"דוקטור או עובד ניקיון, עבודה היא עבודה"

בפנייה ימינה מהכביש הראשי, בין בתי מגורים, נמצאת בקומת הקרקע לשכת שירות התעסוקה של כפר כנא. בכניסה עומדת אינעאם חמזה מסארוה (53). כבר 30 שנה שהיא מגיעה לכאן - מנסה (וגם מצליחה) למצוא עבודה לנשות המגזר הערבי.

לפני כעשור עשתה היסטוריה קטנה והפכה לאישה הערבייה הראשונה בארץ שמונתה לתפקיד מנהלת לשכה בשירות התעסוקה. מאז, היא מובילה מהפכה שקטה בשטח, מוציאה לעבודה נשים מוסלמיות, חלקן דתיות, ובעיקר מוציאה אותן ממעגל העוני. סיפור מעורר השראה של מי ששברה את כל המוסכמות.

"במהלך השנים ראיתי שנשים ערביות רואות שהתפקיד שלהן הוא לגדל ילדים, להישאר בבית ולהמתין שהגבר יחזור. כשקיבלתי את התפקיד הודעתי שהיעד שלי הוא להוציא נשים ערביות לשוק העבודה ולשפר את מצבן", היא מצהירה, ולא מתעלמת מהבעיות: "רוב הנשים אצלנו באזור הן נשים ללא השכלה או ניסיון תעסוקתי, והתחלתי לחפש דרכים איך להוציא אותן לעבוד.

"היו ויש הרבה מאוד חסמים שמנעו מהן לצאת לעבוד, העיקריים שבהם היו התמיכה של הגבר והליווי של האישה למקום העבודה. התחלנו לעשות הסברה שבה האישה והבעל היו מגיעים יחד - ואנחנו הסברנו להם למה חשוב שהאישה תצא לעבוד. בהרבה משפחות במגזר הערבי גברים לא מאפשרים לנשים לצאת לעבוד לבד. אז אירגנתי קבוצה של נשים שיצאו יחד, וככה בנינו למעסיקים קבוצות של נשים שמגיעות ומלוות זו את זו. זה ביטל את החסם, האישה לא תצא לבד, יש מי שילווה אותה". 

שיעורן של הנשים (בגילי 25-64) הערביות העובדות בחברה הערבית עומד, נכון לשנת 2016, על 32% בלבד; בעוד באוכלוסייה החרדית הוא עומד על 73% ובאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית (קרי נשים יהודיות חילוניות) עומד שיעור התעסוקה על 81.5%.

פרט לחסמי התרבות נתקלות הנשים הערביות גם במחסור בתשתיות ובתחבורה שיסייעו להן להגיע פיזית אל מקום העבודה. בעיות נוספת שהתעוררו באזור היו קשיי שפה, ידע טכנולוגי ומחסור במסגרות לילדים, מה שיאפשר את יציאת האם מהבית.

פנייה של חמזה למשרד ראש הממשלה ולמשרד הרווחה - הביאה לפתיחה של מעונות יום וגנים שקולטים ילדים גם בשעות אחר הצהריים. "בניתי תוכנית שנקראת שמע"ה - שהמשמעות שלה היא שיווק, מחשבים, עבודה, הצלחה", מספרת חמזה על מהלך שהובילה בשנת 2013.

"לקחתי קבוצה של 15 נשים ועשיתי להן סדנה שנמשכה חודש כדי שיתרגלו לצאת מהבית. עשינו קורס של עברית תעסוקתית, לאחר מכן קורס מחשבים ואחר כך מעסיקים הגיעו לכאן וראיינו אותן. עשינו גם קורס על השתלבות בעבודה להעלאת הביטחון העצמי. בסוף כולן מצאו עבודה ועד היום הן עובדות. בעקבות ההצלחה זה הפך לפרויקט ארצי". 

ועדיין, רוב הנשים הערביות עובדות בעבודות מסורתיות בשכר נמוך.

"עבודה היא עבודה, לא משנה אם אתה דוקטור או עובד ניקיון, אבל אם אני יכולה, אני אשפר את המצב שלהן - שמעובדת ניקיון תהיה קופאית, מקופאית לאחראית צוות. זה גם שיפור. השאיפה שלי היא שהנשים הערביות ייצאו מהבית. שיידעו שיש להן תפקיד בחברה. אני אומרת להן - בתים של נשים עובדות לא פחות נקיים מבתים של נשים שנשארות בבית, והילדים לא פחות טובים".

ואיך הגברים מגיבים?

"הגברים קיבלו את זה. עשיתי הרבה שיחות פרטיות, למשל שיחה עם הגבר לבדו, והסברתי לו את החשיבות. אני חושבת שאצלנו במגזר מכבדים את האישה. הרגשתי שמכבדים אותי, גם בעלי התפקידים סביבי. אני עובדת בשיתוף פעולה מלא עם ראשי המועצה סביב ועם מנהיגי המגזר, אבל התפקיד שלי הוא שלי - אני מתחתי גבול - אני לא מתערבת בעבודה שלך ואתה אל תתערב בעבודה שלי".

מנסים להתערב לך?

"במגזר הערבי יש עניין של קרבת משפחה, היכרויות וחברויות. אצלי כולם מקבלים את אותו הטיפול. כשפנו אלי וביקשו מועמדות לתפקיד מסוים עשיתי להם תנאי: אם לא תקבלו לעבודה את אחת הנשים שאני שולחת, אני לא שולחת אף אחת. הם הבטיחו לי שזה לא מכרז תפור, וכך קרה. בכל משרה שמבקשים אנחנו שולחים אנשים מתאימים ומבקשים מהמעסיק שייקח את מי שמתאים. צריך לתת תפקיד למי שראוי לפי השכלה ויכולות, ולא אם הוא קרוב משפחה או לא קרוב משפחה".

 

שינוי חברתי עמוק

אנחנו פוגשים אותה בשבוע שבו מטופל שהגיע למיון בבית החולים אסף הרופא השליך מחשב על אחות, בחודש שבו הוצתה למוות האחות טובה קררו ז"ל בקופת החולים בחולון על ידי מבקש שירות. בכלל, האלימות והזעם שמופנים כלפי נותני שירותים במגזר הציבורי מורגשים.

"מאותו היום נתתי למאבטחים הוראה והתחלנו להקפיד על חיפוש בכניסה, אסור להכניס בקבוקי מים לתוך הלשכה, מחשש שיהיה שם חומר דליק. אני מודה שזה מפחיד, אתה לא יודע מתי בן אדם ישתולל. זה תמיד יושב לי בראש, אני פוחדת על הפקידים שלי, יש להם עבודה לא קלה".

היו מקרים שקשורים ספציפית למגזר הערבי?

"אני לא הייתי מאוימת, אבל היו לנו הרבה מקרים של אלימות בלשכה ואני מתעקשת לטפל בה דרך המשטרה. בעבר היו עושים סולחות בין משפחות, עכשיו אין את זה. אני מאמינה שמי שמאיים חייב לקבל את העונש שלו. אני לא חושבת שזה קשור רק למגזר הערבי, אנשים לוקחים את הגוף הזה, שירות התעסוקה, כבעיה. גם במגזר היהודי יש אלימות בשירות התעסוקה. אני חושבת שזה קשור לכך שהאזרחים לא יודעים מה התפקיד שלנו".

כאן המקום לומר כמה מילים על שירות התעסוקה, גוף שתדמיתו בציבור נמצאת במשך שנים בשפל. המערכון המפורסם של "מה קשור" עם הביטויים "רוצה לעבוד, אבל במקצוע שלי" ו"חותמת?" - הראו כיצד נתפס שירות התעסוקה בעיני רבים - מקור לקבלת קצבה ולא חיפוש עבודה.

בהסבר פשוט, שירות התעסוקה מטפל בדורשי עבודה התובעים דמי אבטלה וכאלה התובעים קצבת הבטחת הכנסה. קצבת אבטלה נועדה לסייע לאנשים שפוטרו או עזבו את עבודתם (בהתאם לגובה השכר שהרוויחו) למשך של עד כחצי שנה עד למציאת עבודה חדשה. שירות התעסוקה מציע להם עבודות חלופיות ויכול לשלול מהן את דמי האבטלה אם יסרבו.

קצבת הבטחת הכנסה אינה מוגבלת בזמן, היא נעה בין 1,730 ל־3,373 שקלים (בהתאם לגיל ולהרכב המשפחה) ונועדה להיות רשת ביטחון למי שלא יכול לממן את עצמו. בעבר, חלק מהזכאים הורגלו "לחתום אבטלה" פעם בשבוע וללכת. כחלק מהניסיון להיות רלוונטיים - שירות התעסוקה הפך להיות גוף אקטיבי יותר מול דורשי העבודה. הוא מפעיל תוכניות שמכשירות דורשי עבודה באוכלוסיות מגוונות, תוך כדי רצון לסייע להם להשתלב בשוק העבודה.

מי שמגיע לשירות התעסוקה פוגש במתאם השמה, שמנסה להעניק לו כלים להשתלב במעגל העבודה. המפגש הזה יוצר לעיתים מתח וחיכוך בין אזרחים שמרגישים שהעבודות שמוצעות להם פחותות מדי, או כאלו שנשללת מהם קצבת הבטחת הכנסה.

"במשך שנים זו היתה לשכת החתמה", אומרת חמזה. "היום נשים מגיעות ללשכה לדרוש עבודה. לעבוד מול דורשי עבודה זה דבר לא פשוט, צריך לשכנע אותם לעבוד, אנחנו יושבים איתם, מסבירים להם שסכום של 1,100 שקלים לא יספיק להם למחיה, שהם חייבים לצאת החוצה לחפש עבודה.

"מה גם שכשהם מגיעים לקבל עבודה - לא תמיד יש הרבה משרות להציע להם, כאן בסביבה אין אזור תעשייה, אז אני שולחת אותם לעבוד בעפולה, בטבריה, בבית שאן. אני בקשר עם לשכות תעסוקה מהאזור ומוציאה את העובדים בהסעות. הם מגיעים לעבוד בחברות כמו תנובה, עוף טוב, בתי מלון בטבריה". 

שירות התעסוקה הפך בשני העשורים האחרונים לפחות רלוונטי מול שוק העבודה המתקדם והמשתנה. לעומת זאת, בפגישה איתו טוען מנכ"ל שירות התעסוקה בועז הירש כי בחמש השנים האחרונות יש שינוי משמעותי אשר נגרם על ידי עובדי הארגון. לטענתו, את השינוי כולו אפשר לראות במקרה של שירות התעסוקה בכפר כנא.

"אינעאם היא מנהלת המיישמת בשטח בהצלחה את השינוי האסטרטגי שאני מוביל בשירות התעסוקה. השינוי הזה מבוסס על פילוח קהלי הלקוחות, ותפירת חליפת שירות ייעודית לכל קהל בהתאם לצרכיו. אינעאם ראויה להערכה על יישום מוצלח של התוכנית ביישובים הערביים שבתחום לשכתה. להצלחתם של אינעאם וצוות הלשכה בצמצום היקפי האבטלה ובהשמה בעבודה מדי חודש של עשרות נשים ערביות בסביבתה - משמעויות חברתיות עמוקות".

 

להוריד את המחסומים

במשרדה של חמזה אנחנו פוגשים את מנאל ענבתאוי (33) - ללא ספק אחד מסיפורי ההצלחה שלה. היא אם חד־הורית שלפני כעשור הגיעה לכאן למצוא עבודה ובעיקר פרנסה. "אחרי ראיונות תעסוקתיים שעשו לי פה החלטנו שאני אצא ללמוד להיות קונדיטורית", היא מספרת.

"היה לי קצת קשה, הייתי אישה ערבייה דתייה עם ילדים בבית, שמגיעה ללמוד בסביבה של יהודים ושמדברים בה עברית.

"בעזרת הלשכה כאן עשו לי מכינה בשפה העברית, לאחר מכן נכנסתי ללימודים במשך שנה ועוד חודשיים סטאז', וכשסיימתי קיבלתי דיפלומה של שף קונדיטור וחזרתי לכאן כדי שיעזרו לי למצוא עבודה. התחלתי לעבוד בעמותה וללמד נשים חד־הוריות לאפות, ומאז אני בתחום".

איך את חושבת שמסתכלים עלייך? 

"אני מאוד גאה בעצמי, אני לא מפסיקה ללמוד ובכל יום לחפש משהו חדש. ההורים שלי תמכו בי, אבל גם נתקלתי בהתנגדויות מהסביבה הקרובה לכך שאצא לעבודה. זה לא קל, אבל אני חושבת שהם ראו את השינוי ומקבלים אותו. החלטתי שאני לא אתן לסביבה להשפיע עלי, המסר שלי הוא שנשים צריכות לצאת לשוק העבודה. זה לא רק פרנסה וקריירה - זה נותן גם ביטחון עצמי". 

תהליך דומה של יציאה לעבודה עבר גם על עביר דהמשה, אם לשש בנות שנאלצה לצאת לעבוד לאחר שהעסק שבו עבדה נקלע לקשיים. לאחר שלמדה, התקבלה לעבוד כמקדמת תעסוקה במועצה המקומית וכיום היא מסייעת לאנשים ולנשים שהיו במצבה: "אני חושבת שהחברה הערבית פתוחה לקבל נשים ערביות עובדות - הדלתות נפתחות יותר מבעבר והמחסומים יורדים", היא אומרת.

כשחמזה המנהלת נשאלת איך היא יודעת במי להשקיע, היא עונה: "אני כבר 30 שנה בשירות התעסוקה, אני כמו פסיכולוגית ועובדת סוציאלית. אני יודעת לזהות את מי שמגיע ומה הסיכוי שלו להצליח לפי שפת הגוף שלו".

את מרגישה שמעסיקים מוכנים לקלוט עובדים ערבים?

"המעסיקים שאנחנו משתפים איתם פעולה לא מחליפים אותנו. הם מקבלים שירות מעולה. אני כן יכולה להגיד שהיתה תקופה בזמן אירועי הטרור שמעסיקים פחדו להעסיק עובדים ערבים - אבל זו היתה תקופה קצרה. אני חושבת שהפחד הדדי, הם פוחדים גם על העובדים שלהם אבל גם על העובדים הערבים שבאים לעבוד בסביבה יהודית". 

 

מזל מאלוהים

אינעאם חמזה מסארוה נולדה וגדלה בכפר כנא. היא הבת הקטנה ביותר מבין 12 אחים. לאחר שסיימה תיכון, למדה הנהלת חשבונות והנדסת בניין. לפני 30 שנה, כשחיפשה עבודה, נקלטה לעבוד כמתאמת השמה בשירות התעסוקה. לפני כעשור החלה לנהל את הלשכה בכפר כנא, שמעניקה שירותים לתשעה כפרים ערביים באזור. מאז היא מאתגרת את המערכת וגם את הסביבה על ידי שבירת מוסכמות.

לאחר שבמשך שנים היתה רווקה במגזר שבו מסתכלים בעין עקומה על נשים שאינן מתחתנות, התחתנה בגיל 46 עם חיירי, וכיום מתגוררת איתו בכפר סולם סמוך לעפולה. "אני חושבת שבחורה לא חייבת להתחתן בגיל צעיר. במשך הרבה שנים, ככל שגדלתי - הייתי יותר ויותר בררנית. בסוף אני מאמינה שמה שאלוהים רושם לך זה המזל שלך.

"אם הייתי מתחתנת בגיל 20, אני לא יודעת אם הייתי מגיעה לתפקיד הזה. אני מבסוטית שהתחתנתי בגיל מאוחר, אני לא מרגישה פספוס. ניהלתי את חיי, לא התעלמתי מהחברה המסורתית וכיבדתי את המשפחה, הכפר והחברה - אבל עשיתי מה שרציתי".

את מרגישה ששופטים אותך כי אין לך ילדים?

"אני אפילו לא מספרת אם יש לי או אין לי ילדים. אני לא מרגישה שמבקרים אותי, יש לי אחיינים ואחייניות שהם כמו הילדים שלי. ביום האם הם עשו לי הפתעה ולקחו אותי לחמת גדר. גם לבעלי יש שלושה ילדים שהם כמו ילדיי. אני לא מרגישה בחוסר כי במשפחה שלנו מאוד מחוברים אחד לשני".

מה התוכניות שלך לעתיד?

"להיות עצמאית ולהקים מרכז העצמה לאישה. אך בינתיים חלומי הוא שכל אישה תיכנס ללשכת שירות התעסוקה ותגיד - 'באתי לחפש עבודה אצלך, אני רוצה להתקדם ולצאת מהבית'".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו