"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"חיי מדף": מה שנכון לנו

הבחירה בקאזואו אישיגורו נראית נכונה, אבל "נכון" היא מילה מסוכנת כשמדברים על פרס נובל לספרות

צילום: EPA // קאזואו אישיגורו ,
צילום: EPA // קאזואו אישיגורו

בצהרי חג הסוכות התבשר העולם על זכייתו של קאזואו אישיגורו בפרס נובל לספרות, ובאחת החלו הסופרלטיבים לזלוג מהרשתות החברתיות, דרך הפרשנים מטעם עצמם ועד למאמרי היום־שאחרי בתקשורת. מכל עבר דיברו על בחירה ממלכתית, טובה לכולי עלמא, לאחר הבחירה "חסרת האחריות והאופק" בבוב דילן, אשתקד.

דומה שגם הדיבור על בחירה "נכונה" - ובמקרה של אישיגורו זו אכן בחירה שאינה תעלול - חוטא למטרתו של הפרס, כיוון שה"נכונות" הזו מתבטאת בעשורים האחרונים בחיפוש אחר סופרי־קפסולה: זוכים שיגדירו רוח של תקופה או זרם מחשבה. יותר מדי פעמים הבחירה בפרס כרוכה בקריצה לאופנות - פוליטיות, חברתיות, מסחריות.

הבחירה של אישיגורו נראית אחרת, אבל רק על פניה. במאמר מעורר מחשבה של פרופ' שרה ברוילט באתר הוצאת הספרים "ורסו", היא טוענת להקשר כלכלי־תאגידי לבחירה בסופר הבריטי השנה. ברוילט מזכירה ראיון עבר של ג'ף בזוס, מייסד אמזון, שבו העיד כי "שארית היום" - הרומן המפורסם של אישיגורו - הוא הספר האהוב עליו. במאמר היא מציעה כי התלות של מר סטיבנס, גיבור "שארית היום", בעבודת כפיים - עד למצב שבו אישיותו וחייו המקצועיים מתמזגים - הקסימה את בזוס, שידוע במודלים הקשוחים שלו לגיוס המוני של עובדי כפיים למחסני הענק של אמזון.

האם הרוח הגבית של תאגיד בזוס, הגם שהיא טעונה הוכחה, יחד עם העיבוד הקולנועי של "שארית היום" שהיה שובר קופות - כל אלו הקלו את הבחירה באישיגורו ככזו שמשדרת השנה איכות אך גם פופולריות?

זו מחשבה שמזמנת מלכוד שאינו פתיר. סביב תחומים אחרים בפרס נובל, מכימיה ועד כלכלה, לא קיים שיח העוסק במוטיבציות שיווקיות כמו בספרות. כשפרס נובל לספרות, שמניב מדי פעם בחירה תמוהה, מגיע לצד מנה של סנסציה, מדובר ביחס מפלה, ובהנמכת קומת התרבות לכדי פולקלור.

עם זאת, כנראה שעלינו לשמר את הרוח החופשית של הפרס לספרות, כיוון שלספרות אין אופציה שמרנית. היא אינה נוסחה, ותגליותיה אינן מדורגות בכתבי עת מדעיים. הספרות משיבה רוח רעננה ולא צפויה בפרס נובל. בלעדיה, ייתכן שמוסד הנובל היה נכנס לקיבעון קטלני.

אפשר להאשים את סוכנויות ההימורים ביצירת רעשי רקע סביב הפרס לספרות. ניתן גם לטעון שספרות היא מעיין של תשוקה ולכן תמיד תלווה בשערורייה. כך או כך, חשוב להפנים כי הפרס סטה בחדות מצוואתו של אלפרד נובל, שעל ערש דווי כתב ב־1895: "חמישית מסכום הפרס יוענק לסופר אשר יצר את העבודה המרשימה ביותר בכיוון האידילי".

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר