האם באמת מי שיישב בפינה לא יתחתן שבע שנים? האם מי שאוכל מהסיר צפוי לגשמים ביום חתונתו? והאם באמת מסוכן לשתות מים אחרי אכילת דגים? במסורת היהודית השתרשו במשך השנים אינספור ספק אמונות טפלות וספק מנהגים, שחלקם, כצפוי, כלל לא קשורים למסורת אלא, למשל, לאימהות שחיפשו את השיטה המתאימה שתגרום לילד הסורר לסיים את האוכל מהצלחת. בעיתון "משפחה" החרדי לקחו על עצמם לבדוק אם לאמונות הטפלות המוכרות ביותר יש אחיזה בהלכה או במסורת היהודית.
לצורך הבירור גויס הרב אליקים דבורקס, רב ירושלמי מוכר שעוסק כבר 30 שנה בחקר מנהגי ישראל וחיבר עשרות ספרים בנושא. אחת האמונות הטפלות הנפוצות ביותר היא שמי שיושב בפינת השולחן במהלך הארוחה לא יתחתן שבע שנים. אלא שעל פי הרב דבורקס, "הקביעה שמי שיושב בפינה לא מתחתן שבע שנים היא אמונה טפלה שאין לה כל מקור".
עוד אמירה שהשתרשה היא שמי שאוכל ישירות מהסיר לוקח את הסיכון שיום הנישואים שלו יהיה גשום. גם כאן, לדברי הרב, "אין לכך שום מקור. אכילה מתוך סיר היא אמנם לא דרך אכילה של בני אדם אלא של גרגרנים, אבל ההמשך חסר בסיס". לדבריו, "אפשר לשער שהקביעה הזאת שמורה לאמא שרצתה לחנך את ילדה להרגלי אכילה מתורבתים".
ספק אמונה ספק איום נוסף הוא שמי שאוכל בעמידה - יהיו לו רגליים שמנות. הרב אמנם לא מתייחס לרגליים השמנות, אך מבהיר כי "אסור לאכול בעמידה, וזו גמרא מפורשת: 'שלושה דברים מתישין גופו של אדם... האוכל מעומד ושותה מעומד".
הרב עושה סדר גם במקרה שבו שני אנשים אומרים אותו משפט באותו רגע, ללא תיאום מוקדם. מתברר שיש מי שמאמין שאם קרה דבר שכזה דווקא לשתי בנות - לאחת מהן יהיה חתן ג'ינג'י. לדברי הרב, "מובן שמדובר בשטות מוחלטת".
אחת האמונות המוכרות בציבור הדתי היא שאישה ששותה מיין ההבדלה, יצמח לה זקן. הרב דבורקס מבהיר כי "אכן לא ראוי שהאישה תטעם מיין ההבדלה, אך אזהרת הזקן היא אמירה נטולת בסיס".
עוד ספק אמונה ספק מנהג שהשתרשו עם השנים הם שאסור לשתות מים באמצע אכילת דג. על פי אגדות הילדים, הדג יתחיל לשוט בבטן, אולם על פי הרב, "אסור לשתות מים אחרי אכילת דגים משום שזו סכנה". הרב מוסיף כי נהוג לשתות אחרי הדג משקה חריף על מנת להפיג את הטעם בין הדגים לבשר (בשל איסור אכילת דגים ובשר יחד). ההפחדות, לדברי הרב, הן כמובן דמיון מפותח.
עוד אחת מהאמירות הוותיקות קובעת ש"כל הכוח של האוכל נמצא בכפית האחרונה". לדברי הרב, גם כאן מקורו של האיום הוא כנראה באימהות שרצו להאכיל את ילדיהן, שכן "אין עניין לסיים את האוכל בצלחת, מעבר לעובדה שאם האוכל הנותר ייזרק זו עלולה להיות עבירה על 'בל תשחית'".