רק ביום שלישי האחרון צוין יום העסקים הקטנים, דבר שעבר מתחת לרדאר של הרוב המוחץ בקרב השכירים בישראל. ביום רביעי הקרוב, לעומת זאת, יצוין יום האישה הבינלאומי, שלא יעבור זו הפעם ה־108 מתחת לרדאר של העולם כולו.
מי שמתכתבת היטב עם שני הנושאים הללו היא דקלה אבוטבול (37), יו"ר התאגדות העסקים הקטנים. היא גם מי שהבינה כבר מזמן שבחיים המשוגעים שלנו - בשביל להתקדם ולקדם לא משנה "העובדה הקטנה" של היותך גבר או אישה.
עשר מילים כתובות על קיר המשרד של אבוטבול, השוכן בפארק המדע ברחובות - "ההצלחה חשובה אך מעוורת, הכישלון מעיר ומחייב חשיבה פורצת דרך". נכון, זאת נשמעת כמו מנטרה מדוקלמת של כל מי שפגש אי פעם קואצ'ר. אבל במקרה של אבוטבול, הדברים נכתבו על הקיר כדי לתזכר שוב ושוב את מי שמגיעים אליה, שבעולם העסקי, בטח ובטח לעצמאים, אין ברירה אחרת מלהפנים משפט זה היטב.
"דוקטורט" לשוק האפור
עוד בימי הגן ובית הספר היסודי היא הגדירה את עצמה "עב"ם". ילדת הסנדוויץ' של משפחת אבוטבול ברחובות לא מצאה את עצמה. היא היתה ילדה בודדה עם הפרעות קשב. "לא היו לי חברים כי הייתי ביישנית", היא מספרת. "מורות דיברו אלי ולא הצלחתי להגיב. המנהלת לקחה את אמא שלי לשיחה ואמרה לה שאני לא יכולה להמשיך בבית ספר רגיל".
אבל בכיתה ו' הגיעה מי שגרמה לאירוע המכונן בחייה, כך להגדרתה. "היתה לי מורה קשוחה שלקחה אותי לשיחה והודיעה לי שהיא תעיף אותי להקבצה הכי נמוכה במתמטיקה אם לא אשתפר. היא שמה לי את הדברים בבום מול הפנים, ועד היום אני מאמינה שאני אדם ישיר מאוד בזכותה", היא משתפת.
"בזכות השיחה המאיימת שלה חרשתי במשך שלושה ימים, הוצאתי 86 וכל בית הספר לא האמין ועמד על הרגליים", היא מוסיפה.
מאז אותו האירוע בגיל 12 צברה אבוטבול ביטחון, ובמהלך הצבא אף הפכה למורה־חיילת שעבדה עם עולים חדשים. בגיל 24, בעודה מנהלת פרויקטים בחברת סלולר, החליטה לעזוב. "היה לי משעמם. קמתי בכל בוקר עם תחושה רעה כשכירה והרגשתי שאני לא ממצה את הפוטנציאל שבי", היא משתפת.
היו לה רעיונות למיזמים, אך לדבריה הפחד מהרפתקאות מסוג זה השתלט עליה והיא בחרה להיצמד למוכר. כך, למרות שהתגוררה בתל אביב, היא החליטה לנסוע דרומה ולעזור בשיקום האזור לסבה, יהודה אבוטבול ז"ל, ששימש מזכיר מועצת שדרות באותה התקופה שבה החלה המתיחות באזור עוטף עזה.
"לא היה לי ניסיון, אך התחלתי לעבוד עם נשים ומורות על ההתמודדות עם הילדים, ועזרתי לבעלי עסקים קטנים להתמודד עם המצב שנקלעו אליו. ראיתי איך נשים ובעלי עסקים מגיבים אלי, והבנתי שיש לי כוח למשוך אותם למעלה", היא מסבירה.
אחרי שנה של התנדבות, הכשירה דקלה צוות של 12 איש לעבוד עימה, ואז הגיעה הסוכנות היהודית שהקצתה להם רבע מיליון שקלים כדי ללוות עסקים באזור. במשך שנתיים נוספות ליוותה עם צוותה כ־700 בעלי עסקים. מאז הפכה ליועצת עסקית שליוותה אינספור פרויקטים עסקיים בעיקר בדרום.
היא שיתפה פעולה בין היתר עם נטפים, מכללות באזור הדרום ועם עסקים קטנים רבים. כיום בבעלותה עסקים הנוגעים לתחום ההכשרות העסקיות.
"אפשר לומר שבדרום עשיתי 'דוקטורט' לשוק האפור. אנשים התרסקו אחרי מבצע עופרת יצוקה, ואחר כך הגיע מבצע עמוד ענן, הפיצויים לא הגיעו ובעלי עסקים התחילו להסתבך", היא מסבירה.
לדברי אבוטבול, בדיוק כפי שנוצרו לה קשרים עם בנקים במהלך השנים, נוצרו לה גם קשרים במקומות אחרים. "יש אנשים שמשתמשים ביועצים עסקיים כעוקץ, כי בעל עסק שמסתבך לא רואה כלום בעיניים ולכן חשוב לדעת שעובדים עם אנשים ישרים. אבל כבר ראיתי המון מקרים של אנשים שהיה צריך לחלץ אותם מסיבוכים קשים בשוק האפור, ובמשך הזמן למדתי לעשות זאת גם בהודעות בווטסאפ, אבל עם מהמרים שמסתבכים אני לא מתעסקת בשום אופן", היא מדגישה.
נלחמת למען העצמאים
התאגדות העסקים הקטנים בישראל, שאבוטבול כאמור עומדת בראשה, הוקמה על ידיה לפני כשנתיים וכיום שותפים בה כ־10,000 עסקים קטנים. ההתאגדות מייצגת ומאגדת את כל בעלי העסקים שאינם מאוגדים תחת איגוד פורמלי לטובת הסדרת מעמדם מול המחוקק. היא מספקת בעבורם, בין היתר, הכשרות מקצועיות ותורמת מעצמה במהלך דיונים בכנסת הנוגעים לתנאי העצמאים בישראל.
"לא אהיה שכירה ולא ארד מהארץ. אני רוצה להמשיך לנהל עסקים בישראל. לשבת על הגדר ולבכות על המצב לא עושה לי טוב, אלא רק לפעול", מסבירה אבוטבול שמשקיעה מכל ליבה בהתאגדות.
"יש בעלי עסקים שמגיעים אלי, ובשנה הראשונה אני מנסה לחנכם בלהסכים להיכשל, ולא ללכת על בטוח. מהצד השני יש לי את המלחמות בעניין החקיקה לטובת העצמאים, שבארץ התנאים שלהם פשוט מגוחכים וצריך להילחם למענם", היא מתעקשת.
אחד הנתונים המפתיעים שאבוטבול מציגה הוא שרק 4% מהעסקים במדינת ישראל הם בבעלות נשים. יהיו שיאמרו כי נשים חוששות יותר או מעריכות סיכונים יותר, אבל אבוטבול דווקא אומרת דבר אחר.
"הבעל הוא אחד הגורמים המעכבים את ההצלחה העסקית. הוא לרוב יתייחס אל העסק כ'משהו חמוד שאשתי עושה', ואם לא יהיו לעסק קבלות בתוך חודש, הוא ישים ברקס. גברים פחות מפרגנים לנשים שלהם לפתוח עסקים, וההירתמות שלהם לעסק עצמו היא ברמת הגיחוך".
בכנות נדירה וישירה מבקשת אבוטבול להדגיש בסיכום דבריה כי למרות שנראה שכיום הפמיניזם חזק מתמיד - "אנחנו חיים בעולם מיושן, כי נשים לא עושות לעצמן מספיק שירות מול הגברים, שעד היום לא מבינים עד כמה קשה עד בלתי אפשרי לשלב קריירה וגידול ילדים כשכירה וכעצמאית.
"אין אישה קרייריסטית שמגדלת ילדים, ולא מתמוטטת פעם בחודש מעייפות ומייסורי מצפון אמהיים. הגברים צריכים לדעת לתת כתף רחבה יותר לנשים שלהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו