בבוקר יום שישי, 9 ביוני, כשעשרות אלפי אנשים נהרו לחוף של תל אביב לציין את מצעד הגאווה, עשה אוריאל יקותיאל את הדרך ההפוכה, אל מחוץ לעיר. בקהילה הלהט"בית לא הבינו מה קרה.
"בשש השנים האחרונות הגעתי למצעד לתת את השואו שלי", מסביר יקותיאל. "הייתי מנחה, עמדתי על הבמה המרכזית, עליתי על משאית. זה היה טירוף ממש. פתאום, ללכת לשם כאחד מהקהל, נראה לי מוזר מדי ורגיש מדי. היה ברור לי שכולם ישאלו אותי למה לא רואים אותי במסיבות בזמן האחרון ולמה אני לא מופיע. אז העדפתי מראש להתרחק". למה באמת לא רואים אותך בזמן האחרון?
"עולם ההומואים והמסיבות היה חלק כל כך קריטי מהחיים שלי, עד שבשלב מסוים הרגשתי שזה מגדיר אותי. והיום אני בורח מהגדרות. כבר שנה שאני לא יוצא למסיבות, למרות שידעתי שארגיש פחד מטורף מפספוס של דברים שקורים. מצד שני, גם הזכרתי לעצמי שהייתי ב־15 אלף מסיבות, הופעתי בכל אירוע ומצעד בעולם. זה מאוד נחמד, אבל בשבוע הבא תהיה אותה מסיבה, עם אותה מוזיקה ואותם פרצופים.
"אני מכיר את יום המצעד ואת כל מה שנלווה לסוף השבוע הזה, וזה חד־משמעית יום חג, הכי כיף ושמח. כשנכנסתי לאוטו באמת נצבט לי הלב, אבל אז ראיתי את כולם בדרכים, הסתכלתי עליהם וברחתי. רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול גם בלי כל זה. לא רציתי להרגיש שאני חייב להיות שם".
בדיעבד הצטערת שלא היית שם?
"אמרתי לשי (גבריאל, מהצמד שי ושני, זוכי 'המירוץ למיליון'; ע"ס), 'תכין לי תעסוקה, כדי שלא אשב במיטה עם האינסטגרם ואתפוצץ מול התמונות מהמצעד. צעירי (הפרפורמר אור צעירי; ע"ס) היה על משאית, והוא שלח לי משם סרטונים. אני מודה שהיה לי קשה להתלהב מזה".
לא בא לך לעלות שוב לבמה בתור אוריאלה, דמות הדראג שמזוהה איתך?
"לא אגיד שאין לי רצון לתת פתאום לוק ולהחזיר אותה ללילה אחד. זה יקרה, ובשמחה רבה, אבל רק כשזה יתאים לי".
בתחילת 2015 נסק יקותיאל, הכריזמה והשפמפם, למעמד של כוכב ריאליטי ענק, כשהשתתף בעונה הרביעית והמצליחה ביותר של "המירוץ למיליון" (רשת) עם טום באום. הם אמנם לא ניצחו, אבל נחרתו בזיכרון כאחד הצמדים האינטליגנטיים והמצחיקים שידעה התוכנית. יקותיאל היה יכול להמשיך בקלות את הדהירה אל מרכז הבמה, אבל פתח במקום זה בתהליך ארוך של חיפוש עצמי. היום תמצאו אותו עובד לפרנסתו במשרד פרסום. כן, מה ששמעתם.
"היתה לי התפכחות גדולה", הוא אומר. "באמת שנהניתי מהפרסום, ואי אפשר להגיד שלא היה לי כיף שנותנים לי דברים בחינם, שכולם מכירים אותי ושאני מרוויח הרבה כסף. בשנה הראשונה שאחרי 'המירוץ למיליון' עשיתי ארגז של כסף. בוא נגיד שלא כואב לי שהפסדתי אז את החצי מיליון.
"אבל בתוך כל הדבר הזה הרגשתי שחסר לי משהו. בעיקר הרגשתי שחסרה לי יצירה של משהו שבאמת יעניין אותי. מגיל 12 ועד שהתפרסמתי, כל מה שעשיתי זה ליצור דברים. הייתי קם בבוקר ויוצר. למדתי במגמת תיאטרון, שיחקתי בתיאטרון העירוני של הרצליה, רקדתי. ופתאום, במקום למנף את הקשרים החדשים למקום של יצירה, הפסקתי הכל.
"הגעתי לנקודה שבה אני רוצה להבין את הערך שלי, בלי קשר לשאלה כמה אני סלב או כמה סלפי אני עושה. להיות סלב זה נחמד, אבל אתה מאבד שליטה. אתה נעשה תלוי בטרנדים, בהצעות שיש בשוק, ובעוד אלף גורמים שאין לך שליטה עליהם. במקום הזה באמת לא היה לי נוח.
"הגעתי למקום שבו הייתי עסוק בשחייה נגד הזרם, וכששוחים נגד הזרם לא מגיעים לשום מקום. קיבלתי הרבה הצעות, רצו לקחת אותי לכל מיני מקומות שלא רציתי. אז אמנם הייתי בנהר, חלק מהמשחק, אבל שחיתי נגד. אמרתי 'לא' להרבה דברים".
יום אחד, הוא מספר, ישב עם הסוכנת האישית שלו, רינת איתן, ובחן עימה את ההצעות שמונחות על שולחנו. "היתה הצעה לגלם את ההומו המצחיק במספרה. היתה הצעה לגלם את ההומו המצחיק ב'גולסטאר'. היתה הצעה לגלם הומו בסדרה אחרת. עם כל הכבוד, זה פשוט לא עניין אותי".
היית ההומו המוחצן והמגונדר בליין מסיבות הגייז הים־תיכוניות "אריסה". נהגת לדבר בלשון נקבה בפריים טיים של ערוץ 2. למה ציפית?
"זה נכון, אבל אני ממש לא חושב להיכנס לשום ארון. ב'אריסה' עשינו דברים יפים, שהפכו לדיון בכל חוג למגדר. ב'מירוץ למיליון' הראיתי שאני הומו נחמד, אבל גם דמות עגולה ועמוקה שיכולה להצחיק, לדבר, לבכות ולהילחם. לכן, כשהגיעו רק הצעות לגלם את 'ההומו המצחיק' והקריקטורה - זה לא עשה לי את זה".
אילו הצעות "קריקטורה" קיבלת?
"היו כמה דברים, אבל האחת שהכי צרמה לי היתה לפרסומת, בתקציב גדול. כשקיבלתי את התסריט, כל הטקסט היה 'איזה וודג', יאחתי' של הומואית מיושנת. עזוב את הסגנון הארכאי והלא מצחיק, לא היה שם שום דבר מעבר, וזה היה משפיל בעיניי. סירבתי, למרות הפיתוי הכספי".
אבל כן עשית את הפרסומת לדיוטי פרי, שנשענה על הסטריאוטיפ של גיי חובב שופינג ואובססיבי למראה חיצוני.
"גם שם לא ניסיתי לצאת סטרייט, אבל יש שם רמה מסוימת שאני מראה בה איזו יכולת, לא רק על תקן הקריקטורה".
היו תפקידים שחשקת בהם ולא קיבלת?
"בתעשייה יש מעט עבודות והרבה טאלנטים. במקרה הטוב, אם אתה יהודה לוי, חתיך סטרייט שנמצא בכותרות ומתאים לכל המשפחה, אתה מצליח, למרות שגם לו קשה. אבל כשאתה הומו פליט ריאליטי, עוד יותר קשה לך. היתה הצעה אחת מאוד עסיסית, להנחות תוכנית גדולה, עם מלא כסף וכיף חיים. צילמנו טסטים, וראיתי את זה כבר קורה. אמרתי לעצמי, 'זה מה שאני הולך לעשות עכשיו, ואני מסודר'. שבועיים לפני תחילת העבודה קיבלתי הודעה בסגנון 'מצטערים, אבל לא לוקחים אותך'".
התרסקת?
"לא, אבל הרשיתי לעצמי להיות ממש מבואס יומיים, לעכל ולהתחיל ארגון מחדש. הרבה פעמים הייתי על סף משהו, וכשזה לא קרה, הייתי צריך לאסוף את עצמי. היו מקרים שבהם חשבתי שמצאתי את הדבר הבא - ואז חטפתי כאפה שהורידה אותי יותר נמוך".
עד שבשלב מסוים הטלפון עם ההצעות צלצל פחות ופחות?
"כן, והבנתי שבמקום מסוים, גם אני גרמתי לזה. אם הייתי אומר 'כן', הטלפונים היו ממשיכים להגיע והייתי מראה את עצמי במקומות שצריך. אבל הבנתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות. אני באמת מנסה להישמע לא מתנשא על מה שאחרים עושים, כי כל אחד ודרכו. אותי זה פשוט לא עניין".
"גם לא רציתי להיות דראגיסטית בת 40, כי זה לא מתאים לי". בקליפ לשיר "פה זה לא אירופה", של מרגלית צנעני וליין "אריסה"
יקותיאל (29) פתח בהליכי התנתקות ממעמד הסלב המחייב. הוא קיצץ בכמויות החשיפה, ואף שינה את מראהו - נפרד מהשפם לטובת הזיפים ותספורת אחרת, האריך את הפוני. "הפרידה מהסלביות היתה תהליך נפרד מהחיפוש מה בא לי לעשות. אלה היו שני תהליכים שקרו במקביל".
דור שלם חולם להתפרסם, ואתה היית שם וברחת.
"אחרי שנתיים שבהן זיהו אותי בכל מקום ונתנו לי מה שאני רוצה, ידעתי שאני לא רוצה את זה יותר. בחוויה של סלביות יש היי מטורף, אבל יש גם צד שני. היום אני לא בובה על חוט של אף אחד. אני יודע שהערך שלי טמון בכישרון שלי, לא במספר האנשים שמזהים אותי ברחוב. ועדיין, הפרידה מכל זה היתה מאוד מבלבלת, וגם עצובה. אתה חוטף כאפה".
באותם ימים עבדת המון.
"כן, אבל גם כשעשיתי את הפרסומת למשקפיים עם בר רפאלי, בתקופה שבה הכי עבדתי, הייתי כל הזמן בלחץ מתי זה ייגמר. עוד לא סיימתי עבודה אחת, וכבר שאלתי את עצמי, מה עכשיו? הבנתי שאם כל הזמן אחיה בלחץ הנפשי הזה, אני אגמור באברבנאל. ואת זה לא רציתי".
אילו תגובות קיבלת?
"ברחוב מדי פעם אומרים לי דברים מגעילים בסגנון, 'פעם היית, והיום כבר לא רואים אותך יותר'. אבל בשיא הפרסום שלי היו התגובות הכי מגעילות".
למה, בעצם?
"כשאנשים מכירים אותך ויודעים עליך דברים, הם מרגישים שיש להם עליך כוח. היתה תקופה ספציפית עם הרבה הערות, וזה גרם לי לחשוב שלאנשים יש יותר מדי מידע עלי, ושאני לא רוצה להיות חשוף. אני לא רוצה ללכת ברחוב ושיידעו מה עשיתי או לא עשיתי".
החטטנות פגעה בך?
"התמודדתי עם זה יותר כדמות שחיה את הסלביות, ופחות כאוריאל האמיתי. אבל היו קטעים שחלחלו גם לתוך אוריאל האמיתי, וכשזה קרה, תפסתי את עצמי ואמרתי, 'הי, מה שמניע את הבאסה שלך כרגע זה האגו'. היום אני פי 10 יותר אמיתי עם עצמי, ובכלל".
זה גם מה שהוביל לשינוי הלוק?
"כן. היום אני מבין ששינוי המראה שלי היה חלק מהמעבר הזה. אבל ברור לי שאם אשאיר שוב רק שפם דק ואעשה פן בשיער - כמות התגובות אלי ברחוב תעלה משמעותית".
"לא מתחרט". עם טום באום ב"מירוץ למיליון" // צילום: עדי אורני
הדרך אל ספת הפסיכולוג היתה קצרה. "הטיפול התחיל אחרי 'המירוץ', כשהיה לי ממש קשה ללכת ברחוב. אני לא מתלונן, ושאלֶה יהיו הצרות שלי בחיים, אבל זה באמת היה מלחיץ. היה רגע שבו טום ואני הלכנו ברחוב ועצר לידנו אוטובוס, וכל הנוסעים ירדו להצטלם איתנו. בהזדמנות אחרת צילמנו קליפ ל'אריסה' בשוק מחנה יהודה, וזה היה פחד אלוהים.
"התהליך הכי חשוב שעברתי בטיפול היה להבדיל ביני לבין האדם שחי את הסלביות הזאת. לכן, כשהגעתי לשלב הפרידה ממנה, היה לי הרבה יותר קל ונוח. היום יש לי מראה אובייקטיבית ומאוזנת על החיים שלי, וזה מדהים. אני כל כך נהנה בטיפול, מתפתח כבן אדם ומשקיע בעצמי. מבחינה מעשית, זה שינוי מאוד גדול ממישהו שחיכה שיתקשרו אליו למישהו שקם ועושה דברים לבד".
תשומת הלב ברחוב לא חסרה לך?
"לפני שהתפרסמתי אמרתי, אני חייב להיות סלב. כשהגעתי לזה אמרתי, אוקיי, סבבה, נייס, אבל זה פחות מספק אותי. מטבעי אני מאוד אוהב מחיאות כפיים, תשומת לב והערכה, אבל מאחר שלא היה לי ערך לעצמי, חיפשתי אותו בחוץ. היום, כשיש לי יותר ערך לעצמי, אני פחות צריך את מחיאות הכפיים האלה".
תכף נראה אותך נוסע בקו 4.
"לא, גם היום אני לא נוסע באוטובוס. יש מוניות על חשבון החברה" (צוחק).
הצלחת לחסוך משהו מהכסף הגדול שהרווחת בשיא התהילה?
"לחסוך? נכנסתי למינוס. שרפתי מאות אלפי שקלים, כי נכנסתי ללופ שאני סלב ורוצה לטוס ללונדון, למלון חמישה כוכבים, לאכול במסעדות עם כוכבי מישלן. זה היה נחמד וחוויתי את זה עד הסוף, ואני ממש לא מצטער, אבל הכסף נגמר.
"היום למדתי את הערך של עצמי, אז אני כבר יודע כמה לבקש כשמציעים לי משהו, ואני לא צריך לפחד מאיפה תגיע המשכורת הבאה. אני לא מרוויח מה שהרווחתי אז, אבל יש לי הרבה יותר יציבות".
מתקופת "המירוץ למיליון" הוא שומר כעת על קשר רק עם מאירי שמש ושי גבריאל. עם טום הוא לא בקשר. "אני רואה אותו לפעמים פה ושם, חיבוקים, נשיקות, 'מה קורה מאמי', וזהו. אני יודע שהוא מככב בעולם הנוער ומאחל לו הרבה הצלחה".
"המירוץ" פגע בחברות שלכם?
"אנשים ראו את החברות הזאת בטלוויזיה, ומסיבה לא ברורה, היה אכפת להם ממנה. חברויות באות והולכות. טום הוא לא האדם היחיד בחיים שהייתי חבר שלו והיום כבר לא. היה אחלה, היה מקסים, ולפעמים נגמר. זוגות של 30 שנה מתגרשים, אז חברות של כמה שנים זה גם בסדר".
לפני שנה החליט יקותיאל להיפרד גם מחבריו ב"אריסה". "'אריסה' היתה חוויה מדהימה, אבל היא חזרה על עצמה", הוא מסביר. "בשנים הראשונות שברנו את המדינה, ועד היום מרצים על זה בקורסים למגדר. אבל בשלב מסוים הרגשתי שזה חוזר על עצמו, ובהתפתחות שלי כאמן ידעתי שאין לי מה לתת יותר. עוד קליפ עם שרית חדד? עוד קליפ עם זהבה בן?
"הדמות שלי שם כבר לא היתה מאותגרת. הגעתי למצב שבו הייתי יכול להתאפר ולהתלבש בעיניים עצומות. גם לא רציתי להיות דראגיסטית בת 40, כי זה לא מתאים לי. כשזה התחיל, עשיתי משהו שיצא לי מהקישקע, אבל התפיסה שלי היא לחשוב מה הדבר הבא שירגש אותי. אני רוצה להתגאות שאני עושה דברים מיוחדים, וחלק מהעניין זה לדעת מה כבר לא מיוחד ולעבור הלאה".
שמרת את כל התלבושות?
"ברור. בעיקרון אין לי מקום לבגדים שלי, כי הארון פשוט קורס ומעילי הפרוות תופסים את כל המקום".
אתה הולך למסיבות של "אריסה" כבליין מן השורה?
"לא. כשהחלטתי להפסיק, זה נגמר בסוף לא טוב, ואני מבין למה".
באופן כללי רואים אותך פחות במסיבות.
"בתקופת 'המירוץ' הייתי יוצא רק ל'אריסה' ונשאר על העמדה, לא בתוך הקהל. חלק מהחרדות הקטנות. היום, אם אני בא למסיבה ושותה, אני מרשה לעצמי לעשות קרקס. למי אכפת. אני כבר לא מפחד על התדמית שלי".
התחלת גם לדבר על עצמך בלשון זכר.
"עברתי תהליך גם עם היחסים שלי עם הצד הנשי שבי. חקרתי הרבה זמן את הנשיות שלי, בין היתר בפריים טיים של ערוץ 2, ולקחתי אותה באהבה. היום אני חוקר גם את הגבריות שבי, וזה מגניב. שמעתי שיש כלפיי ביקורת מתוך הקהילה על זה שאני בוגד בנשיות ובהומואיות שלי. האנשים שאומרים את זה שכחו מי הלכה על עקבים שש שנים ומי הופיעה בפרסומת בערוץ 2 על עקבים. תמיד התעסקתי בשאלה מה אנשים חושבים, איך אני צריך להתנהג, איך להיות הומו בצורה מסוימת. היום, אם אני רוצה לחקור צדדים אחרים שלי, אני אחקור. אני חי איך שבא לי".
איך הגבריות שלך באה לידי ביטוי?
"אני נהנה ללכת למכון כושר, לגדל זקן ולנהל משרד, לא רק להסתובב על עקבים על הבמות. האמת היא שלא הייתי במכון כבר חודש".
עם החברים שלך אתה מדבר בלשון זכר או נקבה?
"ברור שבלשון נקבה, הגזמת".
גם אחרי שהתנקה משיירי הסלבריטאות, החיפוש אחרי האתגר הבא לא היה פשוט. "התוכנית המקורית שלי היתה לעזוב הכל, לשבת קצת בבית ולתת לרִיק למלא אותי, בתקווה שמתוך השקט תגיע התשוקה הבאה. אבל הסתבר שהריק לא נמשך שבועיים, אלא כמה חודשים. ריק אמיתי. הפסיכולוג שלי טוען שתקופה ארוכה חיכיתי שמישהו ימשוך אותי מהריק הזה, ולא הבנתי שאני צריך למשוך את עצמי. היום אני מרגיש שאם לא הייתי משאיר את הספייס הזה, לא הייתי מתקדם".
צילום: פיני מ. סילוק; חולצה: אוסף פרטי; חלוק: תיאטרון הבימה
בתקופת הרִיק הוא השלים קורס בכתיבת תסריטים והגדיר לעצמו יעדים חדשים. "הבנתי שזה לא שארים פתאום טלפון לפגישה, וזהו, יש לי סדרה. ידעתי שאם אני רוצה ליצור אני צריך לשבת, לכתוב ולעבור תהליך".
ממה התפרנסת?
"היה לי מספיק כסף, ואיתו הפריבילגיה להישאר בבית. אוריאל של פעם היה יכול להתעורר בארבע אחר הצהריים, אבל בתקופה הזאת הייתי מתעורר בתשע בבוקר ומתחיל לעשות טלפונים לאנשים רלוונטיים, כדי למצוא את הדבר הבא. להציע רעיונות. יצרתי לעצמי יעדים כדי לא ליפול".
היו רגעי שבירה?
"היו הרבה פעמים שחשבתי שאולי כדאי להתפשר, להתחיל יותר נמוך בסולם, אבל לא עשיתי את זה. ידעתי שאני רוצה לקבל תפקיד טוב, במקום טוב וברמה טובה. אבא שלי אמר לי כל הזמן, 'שלח קורות חיים', אז הייתי עונה לו, 'אבא, אין לי קורות חיים, איזה קורות חיים אתה רוצה שאשלח?'"
במסגרת חיפושיו פנה יקותיאל לפני ארבעה חודשים ליניב ויצמן, הבעלים של משרד הפרסום "טינק", המתמחה בקהל צעיר. ויצמן הזמין אותו להצטרף למשרד, שם הופקד על הקשר העסקי עם אתר האינטרנט של "רשת". באתר נפתח מתחם של תוכן לילדים ולנוער בשם "מרושתים", שבו כוכבי האינטרנט המובילים של הנוער מייצרים תוכן לאתר בנושאי גיימינג, ביוטי, מערכונים, בלוגינג, וכמובן, קידום התוכניות של "רשת".
"אנחנו נותנים במה ופלטפורמה ליוצרי תוכן להשתלב בעולם הבידור החדש והמשתנה, הזדמנות לעלות דרגה", הוא מסביר. "לקחנו את 40 כוכבי הרשת הכי טובים בארץ ונתנו להם במה לעשות את מה שהם עושים. הם יודעים מה עובד הכי טוב על הקהל הצעיר שלהם. בתכלס, מדובר בטאלנטים שהם גם צלמים, גם עורכים וגם עושים דברים מעולים. אלה הסלבס האמיתיים, שהנוער אוהב היום יותר מכל כוכב אחר. הלכתי איתם ברחוב, והם ממש סטארים".
אתה מקנא בהם?
"אני הייתי ילד תיאטרון, וזה העסיק אותי מבוקר עד לילה. אבל אם הייתי היום בן 17, גם אני הייתי ביוטיוב. זה תוכן שאתה לא צריך להתחשב באף אחד כשאתה מעלה אותו. מזכיר לי את הסרטונים שלנו ב'אריסה'. הם הצליחו כי לא היו פילטרים ולא היה מישהו שיגיד לנו מה לעשות".
בקיצור, הפכת לבורגני שעובד במשרד.
"אתה יודע שעד אז לא עבדתי יום אחד בחיים שלי? לא ידעתי איך לוקחים יום חופש ולמי מודיעים אם אני חולה. בינינו, להגיע לגיל 29 בלי לעבוד זה גם הישג. אני יודע שבמשרד הפרסום הימרו עלי, והבטחתי להם לעשות את הטוב ביותר שלי".
בראייה לאחור, אחרי כל התהליכים שעברת, אתה לא מתחרט על "המירוץ למיליון"?
"מה פתאום. זו החוויה הכי חזקה שהיתה לי בחיים, שהפכה אותי מילד שיושב בבית ומתעורר מתי שבא לו לאדם שאני היום. הייתי צריך להיות טמבל כדי לא לנצל את ההזדמנות הגדולה הזאת ולטרוף את החיים. עזוב את ההתפכחויות שהגיעו אחרי. בלי 'המירוץ' כל זה לא היה קורה".
אם היו מציעים לך עכשיו תפקיד בפרונט, היית לוקח?
"תלוי מה. היום יש לי פריבילגיה לבחור רק את התפקידים שבאמת מתאימים לי. ברור לי שאחזור לטלוויזיה עם דברים שאני כותב, לכן למדתי לכתוב ואני מתפתח בתפקיד של יוצר".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו