עדר של פיות לבושות שמלות ורודות מרשרשות דוהר במסדרון בהמולה צחקקנית. המקום היחיד בארץ שבו איש לא מופתע למראה עדר פיות כזה הוא, כנראה, בית האופרה בתל אביב. בחודש האחרון ניכרת בו דריכות יוצאת מגדר הרגיל לקראת בכורת האופרה "חלום ליל קיץ" שתיערך בשבוע הבא, 4 בינואר. האופרה - מאת המלחין האנגלי בנג'מין בריטן, על פי הקומדיה של וויליאם שייקספיר - מועלית בהפקה שכמעט כולה ישראלית, פרי עבודתם של יוצרים מקומיים: הבמאי, המנצחים, הסולנים, התזמורת, המקהלה, מעצבי התפאורה והתלבושות, הכוריאוגרף, אנשי התאורה והווידאו ואפילו יצרני התפאורה והאביזרים.
"אֲנִי לֹא מַאֲמִין בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת וּמַעֲשֵֹי פֵיוֹת!" מכריז תזאוס, דוכס אתונה, בפתח המערכה החמישית של "חלום ליל קיץ", "לָאוֹהֲבִים וְלַמְּשֻגָּעִים מֹחַ יוֹקֵד, וְדִמְיוֹנָם יַצִּיג מַה שֶׁקֹּר הַתְּבוּנָה אֵינוֹ מַשִּׂיג" (מתוך תרגומו של אברהם עוז). תזאוס, איש המעשה והתבונה, נציג כוחות הסדר והרציונליות, מכחיש את עולם הפנטזיה של הפיות ומלגלג על דמיונות האוהבים. ואולם בהכחשתו של תזאוס יש משהו נלעג, שהרי הצופים במחזה כבר פגשו את עולם הפיות הקסום והאנרכי, ותבונתו הקרה והמחושבת של תזאוס מתגלה כתבונה עיוורת. ואמנם אין כמו ביקור באחורי הקלעים של בית האופרה כדי להמחיש את אותו כתם עיוור שבתפיסתו של תזאוס, כי דווקא במקום שבו נחשף לכאורה המנגנון הנסתר של תעשיית הקסמים - דווקא במקום שבו נגלים "מאחורי הקלעים" של הקסם האופראי - מתעצם עוד יותר היסוד החידתי, המופלא והבלתי מוסבר שלו.
ההצצה אל אחורי הקלעים של בית האופרה והפגישה עם האנשים שנותרים לעולם בירכתי הבימה מגלה כמה הדרמה שמאחורי הקלעים לא נופלת מהדרמה שלפני המסך. ראש מחלקת האיפור של האופרה, ענת ירון, העובדת באופרה משנת 1986, מספרת על לוחות הזמנים הדרקוניים של ההפקה. "ב'חלום ליל קיץ' יש חמישה סולנים המחליפים תלבושות תוך כדי ההופעה. בתוך חמש דקות צריך להלביש את הזמרים, להרכיב להם פאה, לאפר אותם ולשלוח אותם חזרה לבמה. קבוצה שלמה של מלבישות ומאפרות עובדת עליהם בחדרי החלפה זמניים שנבנו במיוחד בצידי הבמה. אני בטוחה שאם היה אפשר לראות את הנעשה מאחורי הקלעים, כולם היו מסתכלים עליהן ולא על הבמה. מי שעובד פה צריך להיות חזק ולעמוד בלחצים", היא מסכמת.
אחד מאותם סולנים שנאלצים להחליף תלבושות פעמיים במהלך האופרה הוא הזמר הוותיק ולדימיר בראון, שמאחוריו כבר יותר מ־60 תפקידים באופרה הישראלית. הפעם מגלם בראון את דמותו של פועל הבמה סנאג, שבתורו מגלם אריה במעין מחזה בתוך מחזה.
החזרות לקומדיה של שייקספיר // צילום: מרים צחי
את בראון אנחנו פוגשים בחדר הפאות הגדוש של האופרה (לא פחות מ־43 פאות הוכנו להפקה), שבו מתאימה לו לריסה חייט, ראש מחלקת הפאות של האופרה, פאה ג'ינג'ית גולשת של אריה, בדומה לדמות האריה מהסרט הקלאסי "הקוסם מארץ עוץ". בראון, איש מרשים בעל קול בס עמוק - "אני לא בס!" הוא טורח להדגיש, "אני בריטון קולורטורה!" - נראה נינוח למדי בתחפושת האריה שלו ונזכר בשעשוע בפעמים שהיה יוצא מבית האופרה עם תלבושת ופאה ומפחיד עוברים ושבים.
חצי אלוהית, חצי קורבן
האופרה "חלום ליל קיץ" מתחוללת רובה ככולה ביער קסום סמוך לאתונה. רוב ההפקות של האופרה שעלתה לראשונה ב־1960 נאמנות לעולם הפנטזיה השייקספירי ומאוכלסות בפיות, שדונים ושאר יצורים ליליים, אך עידו ריקלין, במאי ההפקה הנוכחית, ביקש להתרחק מן הקלישאות של עולם הפיות, ולהעביר את האופרה לזירה ריאלית יותר. ריקלין החליט למקם את האופרה בהוליווד של שנות ה־30.
"היה חסר לי סיפור מסגרת, ריאליה, ובחרתי למקם את העלילה באולפן הוליוודי שבו מופק הסרט 'חלום ליל קיץ' (סרט כזה אכן הופק, ב־1935, בבימויו של מקס ריינהרדט; מ"א). אוברון מלך הפיות הוא במאי קולנוע מתוסכל וטיטניה, מלכת הפיות, היא דיווה קפריזית. שאר המשתתפים באופרה מייצגים את האנשים שמאחורי תעשיית החלומות", מספר ריקלין. "שאבתי השראה מסרטים רבים ומתמונות ישנות, למשל תמונה של השחקנית מיריאם הופקינס מהסט של הסרט 'בקי שארפ', כשהיא שֹרועה על הרצפה בבגד תקופתי ומעליה ניצבים עשרה גברים, במאי ואנשי צוות, וממתינים בדריכות שתואיל לשחק מולם. הופקינס נראית בתמונה הזאת חצי אלוהית וחצי קורבן, וזה נתן לי המון השראה לדמות של טיטניה".
השקפת עולם מוזיקלית
את טיטניה תגלם בהפקה הסופרן הילה בג'יו. זו בחירה כמעט מתבקשת. בג'יו, זמרת בעלת נוכחות בימתית חזקה, היא אולי הזמרת המזוהה ביותר עם האופרה הישראלית. לא בכדי היא נבחרה לשמש פרזנטורית של בית האופרה, ודמותה, כשהיא מגלמת את טיטניה ומלטפת מעדנות את החמור שבו היא מתאהבת במהלך האופרה, מעטרת את כרזת האופרה ואת תוכניית עונת 2017/18 של האופרה הישראלית.
"זה לא ברור מאליו שמציבים את היוצרים המקומיים בקדמת הבמה", מספרת בג'יו לאחר שסיימה את חלקה בחזרה, "מאוד שמחתי כשאמרו לי שאני עומדת להיות הפרזנטורית של האופרה, זה החמיא לי מאוד. ברור לי שזו תפנית מאוד חיובית שבאה מלמעלה", היא אומרת ורומזת למנכ"ל האופרה החדש (זה שנה), צח גרניט.
הזמר הוותיק ולדימיר בראון נכנס לתפקיד // צילום: מרים צחי
גרניט עצמו נוכח בחזרה. "אני נמצא בהרבה חזרות", הוא אומר, "אני צריך להיות פה, לפעמים צצות בעיות שדורשות אותי, וחוץ מזה, אני מת על זה. זו חוויה אדירה לראות הפקה כזאת צומחת ומתפתחת". בחזונו רואה גרניט הפקת מקור חדשה אחת בכל עונה. הקשיים הכלכליים הם משמעותיים, מכיוון שעלות הפקת מקור מוערכת בכמיליון שקלים יותר מעלות הפקה מיובאת. גם המתח, מודה גרניט, גדול הרבה יותר.
"יש אי־ודאות. אנחנו עובדים על הפקה חדשה ואין לנו מושג איך היא תיראה. האתגרים שהפקה כזאת מעמידה לצוות של בית האופרה הם עצומים: עלינו לייצר את כל האלמנטים של ההפקה כולל את התפאורה והתלבושות. אבל האנשים שלנו יודעים לעשות את הכל", הוא מרגיע, "הם מרגישים תחושת סיפוק עצומה מכך שהם תורמים למכלול הענק הזה שנקרא הפקת אופרה".
והצוות ממשיך בחזרות עד שעות הערב המאוחרות. הזמרים, הבמאי, המנצח והצוות הטכני מבקשים ללטש, עד כמה שרק ניתן, את הביצוע, אך מעבר לפרפקציוניזם של היוצרים ולרצון האדיר להעמיד הפקה ראויה לשמה ל"חלום ליל קיץ", נדמה שעל הפרק ניצב אתגר גדול בהרבה: קביעת זהותו של בית האופרה הישראלי, מוסד שאינו מסתפק בתפקיד "קבלן ביצוע" של הפקות מיובאות מחו"ל, אלא בית אופרה עצמאי בעל זהות ואופי ייחודיים משל עצמו.
יש סיכוי שהפקת "חלום ליל קיץ" תימכר לבית אופרה מחו"ל?
"כן, וזאת גם המטרה שלנו".
"אם יש הפקה שיש סיכוי שתימכר - זו האחת", מסכימה בג'יו, "אני מרגישה שזו עומדת להיות אחת ההפקות המהנות והחכמות שעלו כאן. הבמה גם מינימליסטית וגם עשירה וחכמה - כשמשהו עובד טוב אין צורך בתפאורה גרנדיוזית - הקונספט עובד מצוין, השילוב של מחזה בתוך מחזה מבריק, זו הפקה מלאת הומור וגם הרבה מאוד עומק".
הבמאי עידו ריקלין // צילום: מעיין קאופמן
על ההפקה ינצחו לסירוגין דניאל כהן ואיתן שמייסר. כהן שנכנס לאולם אחרי חזרה עם התזמורת אינו נראה כמו מאסטרו טיפוסי, אם יש אחד כזה. בן 33 בסך הכל, אך עם קילומטראז' מרשים בעולם האופרה, גם בארץ וגם בברלין ובארה"ב, כהן מאושר לשוב ולנצח על "חלום ליל קיץ", שעליה ניצח כבר כמה פעמים בעבר.
"לבריטן, מלחין יוצא דופן בנוף של המאה ה־20, יש את הקול המיוחד שלו, את השפה ההרמונית האופיינית רק לו. המוזיקה ל'חלום ליל קיץ' כתובה בהמון אהבה ובמגע של רב־אמן. בריטן, בדומה לשפים שעובדים רק עם חומרי גלם מקומיים, השתמש רק בכוחות הזמינים לו - האופרה כתובה למעשה לחבורת המוזיקאים שנאספה סביבו בביתו שבכפר. מהבחינה הזו, אין מחווה גדולה יותר להשקפת העולם המוזיקלית שלו מאשר לעשות את ההפקה הזאת בארץ עם זמרים מקומיים. בהפקה שלנו משתתפים כל המי ומי של האופרה הישראלית, צעירים וותיקים, אך אף לא אחד מהם נמצא כאן בגלל שהוא ישראלי".
ואמנם ההגדרה המתאימה מכל לאופרה הזאת היא "אופרת אנסמבל", שאין בה חלוקה לתפקידים ראשיים ומשניים. לכולם חשיבות שווה בעלילה ובמוזיקה. "חבורה גדולה של אנשים שנותנים ידיים", כדברי הבמאי ריקלין, "זמרים שנפגשו רק לפני שבועות ספורים ויש להם רצון עצום לייצר עולם קטן, מיקרוקוסמוס". הסופרן מורן אבולוף, שחזרה לארץ אחרי 13 שנים בגרמניה ומגלמת בהפקה את תפקיד הלנה, האוהבת האומללה, מסכמת: "עולם האופרה הוא תחרותי ויצרי מאוד, אבל בהפקה הזאת לא היו התנצחויות או קנאות. זה בעצם הדבר היפה במקצוע הזה - עבודת הצוות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו