בן־גוריון: "זכות גדולה היא לאמריקה ורוסיה שידעו להתייצב לימין העשוק בעמים"
לנוכח הודעות רשמיות של רוסיה וארה"ב על תמיכתן בהקמת מדינה יהודית, פרסם יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן־גוריון, הצהרה ב־15 באוקטובר 1947, שבה נאמר, בין השאר: "זכות גדולה היא לציונות שאיחדה, ולו רק בשאלה אחת, את שתי המעצמות האדירות בעולם, וזכות גדולה היא לאמריקה ורוסיה שידעו ברגע המכריע להתייצב לימין העשוק בעמים. מלחמתנו הארוכה והקשה להקמת המדינה היהודית לא עלתה בתוהו, אבל אל נתיימר לשווא שהיא כבר נסתיימה. טרם הגענו למחוז חפצנו, והדרך לפנינו זרועה מוקשים וחתחתים".
בן־גוריון מנחה את הציבור בישראל איך להיערך לקראת הבאות: "הדאגה להמשכת שירותים תקינים בעיריות, במועצות, בוועד הלאומי ובסוכנות היהודית - כדאגה לביטחון היא, ואין לדחות הטיפול הנדרש לאספקת שירותים שוטפים לאוכלוסייה עד לזמן הפינוי הבריטי. נמתין בציפייה להחלטות הסופיות של האו"ם, אך לא נסיח דעתנו מעכשיו אף לרגע משתי הנחות עתיקות הממצות בשעה זאת את כל האמת במצבנו ובמבחננו: אם אין אני לי - מי לי, ואם לא עכשיו - אימתי?"
תושבי הגליל לגולדה: צרפו אותנו למדינה החדשה
ביום רביעי, 15 באוקטובר 1947, נערכה בנהריה פגישת חירום של נציגי המושבים בגליל המערבי ומועצת נהריה עם גולדה מאירסון (מאיר), מנהלת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. הפגישה הדחופה זומנה בשל חששם הכבד של מתיישבי הגליל המערבי שהאזור לא ייכלל במסגרת המדינה היהודית האמורה לקום בעקבות הדיונים הצפויים בעצרת האומות המאוחדות, שנקבעו לחודש נובמבר.
ד"ר כהן, נשיא מועצת נהריה, אמר בנאומו: "לא יעלה על הדעת שום סידור מדיני שיוציא את הגליל המערבי מתחומי המדינה היהודית. יש צורך דחוף לחזק את היישוב בגליל המערבי ואת עמדותיו, להגדיל את האוכלוסייה ולרכז מפעלי עבודה גדולים לחיזוק הבסיס היהודי בגליל המערבי".
גולדה אמרה לנציגים כי "מאמציה של הנציגות הציונית מכוונים לצירופה של הסביבה הזאת אל המדינה היהודית. נעזור ככל האפשר לחיזוקה הכלכלי של נהריה ולביסוסם הכלכלי של יישובי הגליל המערבי".
גולדה מאיר עם ילדים בקיבוץ // צילום: טדי בראונר, לע"מ
תאונה אווירית לעוגה המלכותית
ב־15 באוקטובר 1947 דיווחו רוב העיתונים העבריים בארץ ישראל על אירוע מעניין שהתרחש בשדה התעופה לוד. התברר שעוגה מפוארת, שנשלחה במטוס Imperial Airways London על ידי ממשלת אוסטרליה כמתנה לחתונת הנסיכה אליזבת בלונדון, ניזוקה בשעת חניית הביניים של המטוס בלוד, כשאחד משלושת הארגזים שבהם היתה העוגה ארוזה התמוטט בתוך המטוס, ונפל.
מנהל שדה התעופה החליט לשלוח במהירות את העוגה לבית הקפה הירושלמי הידוע "טוב טעם", לשם הוזעק מהנדס מומחה שהתבקש לערוך תוכנית של העוגה השלמה, כדי שיהיה אפשר לעשות לפיה את התיקונים הנדרשים. כן נקראו להתייעצות ולסיוע ששת גדולי האופים בירושלים.
השמועה עשתה לה כנפיים במהירות ברחבי העיר, והמונים צבאו על בית הקפה, בתקווה לזכות בהצצה חטופה בעוגת החתונה המפוארת.
הצוות עבד על התיקונים במשך כל הלילה, ולקראת שחר הוחזרה העוגה אחר כבוד לשדה התעופה ונארזה בבטחה בחלקו האחורי של המטוס, שיצא ללונדון בשעה 9:30 בבוקר.
זהירות: חולירע
לנוכח מגיפת החולירע שהתפשטה במצרים והפילה כבר 2,000 חללים מאז התגלתה באמצע ספטמבר 1947, כינס מנהל מחלקת הבריאות הממשלתית, ד"ר קריקוריאן, מסיבת עיתונאים, שבה הודיע כי "כל אוכלוסי הארץ יקבלו זריקות מונעות חולירע".
מחלת החולירע (או "כולרה") היתה מחלה מידבקת, שבה פוגע חיידק במערכת העיכול וגורם לאיבוד מהיר של נוזלים. מחצית מהחולים שלא טופלו מתו מהמחלה. כצעד מונע, כדי לעצור את התפשטות המחלה ממצרים לארץ ישראל, חוסנו מבעוד מועד כ־100 אלף מתושבי הנגב ועזה, נוסף על עובדי הנמלים, הרכבות ושדה התעופה לוד - כל העלולים לבוא במגע עם נשאי המחלה.
תור לחיסונים בבית החולים הדסה בתל אביב, 1947 // צילום באדיבות ארגון האינטרנט הישראלי
מחסור חמור בשוטרים יהודים
ב־16 באוקטובר 1947 דיווח העיתון "דבר" על המצב העגום של השוטרים היהודים בארץ ישראל, וקבע ש"הנוער העברי הזניח במשך שנים את העמדה החשובה ששמה המשטרה הארץ־ישראלית".
על פי הכתבה, "בתחנות משטרה בנקודות יישוב רבות בארץ ישראל אין ולו שוטר עברי אחד, למרות שביישובים השונים חיים מאות ואלפי תושבים יהודים. בגליל העליון, למשל, שבו חיים 8,000 יהודים, יש רק 13 שוטרים יהודים. חוסר שוטרים יהודים בתחנות המרוחקות גורם לא פעם לקשיים למתיישבים יהודים הנזקקים לעזרת המשטרה, ואין בתחנה שוטר שיבין אותם או את שפתם.
"עשרות תחנות משטרה ותיקות מייחלות להגעתו של שוטר יהודי אחד לפחות, אולם מצבת כוח האדם במשטרה הארץ־ישראלית, העומדת על 900 שוטרים יהודים בלבד מתוך 3,000 שוטרים בסך הכל, לא מאפשרת הצבת שוטר יהודי בנקודות יישוב רבות.
"בתקופה זאת, כשברור שהשלטונות הבריטיים יפנו את הארץ בעתיד הקרוב - נמצא את ידינו חסרות בשוטרים יהודים לתפוס את עמדות הביטחון, תחנות המשטרה והמתקנים האחרים שהבריטים ינטשו". העיתון יוצא בקריאה דרמטית לצעירי היישוב: "זיכרו - בידכם לשמור בימים אלה על עמדת ביטחון חשובה למען עמכם. קומו למלא את חובתכם! התגייסו למשטרה".
קבוצת שוטרים יהודים, 1945 צילום באדיבות עיריית נשר
עוזרים לאסירים בבתי המעצר
ב־15 באוקטובר 1947 התכנסו בתל אביב, לראשונה, נציגים מכל סניפי אגודת "לאסירינו". האגודה הוקמה חודשיים לפני כן כדי לתת מענה ל־1,200 האסירים והעצורים היהודים: 600 כלואים במחנה לטרון ובבית המעצר בבית לחם, 200 בבתי סוהר שונים, 100 ב"קישלה" בירושלים ו־300 במחנה המעצר הבריטי בקניה.
יו"ר האגודה, ש' אבן זוהר, העביר למשתתפי הכנס דיווח מקיף על מצבם של הכלואים ופירט את הפעולות שהאגודה עושה למענם. "ראשית דאגתנו היא להבטיח אספקת מזון ראוי. לא רק מזון גשמי אלא גם רוחני, שכן רבים מן הכלואים מנצלים את הזמן ללימודים. אנו שולחים ספרי לימוד למחנות המעצר השונים ודורשים מהשלטונות הבריטיים לאפשר להכניס למקומות הכליאה מורים על חשבון האגודה, כדי ללמדם מקצוע ולהקל אחר כך את חזרתם לחברה".
לגבי העצורים במחנה גילגיל שבקניה דוּוח ש"העצורים בקניה, אף על פי שהם מחוץ לגבולות ארצנו, אינם רחוקים מאיתנו בדאגה. האגודה שולחת לאסירים תמיכה כספית ועיתונים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו