לפני חודש, כשסמלת אלכס הארט, מפקדת בגדוד אריות הירדן, צעדה בטקס סיום קורס מ"כים, לכד מבטה המופתע שלט ענק שהונף לכבודה מיציע ההורים.
"המפקדת אלכס אומרת לנו מה לעשות מגיל אפס", נכתב על יריעת הבריסטול, שאליה הודבקה תמונתה של הארט כילדה קטנה, והיא לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות. בשלט המאולתר הזה היה מקופל סיפור אנושי מדהים, שמחבר בין יבשות, לבבות ואורחות חיים, ובעיקר בין דורות חדשים, שספק אם היו באים לעולם אלמלא קישר הגורל העיוור את כל הקצוות.
בשלט אחזו אסף ואריק רוזנהיים־פטון, זוג הומואים נשואים מרעננה, שאמא של אלכס, מריסלה, המתגוררת בארה"ב, שימשה להם לפני שש שנים אם פונדקאית והולידה עבורם תאומים מקסימים, כל אחד מזרעו של אחד הגברים. אסף ואריק מגדלים את אלכס מאז באה לארץ, לבדה, ללמוד כאן בתיכון. עד לא מזמן היא התגוררה איתם ועם התאומים, אחיה. לאחרונה שכרה דירה משלה בירושלים.
"תמיד בטקסים כאלה באות אימהות עם סירים מלאים ועושות חגיגה גדולה לבן או לבת שסיימו את הקורס", אומר אסף. "אנחנו לא יכולים להתחרות בזה, אז עצרנו בתחנת דלק וקנינו לאלכס ביסלי. בעיקר היינו שם עם כל הלב והאהבה שלנו אליה. הבאנו איתנו חיבור אמיתי, דאגה ואכפתיות, והרגשנו שאנחנו המשפחה שלה. אנחנו הכי גאים בה בעולם".
הסיפור הזה יכול לנצח כל תסריט הוליוודי פרוע. מריסלה (מארי) דניאלס (39) נכנסה להיריון בגיל 18, כשהיתה צעירה מהעיר מילווקי שבמדינת וויסקונסין, אולם היא ובן זוגה נפרדו במהלך ההיריון.
"עד גיל 3 האבא הביולוגי שלי בא מדי פעם לבקר אותי, אבל זה פסק", מספרת אלכס (21) בעברית עם מבטא. "כשהייתי בת שנה, אמי התחתנה שוב עם גבר בשם אדם, שאותו אני מכנה עד היום אבא. מהקשר הזה נולד לי אח, דניאל, שהיום הוא בן 18. כשהייתי בת 4, אמא שלי התגרשה. אבא התחתן שוב, ונולדו לי עוד ארבעה אחים מהנישואים החדשים שלו. גם אמא שלי מאורסת, ויש לה מבן הזוג שלה שני ילדים בני 4 ו־3, גם הם אחיי הקטנים. בסך הכל יש לי תשעה אחים ואחיות!" היא צוחקת.
היא אומרת שנהנתה משני בתים חמים ואוהבים, האחד של אמה והאחר של אביה. לישראל התוודעה במסגרת לימודיה בבית ספר יהודי פרטי בארה"ב. "בכיתה ח' באתי לסיור בארץ, ובו התאהבתי במדינה. ידעתי רק קצת עברית, למדנו על הארץ, טיילנו בה, ואני זוכרת שממש חלמתי לעלות ולחיות כאן".
כעבור שנה, כשהיתה בכיתה ט', פגשה לראשונה את אסף ואריק, שעתידים להפוך לדמויות מרכזיות במסלול חייה.
אסף רוזנהיים (39), דתי לשעבר, נולד בארה"ב לאב ישראלי, ששהה שם במסגרת עבודתו, ולאם אמריקנית. בגיל שנה חזרה משפחתו לארץ והתגוררה בירושלים, אך כעבור שנים אחדות התגרשו הוריו. כשסיים את שירותו הצבאי כחובש טס לניו יורק, שם למד מינהל עסקים ועבד בחברה להשקעות פיננסיות.
את אריק פטון (48), בן למשפחה נוצרית מקולומבוס, אוהיו, פגש ב־2006 במועדון לילה ניו־יורקי. "זה היה דיסקו! עבדתי קשה מאוד כדי שנהיה יחד", הוא מספר. "אריק יצא אז ממערכת יחסים ארוכה, ואני התקשרתי אליו הרבה ולא ויתרתי, עד שההתעקשות שלי השתלמה".
לפני שש שנים עבר אריק תהליך גיור, מתוך אהבתו לאסף וכדי להקל את תהליך ההורות המשותפת. "ידעתי שאני מאוד רוצה ילדים", אומר אסף, "אבל לאריק נדרש קצת יותר זמן להתרגל לרעיון".
הם פנו לסוכנות אמריקנית בבקשה לאתר בעבורם תורמת ביצית יהודייה. אסף: "היה חשוב לנו שילדינו יהיו יהודים. יש הורים שמצליחים לגדל ילדים בצורה נפלאה בהשפעת שתי הדתות, אבל לנו היה ברור שזו לא דרכנו".
אחרי שנמצאה תורמת, החלו השניים לחפש פונדקאית יהודייה. הסוכנות הפנתה אותם למארי דניאלס, אחות במקצועה.
"דיברנו עם מארי בטלפון, ונסענו למילווקי לפגוש אותה. זה היה בחורף של 2011, והעיר היתה מכוסה שלג. אני זוכר שישבנו במסעדה, ומארי סיפרה לנו שהסתפרה וקנתה בגדים במיוחד לקראת הפגישה איתנו, כי היתה בטוחה ששני הגייז מניו יורק מביאים איתם סטייל. ושני הגייז הופיעו בג'ינס ובחולצות פלנל".
הכימיה ביניהם היתה מיידית. "מארי הקסימה אותנו בכנות שלה, במי שהיא", משחזר אסף. "כבר למחרת לקחנו את אלכס ודניאל, הילדים שלה, למוזיאון המדע בעיר".
"לא להרגיז את אמא"
בצירוף מקרים נוגע ללב, תהליך ההורות המשותף יצא לדרך ימים ספורים אחרי שאמו של אריק הלכה לעולמה. "החדירו למארי שני עוברים, אחד מזרעו של אריק ואחד מהזרע שלי. נקלטו לה תאומים, בן ובת, אבל ההיריון היה קשה לה.
"מהשבוע ה־25 היא נזקקה לשמירת היריון ולאשפוז בבית חולים. כשהיא ביקשה להשתחרר הביתה, התנאי של הרופא בבית החולים היה שיהיה לידה מבוגר שידאג לה".
מארי שוחררה לביתה, ואת החודשיים האחרונים להיריון העבירה במחיצת אסף ואריק, שעברו להתגורר איתה ועם אלכס ודניאל.
אסף: "אני לא כל כך בטוח שאלכס ודניאל אהבו את מה שהלך שם. הם היו בגיל הנעורים, ואנחנו נפלנו עליהם פתאום במסע המטלטל שלנו, עם מארי, שהיתה בשמירת היריון".
אלכס: "לא נכון, אסף. דווקא התחברנו אליכם מהר מאוד. מאוד זרמתם איתנו".
אסף: "את זוכרת את הנסיעה יחד לדיסני, שנאלצנו לבטל כי אמא שכבה בבית בשמירת היריון? זה בטח היה מבאס מבחינתכם".
אלכס: "זה לא היה נורא. מה שהיה מבאס זה שלא יכולנו להרגיז את אמא, היינו צריכים להיות כל הזמן עדינים ומתחשבים".
אסף זוכר את התקופה ההיא כחוויה גדולה ומתמשכת. "חיינו כולנו ביחד בבית לא גדול, כך שלפעמים ישַנו בסלון ולפעמים עם דניאל בחדר שלו. התחנפנו המון לאלכס ולדניאל. לקחנו אותם לגלידות ולמשחקי פוטבול, מדי פעם הסענו אותם לבית הספר. מארי הצליחה לחבר בין כולם. אמנם היה קר ומגעיל בחוץ, חורף אמיתי, אבל בתוך הבית היה לנו חיבור חם וחזק".
אלכס מתבוננת באסף ומחייכת. "הוא ואריק היו כמו דודים טובים כאלה. לקחו אותנו לקניות בסופר, עזרו לבשל בבית, השתלבו יפה".
בשבוע ה־36 להריונה ילדה מארי את התאומים בלידה רגילה, אבל בעקבותיה נלקחה במצב של מצוקה למחלקת טיפול נמרץ. התאומים הועברו לפגייה, ואסף ואריק העניקו להם את השמות עמליה ועוז.
"אחרי כל החודשים הקשים והמטלטלים סיכמנו מראש עם מארי שאחרי הלידה ניפרד קצת, כדי להעניק לכל אחד את הזמן והמרחב שלו", משחזר אסף. "אבל מה שקרה אחרי הלידה רק המחיש לנו את עומק הקשר והדאגה שלנו אליה.
"אריק ואני ראינו שהתאומים בסדר גמור, מתחממים להם בפגייה, אז אמרנו, יאללה, הולכים למארי. לא משאירים אותה לבד. הילדים שלה ושאר בני המשפחה עדיין לא הגיעו לבית החולים, ואנחנו עשינו תורנות ליד המיטה שלה. כשאחד היה איתה, השני הלך לתאומים. ככה התחלפנו במשך שעתיים, עד שאלכס ודניאל הגיעו".
"ילד מפונק של אמא לא היה בא לכאן והופך לחייל בודד". אלכס במדים // צילום: אפרת אשל
אלכס התחברה מייד לאחיה החדשים. באלבום התמונות שאסף מביא לשולחן היא נראית מחזיקה אותם בידיה בבית החולים ומביטה בהם בחום.
"הם נולדו מתוקים אמיתיים", היא זורחת. "היה ברור לי שאקח אותם לחיבוק. אסף ואריק הפכו לחלק מאיתנו, ומאוד התרגשתי בשבילם. במקביל דאגתי לאמא שלי. ממש שמחתי כשהיא התאוששה והכל נרגע".
הקשר בין מארי לבין אסף ואריק לא הסתיים אחרי הלידה. להפך. בצעד חריג היא שאבה חלב, הקפיאה אותו ושלחה בדואר לאסף ולאריק בניו יורק, כדי שהתאומים ישתו חלב אם אמיתי.
"פעם בשבועיים היא היתה שולחת לנו חבילה של חלב קפוא בצידנית", אומר אסף. "ככה במשך כמה חודשים. זאת מארי, אישה נדירה ויוצאת דופן, כולה נדיבות ונתינה. המתנה האדירה שקיבלנו ממנה תרמה להתפתחות הבריאה של עמליה ועוז.
"הקשר בינינו נמשך באופן רצוף. ביקרנו אותה בביתה, והיא באה עם אלכס ודניאל אלינו לניו יורק".
לא חששתם שעמליה ועוז יתבלבלו מהקשר עם האישה שילדה אותם? או שמארי תיקשר אליהם יתר על המידה?
"לא. מארי אוהבת את עוז ועמליה, אבל אין לה קשר אמהי אליהם. אין לה שום רצון או דרך לגונן עליהם, היא פשוט אוהבת אותם. ויש לה ילדים משלה.
"ככל שהתאומים גדלים, כך הם מבינים יותר מאיפה באו ולמה, ואנחנו מנתבים הכל לכיוון החיובי. יש להם את אריק ואותי, אנחנו הוריהם. החלטנו שמארי תישאר חלק מחיינו, חלק מהמשפחה שלנו. גם אנחנו וגם היא רצינו את זה".
אסף מספר שהעול הכלכלי בתהליך היה קשה. "מסע פונדקאות עולה בקלות יותר מ־100 אלף דולר, ולצערי, מדינת ישראל מערימה קשיים רבים על פונדקאות בארץ, בעיקר לזוגות גאים. צריך לפעול להשוואת התנאים של זוגות גאים, יחידנים ויחידניות לאלה של זוגות סטרייטים, ובמקביל לפעול לבקרה מסוימת על התהליכים שמתבצעים בחו"ל".
המהפך של אלכס
בגיל 15, פחות משנה אחרי לידת התאומים, עשתה אלכס את המהפך הגדול בחייה ועלתה לישראל.
"הביקור בארץ, כשהייתי בתיכון, לא עזב אותי. לסוכנת האמריקנית שחיברה בין אמא שלי לבין אסף ואריק יש ילדים שלמדו בתיכון בישראל, בפנימיית נעל"ה בהוד השרון. דרכה הכרתי את התוכנית, והרעיון קסם לי".
אסף: "ליווינו אותה ליום המיון במשרדי הסוכנות היהודית בניו יורק, תמכנו בה ועודדנו אותה, אבל הדחיפה למהלך היתה של אלכס. אנחנו בעיקר תמכנו במארי, שהיה לה קשה עם הפרידה. הידיעה שאנחנו נעבור לישראל בעתיד ושיש לי משפחה בארץ הרגיעה אותה. אלכס אמרה רק שאמא שלה ליוותה אותה לשדה התעופה. נמאס לה מההצקות הבלתי פוסקות שלי".
בקיץ 2012 היא התקבלה לכיתה י' בפנימיית נעל"ה. ההתחלה היתה קשה.
"לא הבנתי מה אני עושה כאן, לבד, רחוק מהבית. התקשרתי לאמא ואמרתי לה, 'אני רוצה לחזור, קחי אותי הביתה'. בחנוכה, באמצע שנת הלימודים, היה לי כרטיס חזרה הביתה. בפנימייה הבהירו לי שאם אעזוב וארצה לחזור לתוכנית בעתיד, אצטרך להתחיל את כל השנה מחדש. אז החלטתי לסיים את הסמסטר. בסוף הסמסטר כבר נרגעתי ורציתי להישאר".
בפנימייה היא מצאה חבר בן גילה, שהגיע גם הוא מארה"ב, אך בשונה ממנה, היו לו בני משפחה בארץ. ארבע שנים יצאו יחד, עד שלפני שנה נפרדו. עיניה של אלכס מתמלאות דמעות כשהיא מדברת על הקשר איתו.
"הוא היה חלק מאוד משמעותי בחיי. בניגוד אלי, יש לו אמא, אח ואחות שגרים בארץ, והיינו מבקרים אותם. הפרידה היתה קשה מאוד".
כשסיימה את הפנימייה (בהצטיינות, אלא מה), ציפתה לה הפתעה: אסף ואריק החליטו לעזוב את ארה"ב לטובת ישראל. אסף מונה למנהל השקעות ב"פרופימקס", חברה להשקעות נדל"ן, שאביו ייסד והקים. אריק עובד כבר 25 שנים בקרן הפילנתרופית של ג'ורג' סורוס, בתחום ניהול מלגות.
"במשך השנים אחרי שעמליה ועוז נולדו הייתי איתם בקשר טלפוני ובווטסאפ. כל הזמן ניסיתי לשכנע אותם שיבואו כבר לישראל. כששמעתי שהם החליטו לבוא, הייתי מאושרת.
"בזמן הלימודים בפנימייה היתה לי משפחה מאמצת, אבל לא התחברתי אליה כל כך. חסרה לי משפחה אמיתית עם אנשים חמים ואוהבים. התגעגעתי לאסף ולאריק, וברגע ששמעתי שהם באים לארץ, ידעתי שהם יהיו המשפחה בשבילי. שנבלה שוב יחד ושיהיה כיף גדול".
אסף: "כל הזמן היה בתכנון שלנו לחזור לישראל. אלכס היתה חלק מההחלטה, בדיוק כמו ההורים שלי ובני משפחה אחרים שהתגעגעו אלינו. היה ברור לנו שכאשר נחזור, נרצה שהיא תגור אצלנו ותהיה חלק מאיתנו".
"נלחמתי להיות לוחמת"
בהצטרפותה לביתם של אסף ואריק, חתמה אלכס עוד דף מפתיע ביומן המסע הארוך שלהם. "בתה של הפונדקאית שלנו גרה אצלנו בבית", מחייך אסף. "נתנו לה חדר בבית. חיינו כולנו יחד - התאומים, היא ואנחנו.
"מובן שהתעוררו גם שאלות: צריך להגיד לה לסדר את החדר? עד כמה אנחנו נכנסים לחייה האישיים? אריק, למשל, עיקם לפעמים פרצוף כשהוא קיפל את הכביסה, גם שלה... (צוחק). היא עבדה בחנות ברעננה. ידענו שאנחנו חוסכים לה שכר דירה, והיא לא שילמה על הקניות לבית, כך שכל הכסף שהיא הרוויחה הלך לכיף ולבזבוזים שלה. אני מממן לה טלפון נייד, אבל הרגשתי שזה חלק מהמחויבות שלי כלפיה".
במקביל, רקמה אלכס מערכת יחסים הדוקה עם התאומים עמליה ועוז, שבינואר הקרוב יחגגו יום הולדת 6. "יש מול הבית גן משחקים, ולקחתי אותם לשם הרבה. גם ישבנו בבית וציירנו, ראינו טלוויזיה יחד. אני רגילה מהבית בארה"ב לאחים קטנים. הרגשתי כמו דודה גדולה שלהם, אולי סוג של בת דודה".
אביו של אסף גר ברעננה ואמו בפרדס חנה, ובסופי שבוע ובחגים הצטרפה אלכס לארוחות בביתם. "הרגשתי שזכיתי במשפחה חדשה משלי בישראל. אמא שלי באה מדי פעם לבקר, זה כיף גדול שמאחד את כולנו".
אסף: "כשמארי באה לארץ, היא ישנה אצלנו ואנחנו עושים יחד חיים משוגעים. בביקור האחרון שלה נסענו כולנו לפסטיבל 'דרום אדום'. ישנו במושב בנגב, עשינו מדורה בלילה בשטח, קמפינג אמיתי. אלה היו רגעים אדירים. כל כך ביחד, כל כך כיף.
"ביום־יום השתדלנו לתת לאלכס את הספייס שלה. לא הפלנו עליה את התאומים בשבת בבוקר. השתדלנו שלא יעשו לה רעש".
"עשינו מדורה בלילה, קמפינג אמיתי". מימין: מארי, אלכס, עמליה ועוז ב"דרום אדום"
לפני שנה וארבעה חודשים נוסף עוד נדבך בעלילה המפותלת: אלכס התגייסה לגדוד המעורב אריות הירדן, שמופקד על הגנת גבולה המזרחי של ישראל. לדבריה, היא נלחמה הרבה כדי להפוך ללוחמת קרבית.
"הייתי אמורה להתגייס באפריל 2016. בגלל שעליתי מחו"ל, תהליך הקליטה שלי במערכות השונות ארך יותר זמן, אז פניתי כמה פעמים לצבא, שיזרזו ויסדירו את זה.
"בסוף קלטו אותי כחיילת בודדה, אבל רצו לגייס אותי לתפקיד לא קרבי. לא הייתי מוכנה לשמוע על זה בשום אופן. ביום הגיוס שלי הגעתי לבקו"ם והתעקשתי שאני רוצה להיות לוחמת, לעשות שירות צבאי משמעותי ולא לשבת סתם באיזה משרד. ביקשתי דחיית שירות, כדי להשלים את כל מה שנדרש להיות קרבית. הייתי בכושר גופני טוב, וחשבתי כל הזמן שאם בנים יכולים לעשות שירות קרבי, למה אני לא? במה הם שונים ממני?
"בצבא הסכימו לדחות לי את השירות, ובמקביל פניתי לכל העולם שיעזור לי. צביקה לוי, שהיה אחראי לחיילים הבודדים בקיבוצים, עזר לי, והצבא קיבל ממני אישור חתום על ידי אמא שלי, שהיא מאשרת לי להתגייס לקרבי (כמקובל במקרה של ילד יחיד; ע"נ). מדי יום התקשרתי ללשכת הגיוס בתל השומר ואמרתי, 'שלום, קוראים לי אלכס הארט, ואני רוצה להיות לוחמת. מה עם מיון הלוחמות שלי?' הם כל הזמן דחו אותי, עם כל מיני תשובות כאלה ואחרות".
אסף: "אני ואריק היינו איתה ותמכנו בה לאורך כל הדרך. בשלב מסוים שאלתי אותה אם היא רוצה שאתערב עבורה ואתקשר בעצמי לגורמים שונים בצה"ל, והיא הסכימה. אני לא בטוח שמארי שָמחה כל כך שהבת שלה תתגייס לקרבי, אבל בסופו של דבר היא חתמה על האישור, בידיעה שאנחנו איתה, מלווים אותה ותומכים בה, ושהיא גרה אצלנו".
אלכס מחייכת. "כן, אמא לא מאוד התלהבה מהגיוס לקרבי. היא לא הבינה למה אני צריכה את זה, ובטח גם פחדה עלי. אמרה לי כל הזמן שיש עוד אופציות, ושהיא לא מבינה את ההיגיון שלי להתעקש לשרת כלוחמת".
הלחץ הבלתי פוסק של אלכס נשא לבסוף פרי, והיא התגייסה באוגוסט 2016. "אני כל כך גאה בה על הדרך שבה היא נלחמה על זכותה להיות לוחמת", אומר אסף. "איך לא ויתרה לצבא והתעקשה עד שהשיגה את מבוקשה. היה ברור לי שהיא תגיע בצבא הכי רחוק שתרצה".
אלכס: "בטירונות לקח לבנים זמן להתרגל לעובדה שיש איתם גם בנות שעושות הכל, ולפעמים יותר טוב מהם. הם לא היו כל כך מרוצים. למשל, בריצה לשלושה קילומטרים יש לבנים זמן מוגדר, 14 דקות, ולבנות 17 דקות. אני עמדתי בזמן של הבנים. אני בכושר גופני טוב, רצתי גם לפני הצבא, כך שהיה לי קל.
"ככל שהתקדמנו, נוצר שילוב טוב יותר בין הבנים לבנות. הרגשתי שהם מבינים שאנחנו לא נופלות מהם".
היא צלחה אתגרים פיזיים קשים. "היה לנו מסע כומתה של 27 ק"מ, שמתוכם שבעה קילומטרים בסחיבת אלונקות. זה היה קשה, אבל הכי כיף. כל הרבאק, כל האנרגיה מתפרצת שם. הסיפוק הכי גדול זה לסיים את זה בהצלחה".
בחודש שעבר סיימה אלכס קורס מ"כים וחזרה לגדוד כמפקדת בפלוגה ב'. היום היא מפקדת על חיילים מהמחזור שהתגייס לפניה.
"אני מפקדת על כיתה של שני חיילים ושמונה חיילות, והם מאוד ממושמעים. העובדה שהם ותיקים ממני לא יוצרת בעיה. הם מקבלים אותי בתור המפקדת שלהם".
"מערכת יחסים אמיתית"
אנחנו יושבים בחצר ביתם של אסף ואריק ברעננה. אריק שוהה בעת הראיון בארה"ב לצורכי עבודה, והתאומים בגן.
במפגש הבא, לצורך הצילומים לכתבה, אריק כבר שב מארה"ב, והחבורה הלא שגרתית יוצאת לסיבוב ברחבי העיר. עמליה ועוז מסתערים על אלכס בחיבוקים ובנשיקות, והיא, מצידה, משיבה להם חום גדול. קולעת צמה לעמליה, משחקת עם עוז. אחר כך עוצרים לגלידה בגלידרייה הסמוכה.
לפני חצי שנה החליטה אלכס לשכור דירה לבדה. "אצל אסף ואריק יש לי חדר, אבל זה עדיין הבית שלהם. רציתי מקום לעצמי, אז שכרתי דירה בירושלים עם עוד שתי חיילות. ממש טוב לי שם. בסופי שבוע ובחגים אני נוסעת לאסף ואריק. הם מאוד חשובים בחיים שלי".
אסף: "לא רצינו שאלכס תעזוב את הקן המשפחתי שלנו. שאלתי אותה איך היא תסתדר עם הוצאות הדירה ולמה היא צריכה את זה, כשבסך הכל תגור שם רק כמה ימים בחודש. זה לא נראה לי הגיוני, אבל לא ישבנו לה על הראש ולא ניסינו למנוע ממנה. הבנתי את הצורך שלה.
"קנינו לה מיטה, ואמא שלה באה לבקר ולראות את הדירה, לוודא שהכל בסדר. היא בחורה עצמאית ויודעת לדאוג לעצמה יפה. דרך אלכס הכרתי עוד חיילים וחיילות בודדים, והבנתי שזה באופי של רובם: הם מאוד עצמאיים. הרי ילד מפונק של אמא לא היה בא לכאן והופך לחייל בודד".
אתם רבים לפעמים, כמו הורים וילדים?
(צוחק) "בטח. ביום של טקס הסיום של קורס מ"כים, אלכס ביקשה שאחרי הטקס אסיע אותה לירושלים, אבל ידעתי שאהיה עייף אחרי יום נסיעות ארוך בעבודה, והצעתי לה לבקש ממישהו אחר. היא הגיבה בכעס ואמרה, 'אז אל תבוא בכלל אם לא מתאים לך'".
אלכס קופצת: "לא נכון, אסף, זה לא היה בקטע כזה. אמרתי, 'אל תבוא אם זה מסובך לך'".
אסף מתיישב לידה, מחבק אותה וצוחק: "אמרתי לה שנבוא לטקס בשביל מישהו אחר".
הוא מתבונן בחיבה גדולה באחות של שני ילדיו. "זאת מערכת יחסים אמיתית. אני מאוד אוהב את אלכס. אמנם אין לי רגשות אבהיים כלפיה, אבל אני מאוד גאה בה על הדרך העצמאית והאמיצה שהיא בחרה. היא בחורה שאפתנית, שתמיד רוצה מהחיים שלה יותר. זה מסתדר לי בול עם העובדה שהיא לוחמת ומפקדת. לא יכולתי לדמיין אותה לומדת עכשיו מדעי הרוח באיזה קולג' בארה"ב".
אלכס מחייכת. "אני מאוד אוהבת את אסף, את אריק ואת התאומים. הם המשפחה שלי. אני כל הזמן מנסה לשכנע את אמא לעבור לחיות כאן איתי, אבל יש לה עבודה בארה"ב, וטוב לה שם. אז זה לא קורה".
"נו, שתבוא, שתבוא", נדלק אסף. "נסדר לה מקום אצלנו בבית. גם לילדים שלה. רק שתבוא, זה יהיה מדהים שנהיה שוב כולנו יחד".
erann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו