נופל וטס

אסף אבידן נולד בירושלים, כיכב בתל אביב, פרץ באירופה, גר באיטליה ומתכנן כנראה את כיבוש אמריקה. הרוקר הישראלי הבולט של העשור האחרון הקליט את אלבומו השביעי 

"The Study on Falling" בלוס אנג'לס עם מפיק (מארק הווארד) ונגנים, שעבדו וניגנו בעבר עם דילן, לנון, אלביס, ניל יאנג וטום וייטס. התוצאה היא אלבום בלוז־רוק־פולק איטי וכבד, שמושך אחורה, לייד־בק, לעידן עמוק וישן, אלבום שנע בסלואו־מושן לעומת הביט של המוזיקה העכשווית, ושהאמן המשפיע ביותר בו על אבידן (לצד דילן) הוא לאונרד כהן המנוח.

עצם הבחירות האמנותיות האלה הן אמירה בפני עצמה, עם מבט להמשך הקריירה. אחרי שהפך לאמן מקובל ואהוב באירופה, אבידן שואף להתנחל בלבבות האמריקנים ולהיכנס דרך הדלת האחורית, זו של הבלוז והרוק והקהל הבוגר יותר. הוא אמנם חתום ביוניברסל, אבל הוא עדיין לא אחד האמנים הגדולים של החברה, ספק אם אי פעם יהיה. לכן, באמצעות הווקאל המיוחד שלו, עם צבע הקול והיכולות הווירטואוזיות והמניירות, שהם עדיין יתרונו היחסי, האמריקנים יוכלו להתאהב בו, כשהוא מוגש על צלחת יפה של בלוז, רוק ופולק אמריקניים, על מצע של ניימדרופינג, שאוטומטית פותח לו דלת לאוזניים של כל חובב רוק ממוצע.

אל תוך המסגרת הזו שפך אבידן 11 שירים חדשים, שבהם הוא ממשיך לספר את עלילותיו הרגשיות, האהבות ("To Love Another"), הכאבים ("My Old Pain"), שיברונות הלב ("Good Girls are Falling Apart"), חשבונות הנפש ("A Man Without a Name"), הקשרים המורכבים (שיר הנושא) והזיכרונות (,"The Golden Calf", "Holding on to Yesterday"). "מה הטעם בנפילה אם כל הלקחים כבר נלמדו?" הוא שואל ב"No Stone Unturned" ועונה לעצמו: "כל נשימה שאני שואף בלעדייך, היא אבן שלא הפכתי". ונדמה שבכתיבת האלבום הזה הוא הקפיד להפוך מחדש את כל אבני חייו.

את החומרים ליצירה הזו שאב מהחיים עצמם, שהתמקדו בשנה האחרונה במגורים באחוזה באיטליה, לחוף הים האדריאטי, עם סוסים, כלבים וספרים. במקביל ניהל מערכת יחסים כפולה, פוליאמורית, עם דמויות שהוא מכנה "ירוקה" ו"כחולה", כשברקע רכילויות על גירושים. 

אם אלבומו הקודם הוקדש לפרידה הגדולה של חייו, הרי שזה מוקדש להתנסויות חדשות. "קפצתי מייד כדי לבלום את הנפילה שלך / שברתי את הלב שלי, שברתי את כולו בשבילנו", הוא שר ב"Green and Blue", שבו הוא מתוודה על האהבה הכפולה, עם ליווי שמזכיר את "סוסי פרא" של הסטונס.

אבל אל תטעו באבידן. זו לא פוזה. הוא נעים ונחמד ורך למראה, אבל הוא גם מסוג האמנים שמקריבים פיסות מחייהם על מזבח היצירה ומיטיבים לתרגם את ההקרבה הזו לשירים, להשתמש בה כדי לדחוף את הקריירה, תוך כדי השגת רווחים רגשיים אצל הקהל. הוא מאלה שחותכים, ממשיכים ולא מביטים לאחור, כי מה שחשוב אצלם זו התנועה המתמדת קדימה, שלא סופרת את מי שלא עומד בקצב ונופל בצד הדרך. אם זה המוג'וז, או האח, שניהל אותו, או האישה שהלכה איתו כברת דרך ארוכה. כולם נשרו והוא הפליג אל האופק. כי לאבידן, ברדלס מתבודד ללא להקה או עדר, אין כנראה יכולת, בשלב הזה של חייו כאמן, באמת לעצור ולחיות חיים נורמליים. כתלמיד של דילן הוא במרוץ מתמיד אחר סיבוב הופעות, אלבום, מערכת יחסים, וכל החוויות בדרך הן דלק שמניע את הרכבת של חייו.

השיר היפה באלבום הוא "Sweet Babylon", מעין מסע התמודדות עם הקשיים, החרדות והשדים שבסיומו המוות. אבידן מזכיר בו מדוע הוא נחשב לזמר־מבצע ברף העליון ביותר. כשהוא זועק "אני שב הביתה" בואכה ג'ון דנוור, הקול האדיר שלו, יחד עם הגיטרה של ג'ואל שירר, יפילו גם את אחרון הציניקנים. 

ב"A Man Without a Name" רכבת הבלוז שלו נשמעת נפלא, עם התפרצויות ווקאליות שמזכירות את אלבומיו הראשונים ושוב חוצות את הקהל הפוטנציאלי לשניים, כאלה שמאוהבים במניירות שלו וכאלה שסובלים מהן. יותר נעים לאהוב.

בכלל, זה אלבום שבו אבידן מראה עד כמה הבלוז הלבן (דילן, קלפטון, כהן) הוא עבורו אזור נוחות. לעיתים נדמה שהוא מרגיש בו נוח מדי. אין כאן כמעט שירים עם קצב, אבל יש צלילות עומק, מה שהופך את חוויית ההאזנה לאידיאלית בנהיגה חורפית ארוכה או בצפייה בגשם עם משקה ביד. 

וכן, לאונרד כהן נוכח כאן המון, למשל בשיר הפותח שמושפע מ"הללויה", או ב"Good Girls" כשהוא מזכיר את מוטיב זמרות הליווי שמצטרפות לכהן בקולות גבוהים. מרתק לדמיין איך היו נשמעים חלק מהשירים עם הסופר־בס של כהן, או לפנטז על דואט שלעולם לא יקרה. בינתיים נסתפק בעוד אלבום יפה ואיכותי של אבידן, ששוב לוקח את הקהל שלו למקום חדש, בשאיפה לאמריקה.

אסף אבידן, "The Study on Falling", Telmavar Records

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו