לפני קצת יותר מחודש הגיעו סוכניו של גארת' בייל, ג'ונתן בארנט וג'ון אינגליש, למשרדי המועדון הגרמני הופנהיים. על הפרק: החתמה של כישרון ישראלי צעיר. הכל קרה מתחת לרדאר, אבל עילאי אלמקייס בן ה־17 צד את עיניה של סוכנות השחקנים "סטלה", שהחתימה אותו וסידרה לו חוזה לשלוש שנים באחת האקדמיות הטובות באירופה. כעת נשאלות שתי שאלות: איך כל זה קרה ללא ידיעתו של אף אחד בארץ, והאם מדובר בכישרון שיוביל את נבחרת ישראל בשנים הקרובות?
הסיפור החל כשאלמקייס היה בן 7. האב דודו לקח את בנו לאימון אישי אצל לירון ואבי גלאט, שני אחים שפתחו בית ספר לכדורגל בנהריה. הציפיות לא היו בשמיים, אף שבמשפחה ידעו שהילד מוכשר. אלא שאז פנה לירון לאב ואמר לו: "צריך לכוון את הילד לחו"ל, אסור לך להשאיר אותו בארץ".
"הדברים של המאמן הפתיעו אותי", סיפר דודו אלמקייס ל"ישראל היום". "צחקתי, הילד היה רק בן 7. אני מכיר את אבא של גיא אסולין, ששיחק אז בברצלונה, אז לא פסלתי כלום וקיבלתי החלטה שבתוך כמה שנים אני מוצא עסק בחו"ל ולוקח איתי את עילאי כדי שישחק באירופה. יש לנו דרכון צרפתי והבנתי שיש לזה יתרון. הילד התחיל לשחק ובכל מקום אתה שומע 'וואו, איזה שחקן' ולאט לאט מבין שהוא מוכשר".
נהריה, חיפה, גרמניה
עילאי החל לשחק בקבוצת הילדים בנהריה וצד מייד את עיני הסקאוטים בצפון. גלאט היה מחליף לו את מספר החולצה תוך כדי משחק כדי שמאמני היריבות לא יזהו אותו. כשהיה בן 12, אחרי לא מעט פניות, החליטה המשפחה להעבירו למכבי חיפה. "זו הקבוצה הבכירה פה בצפון, כך שלא היתה אופציה אחרת", הסביר האב. "המאמן היה יורם בסר, שסיפר שהם עקבו אחרי עילאי כמה שנים. מה שהיה לנו חשוב היה המתקן. אין הרבה מועדונים שיכולים לפתח שחקן, כי המתקנים לא מספיק טובים".
אבל בראש של דודו הכל היה מסודר. על פי החוק, בגיל 15 המועדון מקבל "בעלות" על השחקן, ולכן כבר בגיל 13 יצא האב לראות אקדמיות באנגליה. הוא נפגש בלונדון עם רוני רוזנטל ואריק יהלומי, והם דאגו שהכישרון הצעיר יתרשם מהאקדמיות של טוטנהאם וארסנל. "התייעצתי עם אבי נמני והוא אמר שכדאי שהילד יתחזק עוד שנה", אמר דודו. "במקביל המשכתי לחפש קבוצה בחו"ל, ואז נוצר קשר עם ויאריאל ואספניול דרך אלי אסולין (אבא של גיא; ל"נ), שהוא חבר שלי. מאוד אהבנו את מה שראינו באספניול וחשבתי שברצלונה עיר נוחה למגורים, ושלילד יהיה קל יותר להשתלב. מצד שני, לא מצאתי עסק מתאים והבנתי שיהיה קשה לשנינו להסתדר שם. בשלב הזה התחלתי לחשוב רק על עילאי ואמרתי שהוא ישחק באספניול ואלך לגור איתו".
"קיבלתי הלם מהמתקנים"
כאן נכנסה לתמונה הופנהיים. כשאלמקייס היה בן 14 יצר אבי נמני את הקשר עם הגרמנים, המשפחה טסה להופנהיים ומשם הדרך לאקדמיה המקומית היתה קצרה. "קיבלתי הלם מהמתקנים, מהחומר האנושי של הצוות, מהאווירה הפסטורלית ומהאקדמיה שמרוחקת מערים גדולות", סיפר האב. "יש שם נטו כדורגל. אין לילדים גירויים להתעסק בדברים אחרים. פתאום אספניול, שנראתה לי אקדמיה מטורפת, נראתה אחרת לחלוטין. הקומפלקס של הופנהיים הוא משהו שקשה להסביר. לכל שכבת גיל יש מתקן אימונים משלה, כולל שני מגרשים ובניין, שגם לקבוצות בליגת העל בארץ אין. הבנתי ששם הוא יקבל את כל מה שהוא צריך כדי להפוך לשחקן, מצאתי שם עסק קטן והחלטנו לעבור".
וכך אלמקייס בן ה־14 מקיבוץ רגבה עלה על מטוס לגרמניה לעיירה של 3,000 תושבים, לא מוקד תיירותי או עיר מרכזית. "ההתלהבות של ההתחלה יורדת בתוך יום־יומיים", הודה עילאי, "פתאום צריך להתמודד עם הדבר האמיתי. בא שחקן מישראל וכולם שמים עין. פעם דיברתי בצעקות בטלפון, היום זה כבר לא ככה, הכל בשקט. החודש הראשון בבית הספר היה החודש הקשה בחיי. לא היתה לי תקשורת עם ילדים, ומילד מאוד חברתי, שכל היום סביב החברים, פתאום הייתי לבד, מסתכל על כולם ולא מבין מה צריך לעשות. יש בכי של חוסר אונים. הבנתי שהשפה היא המפתח להתאקלמות ועברתי לכיתה ללימוד גרמנית. היו שם נערים פליטים מכל העולם, כולל סוריה, לבנון, איראן ופקיסטן. הייתי צריך לדעת איך לתקשר עם כולם, ולמרות שידעו שאני מישראל היו לי שם חברים. לאט לאט התאקלמתי, והיום כבר שומעים בחדר ההלבשה שלנו בעיקר אייל גולן ועומר אדם. שחקנים מאוסטריה, קרואטיה, שבדיה, בלגיה וצרפת שרים אייל גולן בעל פה".
וכך מגיל 14 נמצא עילאי בגרמניה עם אביו דודו. האם לימור, שגם היא סוג של מאמנת מנטלית עבור בנה, מגיעה בכל הזדמנות. האחיות עמית (התגייסה לצבא כשעילאי עבר לגרמניה) וטליה בת ה־9 נותרו בארץ. "געוגעים למשפחה זה חלק קשה שאי אפשר להתרגל אליו", מודה עילאי, "יש לי קשר חזק עם אמא ועם האחיות שלי, וכל מפגש איתן מרגש מחדש. אבא איתי פה ודואג לי למה שצריך, ואמא שולחת לי כל מה שאפשר מהארץ. הכל כדי שארגיש בנוח".
עילאי אלמקייס עם אביו דודו. גרים יחד בגרמניה // צילום: מישל דוט קום
שעות בחדר הכושר
בגרמניה לא נותנים לשחקנים הצעירים להתאקלם בעצמם ובמשך 24 שעות ישנו צוות שעובד עבורם. מעבר למאמנים, מוצמדים לנערים פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים וגם רופא, שבודק אותם פעם בשבוע. עם אלמקייס, למשל, עבדו מאמנת מנטלית ומאמן וידאו, שעובר איתו על קטעים אישיים ומשפר את הנקודות הטובות פחות. כל אימון מצולם, מובן שגם המשחקים, ואלמקייס כל היום סביב הכדורגל. נוסף על האימונים הרגילים, הוא עובד שעות בחדר כושר לפי תוכנית אישית על מנת להיבנות כשחקן בוגרים. מאמני הקבוצה הבוגרת של הופניים מגיעים על בסיס קבוע לעקוב אחרי הדור הבא, ואין מאמן בוגרים או נוער שלא מכיר את הילדים ולא משנה מה גילם.
"אני מרגיש את האחריות והבגרות", מספר עילאי, "מתנהגים אלי כמו אל הבוגרים. למועדון יש ציפיות לקחת אליפות וגביע, ולהעפיל לצ'מפיונס, וכשהיתה לנו תקופה לא טובה הדירקטורים הכניסו אותנו לחדר והסבירו לנו שאם זה יימשך כך יביאו שחקנים חדשים, בדיוק כמו בבוגרים. אמרו לנו: 'בגיל הזה אנחנו רואים בזה עבודה ולא חוג', אז אתה מבין שאתה חייב להיות מקצוען, אחרת לא תגיע לבוגרים".
בגיל 17 המועדון הגרמני עורך סינון קפדני של הנערים. מתוך 25 שחקנים רק חמישה זוכים לחוזה בוגרים. אלמקייס, שמשחק כקשר אחורי ויכול לתפקד גם כקשר 50/50, הוא אחד מחמשת השחקנים שקיבלו חוזה מקצועני ראשון.
"נבחרת ישראל? חלום"
"לא הופתעתי שחתמתי, כי בלטתי במשחקים מאוד חשובים שהיו לנו השנה בליגה. מול באיירן מינכן, למשל, הפסדנו 3:2 אבל היינו טובים", נזכר עילאי. "אחרי המשחק מאמן באיירן החמיא לי על היכולת שלי". האב דודו הוסיף: "בדיעבד, התברר לנו שהמאמן שלהם הסביר לשחקנים שלו שצריך לסגור את עילאי. אחד משחקני באיירן, שעבר בהמשך להופנהיים, סיפר לו שבבאיירן סימנו אותו כשחקן מפתח".
מהאקדמיה של הופניים יצא הקיץ הבלם ניקולס שולה בהעברה של 20 מיליון יורו לבאיירן מינכן. גם זרים המועדון הזה יודע לטפח, ורוברטו פירמינו נמכר לפני שנה תמורת 41 מיליון יורו לליברפול.
אלמקייס משחק בנבחרת הנערים של ישראל, ואם הכל ילך לפי התכנון הוא ישחק בהופנהיים ואולי גם יוביל את נבחרת ישראל הבוגרת. "אני שמח להישאר במועדון שהפך להיות הבית שלי בשלוש השנים האחרונות", סיכם הכישרון הצעיר את השאיפות שלו והבהיר: "אני רוצה קודם כל להוכיח את עצמי בקבוצת הנוער, אבל מפוקס בדרך למטרה - להגיע לקבוצה הבוגרת של הופנהיים. נבחרת ישראל? זה עוד חלום שאני עובד קשה כדי להגשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו