לפני שנתיים יצא אלבום הבכורה של אריק ברמן, הגיע לאלבום זהב והקנה לברמן תארים כמו "זמר השנה" ו"איש השנה במוסיקה". שלשום חגג ברמן את יציאת האלבום השני שלו בהופעה במועדון הזאפה בתל אביב. האם האלבום הזה יצליח כמו הקודם (ראו ערך קרן פלס, חברתו ל"חבורת רימון", שאלבומה השני הצליח), או שאולי ייכשל מבחינה מסחרית (ראו ערך איה כורם, חברה נוספת בחבורה שאלבומה השני נכשל)? לברמן אין ספק.
"אם אני עושה עבודה טובה אז זה יעבוד", הוא אומר. "אין מצב שהרדיו יקבל שיר יפה ולא ישמיע אותו או שקהל ישמע ולא יבוא להופעה. בהקשר של איה וקרן זה מאוד ברור. קרן המשיכה את הקו של האלבום הראשון שלה, ואילו איה שינתה כיוון בצורה קיצונית במודע. אני מניח שהיא ידעה שהיא לוקחת ריזיקה ואולי לטווח הארוך זה יעשה לה טוב. אצלי, מי שאהב את האלבום הראשון יאהב גם את השני. זה אותו קו".
אז אתה מאמין בלשמור על הקו הקיים-
"באלבום השני - כן. בשלישי יש יותר מרחב תמרון".
אתה חושש מתגובת הקהל-
"את כובד הציפיות ממני הרגשתי כשישבתי לכתוב את השירים. עכשיו זה כבר עבר. האלבום יצא אז אני כבר לא לחוץ. כתבתי שירים יפים".
בין 13 השירים באלבום החדש נמצא שיר שמסתמן כיורש לשירו השוביניסטי מהאלבום הראשון, "המתוקות האחרונות". ב"שיר ליעל" כותב ברמן: "יעל שבסלון מונחת תשתלב יפה עם ה'מונה' החדש ועם החרסינה במקלחת".
אז מה הסיפור עם השירים האלה? שיר שוביניסטי בכל אלבום-
"השיר באמת שוביניסטי. השאלה אם אני כזה, ואני לא חושב. זה שיר שמבטא צדדים בי שאני פחות אוהב".
לא מטריד אותך שקשה להתקיים בארץ הזו ממוסיקה-
"לשמחתי בינתיים הצלחתי, אז לא קשה לי לחיות ממוסיקה. אני מניח שאם פתאום לא אצליח יהיה יותר קשה".
ואם כבר הזכרנו את "חבורת רימון", מה טיב הקשרים ביניכם היום-
"שיתופי פעולה מוסיקליים אף פעם לא היו בינינו. כתבתי שירים למירי (מסיקה - מ"כ) ולאיה, אבל אף פעם לא הופענו יחד. בואי נגיד שזה מאוד מוקצן בתקשורת. בסך הכל מירי חברה טובה שלי, איה וקרן פחות. למירי כתבתי כמה שירים לאלבום הבא, שאני לא יודע מה היא תיקח מהם".