35 לוחמי פלמ"ח נהרגו בדרך לנצורי גוש עציון
בלילה שבין 15 ל־16 בינואר 1948 העפילה מחלקה של 40 לוחמי חטיבות הראל ועציוני, בהנהגת דני מס, במעלה ההר לכיוון גוש עציון. אנשי המחלקה, רובם סטודנטים, היו בדרכם לסייע לחברי הגוש הנצור. בדרך נשרו חמישה לוחמים, וכל השאר - 35 במספר - נרצחו בידי פורעים ערבים אחרי שהתגלו בשעות הבוקר, בקרב שנמשך שעות רבות.
בימים שאחרי הקרב ניזונו אנשי היישוב מידיעות קצרות בעיתונות העברית. למשל, זו שפרסם העיתון "דבר" ביום ראשון, 18 בינואר:
"...הרי חברון רוו ביום ו' דם גיבורים יהודים צעירים, בחורי מחלקה שיצאה אור ליום ה' דרך ההרים, להחיש תגבורת לגוש עציון, להביא לו רפואות ותחמושת. עמוסי משא כבד, עייפים לאחר הליכת לילה שלם, נתקלו בבוקר בכנופיות ערביות ונאלצו להיכנס בקרבות. במחלקה היו מטובי הנוער הלומד בירושלים, ביניהם מספר ניכר מבני העיר עצמה".
ביום רביעי, 14 בינואר 1948, תקף את יישובי גוש עציון כוח ערבי מאורגן היטב, שמנה כ־500 לוחמים. אנשי הגוש הפגינו עמידה איתנה ואף ניהלו מתקפת נגד שחיסלה כ־100 תוקפים, אך מצוקתם גברה, בשל מחסור גדול בנשק, בתרופות ובעיקר בלוחמים.
לאחר ההתקפה הגיעו ידיעות על הכנות הערבים למתקפה נוספת. עוזי נרקיס, מפקד הגוש, דיווח במברקים דחופים למיפקדת מחוז ירושלים של הפלמ"ח על מצב הפצועים, ודרש תגבורת מיידית. לאור הניסיון המר עם "שיירת העשרה", חודש ימים קודם לכן, בתקרית שבה נהרגו ממארב כל לוחמי שיירת כלי הרכב שנסעה מירושלים לגוש עציון - היה ברור שיש לארגן במהירות רבה כוח רגלי, שייצא לעזרת הגוש.
הכוח אורגן במהירות, הוזנק לנקודת בסיס בהר־טוב ויצא ביום חמישי ב־23:00 בלילה למסע רגלי של 28 ק"מ לעבר הגוש. לאחר כ־10 ק"מ נקע אחד הלוחמים את רגלו ונשלח בחזרה עם שני מלווים. לרשות 35 הלוחמים הנותרים עמדו חמש שעות לפני עליית השחר, שבהן נדרשו לגמוא 18 ק"מ במעלה ההר.
מעשרות עדויות ממקורות שונים, שהצטברו בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים, התבררו עובדות רבות, אך חלק מאירועי הקרב הנורא נותרו לוטים בערפל. למשל, מי הביא לגילוי השיירה? רועה צאן ערבי או שתי נשים שיצאו בבוקר לקושש זרדים? כך או כך, הדיווח שהועבר מייד למיליציות הערביות, שחנו ליד הכפר צוריף, במעלה הדרך לכיוון הגוש, גרם לגיוס מהיר של כ־2,000 לוחמים ערבים שיצאו לקראת השיירה.
קרב הגבורה שהתפתח בין הצדדים הסתיים בצהרי 16 בינואר, יום שישי, כשאזל אחרון הכדורים בנשקם של הבחורים. כל 35 הלוחמים נהרגו, וגופותיהם הובאו על ידי הבריטים לגוש עציון, שם נקברו זמנית. בתום מלחמת העצמאות הועברו לבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
מיתוס הקרב התפתח מייד, בין השאר הודות לנאום שנשא דוד בן־גוריון חמישה ימים אחריו, ובו אמר: "...איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הבנים שנפלו בשיירת הל"ה... מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל אלה דרכו עליה!"
קרב ה"מעטים מול רבים"; ממוצע גיל הלוחמים (21); העובדה שכולם היו צברים; דמותו הנערצת של המפקד דני מס; ההקפדה על טוהר הנשק ומוסר הלוחמים, שבחרו שלא לפגוע בחושפיהם ושילמו על כך בחייהם - כל אלה תרמו להעצמת מיתוס הל"ה, שבמרכזו הקשר המתחדש בין העם לאדמתו. מיתוס זה ממשיך להזין עד היום את התרבות הישראלית, ושיאו תואר בשירו של חיים גורי, "הנה מוטלות גופותינו".
למרות המצב הביטחוני: דרישה להחזיר את משחקי הכדורגל
עם תחילת פרעות הערבים, שפרצו בעקבות הכרזת הכ"ט בנובמבר, הודיעה ההתאחדות הארץ־ישראלית לכדורגל על הפסקת המשחקים בליגה הראשונה. קשיי תחבורה עמדו בפני קבוצות הליגה הראשונה גם לפני תחילת הפרעות, בשל הדרכים הרעועות, שהצריכו לעיתים נסיעה של הקבוצה ליעד המשחק שנמשכה חצי יום. כעת הפכו הנסיעות הארוכות למסוכנות בשל מארבים והתקפות של פורעים ערבים על כלי רכב של יהודים. בנוסף, חלק משחקני הכדורגל גויסו במסגרת "המיפקד לשירות העם", וקבוצות התייצבו למשחקים במספר מועט של שחקני הרכב.
הציבור התקשה לעמוד ברוע הגזירה, לכן אורגנו מדי פעם משחקי ידידות. כך היה גם השבוע לפני 70 שנים: העיתונאי אלכסנדר אלכסנדרוביץ דיווח בעיתון "דבר" על משחק ידידות שהתקיים ב"אצטדיון המכביה" שעל שפך הירקון בתל אביב, בין קבוצת "מכבי ארץ ישראל", שהורכבה משחקנים של קבוצות מכבי שונות שלא גויסו מפאת גילם (מתחת לגיל 17 או מעל לגיל 25), ובין אלה שלא גויסו מקרב שחקני קבוצות נורדיה.
כותב אלכסנדרוביץ: "על אף התנאים הקשים שבהם אנו חיים כרגע, התרכז סביב למגרש קהל עצום של מעל ל־8,000 צופים, שבאו לחזות במשחק ידידות זה שלמעשה לא היתה לו כל חשיבות, חוץ מהצורך להשביע את הצימאון העצום של ההמונים, המבקשים לצפות במשחק פוטבול הגון.
"ונשאלת כאן השאלה שאותה שואלים רבים, מדוע הזדרזה כל כך ההתאחדות הארץ־ישראלית לכדור רגל בקבלת החלטתה? יודעים אנו שיש קשיים מרובים, אך זה לא היה צריך להיות גורם להפסקת המשחקים. גם בקרב האגודות עצמן באו לידי מסקנה שאסור לפסוח על משחקי הליגה השונים, ואנו מצפים שעוד השבוע תתכנס הנהלת ההתאחדות ותדון עם ועדת הליגה והגביע כדי למצוא דרך נאותה להסדרת המשחקים, שהרי אין כמו משחק כדור רגל משובח בעיתים שכאלה - כדי לגרום להמון לשכוח, ולו אף ל־90 רגע בלבד, מהצרות הפוקדות אותנו בימים קשים אלה".
אלכסנדרוביץ מקנח בתיאור המשחק עצמו: "היה זה אחד המשחקים המרתקים עם עושר במומנטים דרמטיים שכבר מזמן לא ראינו על מגרשינו. המשחק, חוץ מאירועים קטנים וחסרי ערך, התנהל באווירה ספורטיבית נאה, והמסתכלים שבאו לחזות במשחק - לא התאכזבו".
הכלכלה נפגעת מהמלחמה: מחסור בחנויות ובאספקת קרח
היישוב העברי מצא עצמו, השבוע לפני 70 שנה, בעיצומה של מלחמת העצמאות. "למרות שעברו רק שבועות ספורים - כבר ניכרת ההשפעה השלילית על המשק והכלכלה הארץ־ישראלית", מדווח סופר עיתון "הבקר", ומוסיף: "המצב שהשתרר בארץ גורם לצמצום הפעילות הכלכלית. באופן מיוחד נפגעה התחבורה, אך גם במסחר ניכרת ירידה גדולה במחזור. ענפי ההארחה והשעשועים נפגעו גם הם. הפדיונות הנמוכים בחנויות הקמעונאיות גורמים לירידה בהזמנות, ותעשיית היהלומים המקומית נכנסה למצוקה בשל הקשיים במשלוחים לחו"ל. הבנקים מראים זהירות מרובה במתן הלוואות חדשות ובחידוש ישנות".
הירידה ביבוא סחורות, חששות התעשיינים המקומיים להיתקע עם מלאי וההתקפות התכופות בדרכים - גורמים למחסור מורגש במוצרים רבים ולעליית מחירים. בעיה חמורה מסתמנת באספקת בשר למשקי הבית, וזה המגיע לאטליזים נמכר במחירים מופקעים, המעוררים זעם בציבור. ברחבי הארץ מתחילות עיריות ומועצות להקים מנגנוני פיקוח על מחירי מוצרי יסוד. מעיריית פתח תקווה, למשל, נמסר ש"תיסגר מייד כל חנות שתיתפס בהפקעת מחירים, ויוקם בית דין מיוחד לטיפול באלה המנסים להיבנות מצרת הכלל".
עליית מחירים מורגשת גם במוצרים המסופקים על ידי ארגונים גדולים - "תנובה", למשל. ועדת מומחים שבדקה את נושא מחירי מוצרי היסוד אישרה עלייה של 8 מילים לכל ליטר חלב, שעולה כעת בחנויות 74 מיל, ובאספקה ישירה על ידי החלבן לפתח הבית - 80 מיל.
כוונת האופים להעלות את מחיר הלחם בכ־25 אחוזים מעוררת כעס בציבור, ופולמוס רחב מתקיים בקרנות רחוב, ליד לוחות המודעות וגם בעיתונות העברית. הייקור המתוכנן יחול בעיקר בלחם השיפון, האהוב על ההמונים. לאחרונה דווח בהקשר זה על סגירת מאפייה בתל אביב שהעלתה ללא אישור את מחיר לחם השיפון, ומאפייה אחרת נסגרה בשל מרמה - כשהתברר שהלחם שהיא מוכרת שוקל פחות מהמוצהר.
בעיות מחירים צצו גם במחירי הקרח והנפט. מוכרי הקרח של קואופרטיב "הלבנון" בתל אביב הודיעו שישבתו ולא יחלקו עוד קרח לשכונות, עקב החלטת ארגון יצרני הקרח להעלות את מחיר הבלוק ב־11 מיל. בעלי בתי החרושת לקרח נבהלו, החזירו את המחיר לקדמותו, אך דרשו מהעירייה "להקים מייד ועדה שתבדוק את עלויות הייצור, שעלו באופן חריג לאחרונה וגרמו לצורך בהעלאת מחיר הבלוק".
קואופרטיבים לתחבורה הודיעו שיעלו את מחירי הנסיעה הבין־עירונית בקווים הארוכים ביותר מ־50 אחוזים בשל הצורך לצוות לכל אוטובוס צמד נהגים, בגלל המארבים והתקפות האוטובוסים בדרכים.
בשל כל הקשיים הכלכליים האלה הועלתה דרישה ציבורית למוסדות הממשלתיים, "להקים מייד מועצת אספקה יישובית, שתדאג לכל צורכי המשק ובעיקר לאספקה שוטפת של מוצרים מחד גיסא, ופיקוח הדוק על מחיריהם מאידך גיסא".
מתגברת מכת הגניבות החקלאיות
גניבות חקלאיות של פורעים ערבים במשקי חקלאים יהודים הולכות ומתגברות, ולמשטרה אין מענה. אור ליום ד' האחרון פרצו ערבים לחצרו של החקלאי ראובן גולדמן מכפר תבור, שברו את דלת הרפת וגנבו שתי פרות גזעיות ופרד אחד.
משטרת עפולה הוזעקה למקום, חקרה פרטים וחזרה לתחנה כלעומת שבאה. תושבי המקום בדקו ומצאו שהעקבות מובילים לכפר זבייח הסמוך, הצמוד לבית הספר כדורי, ודרשו מהשוטרים ללכת עד הבתים ולאתר את הפרות - אך דבריהם לא נשמעו.
בחודש האחרון אירעו לא פחות מארבעה אירועי גניבה ביישובי הסביבה, ואף במקרה אחד לא עשתה המשטרה מאומה.
(דבר)
סיכום שנת 1947 בת"א - 290 דליקות
עם תחילתה של שנת 1948 הודיע גדוד הכבאים של תל אביב לציבור, שבמהלך 1947 טיפלו כבאי הגדוד בלא פחות מ־290 דליקות שהשתוללו ברחבי העיר.
"פניותינו לציבור ולמוסדותיו, להבטיח את הסכומים הדרושים לנו לשכלול אמצעי הכיבוי ולתת שירות יעיל - לא נשאו פרי", הודיעו הכבאים במסיבת עיתונאים שקיימו ב־16.1.1948 בתל אביב. הם הוסיפו ש"רק בשבועות האחרונים, כשהציבור נוכח לדעת מה האחריות הרבה הרובצת על כתפי גדוד הכבאים, ובאיזו מסירות ותנאי סכנה הם ממלאים את תפקידם - חדר רגש של הוקרה ותודה כלפי הכבאי, אם כי בנקים, חברות ביטוח וחברות מסחריות עדיין קופצים את ידם ואינם נענים לפניות.
"כך קרה שהסכומים הפעוטים שהיו בידי הכבאים הוצאו לאחרונה לרכישת ציוד נדרש, אך לא נמצא כסף לקניית שמיכות שהכבאים יתכסו בהן בלילה, בזמן משמרתם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו