נשים מדברות ביניהן על מיניות, ומן הסתם שואבות סיפוק מהצצה בחיי אחרות והשוואה אליהן. נשים גם קוראות על מיניות, ובשנים האחרונות למדנו לדעת שהן נהנות מכך, מה שהופך את הספרות הארוטית לז'אנר פופולרי ביותר. נשים מתעסקות יותר במיניות שלהן - בהעדפותיהן, בפנטזיות ובגיוונים, וחלק מהתופעה הזו מתבטאת גם בעלייה בשיעור הבגידות שלהן. ולמרות כל זאת, ולמרות מאסטרס וג'ונסון, "50 גוונים של אפור", "מונולוגים מהוואגינה" וכל אותם מחקרים או יצירות שהתירו לנשים להתחבר למיניות שלהן - היא עדיין נתפסת כטאבו. משהו נסתר ומסתורי, שעצם הדיבור עליו מעורר אי נוחות, אבל גם ריגוש ילדי כמעט.
מכל הסיבות הללו - הפך ספרה של מור סלע, "ערות", לרב־מכר מייד עם צאתו לאור. 23 מונולוגים של נשים, ברובן בשמן המלא, המספרות על החוויות המיניות שלהן. 10,000 עותקים ועוד היד נטויה. מה הופך ספר, ועוד ספר עיון, לרב־מכר? נדמה שבמקרה הזה - הסיבות ברורות. סקס מוכר; מציצנות לחיים של אחרים, ובעיקר לחייהן של סלבריטאיות שתרמו את מחשבותיהן וסיפוריהן האישיים בנושא, ובהן דנה ספקטור (שמצוטטת רבות באזכור הספר), השחקנית אסתי זקהיים ועוד כמה פרסונות ידועות יותר או פחות. אבל מעבר לכל אלה - הגישה של מור סלע - עיתונאית ויוצרת - שהיא ישירה, כנה, אמיצה ולא מתנצלת.
ספרה הראשון של מור סלע עסק בפנים השונים של האימהות ("להיות אמא", 2010) וגם בו מונולוגים של 23 נשים, על חוויית האימהות שלהן. ספרה השני, "הורים ללא סוף" (2013, יחד עם רבקה סנה ויעל גרוס אנגלנדר), הביא את סיפוריהם של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. עתה היא שבה עם ספר שלישי, נועז מכולם, על מיניות האישה. לכאורה - אין קשר בין הספרים, אבל שלושתם מצביעים על ניסיונה המעניין של מור סלע לגעת בנושאים יומיומיים מדוברים מאוד, אבל למעשה לא מדוברים מספיק. אימהות - על שלל הרגשות שהיא מעוררת; הורות מאתגרת; וכעת - מיניות האישה - נושא בעל נראוּת יומיומית בשלל יצירות, פרסומות ותמונות, אך גם נושא מושתק למדי.
גם כשמיניות האישה מוצגת לרוב מטרתה למלא אינטרס (למכור, לשווק, לגרות, להשמיע אמירה). ומשום כך גם הבחירה וההצגה של הנושא עשויות להיות מוטות, חלקית או נקודתית.
מור סלע מציגה את המונולוגים של המרואיינות שלה בשפה אחידה, קריאה וערוכה. היא אינה מונעת מאג'נדה ברורה, אינה מחווה דעה על דבריהן ולא משתמשת בהם לאמירות ולהשמעת תובנות עקרוניות בנושא מיניות האישה. בכך טמון חוזקו אבל גם טמונה חולשתו של הספר. מצד אחד הקוראים יכולים לצלול לתוכו ולקרוא את המונולוגים בזה אחר זה, או לבחור, כפי שעשיתי אני - להתחיל במעניינים יותר בעיניהם. מגוון הנשים גדול, וכל אחת יכולה למצוא באחד המונולוגים את עצמה: נשואות באושר, נשואות בעצב, חד־הוריות, צעירות, מבוגרות, דתיות, חילוניות, צבריות ומהגרות.
כריכת הספר
הקריאה בהחלט מעניינת ומסקרנת ומזמינה את הקוראים להציץ לחיי הדוברת, לגבש דעה על התנהלותה ועל קורותיה, ואולי בעיקר - להשוותה לחייהם - לבחירותיהם ולחוויותיהם. יש משהו מנחם בהשוואה הזו: בידיעה שגם אצל אחרות נושא המיניות סבוך ומורכב. ובין השורות מגלים על נטייתן של נשים לעשות סקס גם כשהן אינן רוצות בו, על מחשבות ופנטזיות על גברים, על היחס המורכב תמיד לגוף, על ההשפעה הרבה שיש לחוויות הילדות על מיניות האישה, וגם על השחרור, שאצל רובן קורה בגיל מאוחר.
הגישה של מור סלע טומנת בחובה גם חיסרון. הנתונים שאספה בעמל רב, ראיונות העומק עם נשים ממגוון שכבות של האוכלוסייה - ממש זועקים לניתוח. מור סלע הצליחה באופן מרשים לדובב נשים לשוחח איתה על ענייניהן האינטימיים, ועל כך היא ראויה להערכה רבה. אבל מלבד כמה מילים בהקדמה שבהן היא כותבת על עצמה ועל הספר - אין בו ניתוח של הראיונות שיפיק תובנות, תמות מרכזיות ומסקנות - ולו כלליות. אין בו גם מובאות ממחקרים על מיניות האישה שיאירו את עיני הקוראים, ויש כמובן אלפים כאלה. נכון, הכותבת אינה חוקרת באקדמיה ואינה מתיימרת להיות כזו, אבל נדמה לי שלו רצתה - היתה יכולה להנפיק ניתוח כלשהו, אפילו סמלי ואישי, של הראיונות שערכה. מאחר שלא עשתה זאת - הספר למעשה בנוי ממונולוג שרודף מונולוג, ולעיתים הוא עשוי לעייף, בעיקר בקריאה רציפה.
אך זהו הספר, והוא בהחלט עושה את העבודה. נשים רבות התחברו למסר שהציבה בפניהם המחברת - מותר לך להכיר במיניות שלך, לדעת אותה, לפתח אותה, לשחרר אותה. מותר לך לדבר עליה, לכתוב עליה, לקרוא בה. "ערות" הוא ללא ספק צעד נוסף בתהליך ארוך שעובר על החברה הישראלית. למרות שנשים עדיין רחוקות משוויון במשכורות, בתנאי ההעסקה, בשליטה במוקדי הכוח הפוליטיים ובתחומים אחרים - הן בהחלט זוקפות ראש ומנסות לתבוע את מה שלדעתן מגיע להן.
הדרך עוד ארוכה - המעבר בין מה שקרל מרקס כינה תודעה כוזבת לתודעה מעמדית הוא קשה, מתסכל וכואב. אבל "ערות" הוא נדבך חיוני בניסיון לבצע זאת. ומהבחינה הזו מור סלע עשתה מעשה טוב - היא הניחה עוד אבן בדרך שיש כבר לא מעטים, ובעיקר לא מעטות, שסוללים אותה.
ערות - נשים מדברות מיניות / תמר מור סלע
ידיעות ספרים, 174 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
