעיל מקצועי ונתנו לבן של השכן להעסיק את הילדים עד העוגה. מה שבטוח הוא שבמצבה הנוכחי, "הכל הולך" לא יכולה לעבוד על ילדים, ובטח שלא על ההורים שלהם.
"הכל הולך", רשת ,13שישי, 21:30