לאור הסטנדרטים הגבוהים שהעמידו בטקס הפתיחה המרהיב של המשחקים האולימפיים (בבימויו של דני בויל), היה ברור שהבריטים הולכים לשחק אותה גם עם טקס נעילה מפואר. ואכן, בין איחוד מחויך של הספייס גירלז להופעה פנטסטית של להקת The Who, האירוע היה בראש ובראשונה תצוגת תכלית של אמני הממלכה המאוחדת. 80 אלף הצופים שהגיעו לאיצטדיון האולימפי בלונדון זכו למופע מרשים, שבדומה לטקס הפתיחה כלל מחוות יפות לרגעים בהיסטוריה ובתרבות הבריטית - החל מעיבוד ליצירותיו של שייקספיר ועד לקריצות לביטלס ולבלר. הערב, שנמשך קצת יותר משלוש שעות, ריתק אליו כ-750 מיליון צופים ברחבי העולם. קים גאווין, מי שביים את הטקס, יצר שילוב נאה בין מוסיקאים מתקופות שונות. שמות אגדיים כגון הפט שופ בויז, חברי להקת קווין (כולל הקלטה של פרדי מרקיורי) וריי דיוויס, סולן להקת הקינקס, השתלבו היטב לצד כוחות עכשוויים יותר כגון ראסל ברנד, הקייזר צ'יפס וג'סי ג'יי. באחד הרגעים המרגשים של הערב הלהיב ג'ורג' מייקל המתאושש את הקהל עם ההמנון האלמותי שלו "Freedom". עוד הופעות ראויות לציון היו של אנני לנוקס, מדנס וטייק דאת (מינוס רובי וויליאמס). כמו בטקס הפתיחה, מארגני הערב בחרו לשבץ בשיא הפריים-טיים גם אמנים שעדיין לא מוכרים מחוץ לבריטניה. שני שמות שכדאי שתתחילו לשנן הם אמילי סאנדי, הזמרת הסקוטית שפתחה את הטקס, ואד שיראן, שבשנה האחרונה מעורר הייפ גדול בבריטניה. שיראן ביצע על הבמה קאבר ל"Wish You Were Here" של פינק פלויד, כשניק מייסון, המתופף המקורי של הלהקה, מלווה אותו בתופים. ובכל זאת, כמה אמנים בלטו בחסרונם, ובראשם כמובן להקת הרולינג סטונז. גם חסרונה של אדל והיעדרה של מחווה לאיימי וויינהאוס הורגשו. דיוויד בואי, שבשנים האחרונות התרחק מעשייה מוסיקלית, זכה אמנם למחווה על הבמה אך היא לא פיצתה על חסרונו של הדבר האמיתי.