הדיווחים מבורגס היו קשים. אחרי הזעזוע הגדול מהפיגוע, נתקלו הישראלים בחוסר האונים המקומי: זמן ממושך חלף עד להגעת שירותי ההצלה לשדה התעופה, והתמונות מבית החולים בעיירה הזכירו יותר מרפאה קטנה של קופת חולים מאשר מרכז רפואי מודרני, שאמור לשרת מאות אלפי תיירים בעונת הקיץ. רבים מהפצועים התלוננו כי לא קיבלו אלא טיפול ראשוני ושטחי בלבד, שכלל חבישות וצילומים. אין ספק כי הפעולה המהירה של משלחת מגן דוד אדום והרופאים מישראל, שהגיעו לבורגס שעות לאחר הפיגוע והעבירו את הפצועים מייד לטיפול בארץ, מנעה הידרדרות במצבם. פרצות האבטחה בשדה התעופה בבולגריה וטראומת האשפוז בבית החולים המקומי מעלות את השאלה מה אנחנו באמת יודעים על היעד שלנו לנופש. השאלות שאנחנו מציגים לסוכני הנסיעות נוגעות למיקום של המלון, לגודל החדר ולמספר הארוחות, ואם יש צוות בידור ושירותי בייביסיטר לילדים. אף אחד לא שואל אם שדה התעופה מאובטח מספיק, מה רמתם של שירותי ההצלה או אם יש בעיר בתי חולים מודרניים. בדרך כלל, גם אין סיבה. הבעיות מתחילות כשדברים משתבשים. לא מדובר רק בפיגוע, חלילה. די ביד שבורה או בהתקף אסטמה כדי לפגוש את שירותי הרפואה המקומיים. כשמדובר במדינות דוגמת ספרד או איטליה, התשובה קלה יותר. שירותי הרפואה במקומות האלה, בדרך כלל, מודרניים ומספקים מענה סביר. מבחינת האבטחה, מדובר ביעדים שאל על מקיימת אליהם טיסות סדירות, כך שלפחות בשלב הצ'ק-אין נוכחים כמעט תמיד אנשי אבטחה ישראלים. אבל ביעדי הנופש הפופולריים יותר בקיץ ובחגים, ובראשם איי יוון רודוס, כרתים וקוס, ורנה ובורגס שבבולגריה וערי הנופש של קפריסין איה נאפה ולרנקה (ובעבר אנטליה), רמתם של שירותי הרפואה אינה בהכרח מן הגבוהות. לא תמיד יספקו בתי החולים המקומיים את המענה הדרוש. ליעדי הים התיכון הקרובים יש טיסות צ'רטר בלבד - מיעוטן של חברות ישראליות (סאן דור, ארקיע וישראייר; אל על אינה מפעילה טיסות ליעדי הנופשונים), ורובן של חברות מקומיות. חברות השכר הישראליות מפעילות בדרך כלל אנשי ביטחון ישראלים בשדות התעופה, בדרך כלל בשלב הצ'ק-אין; החברות המקומיות נסמכות על האבטחה המקומית, שרמתה, באופן כללי, אינה גבוהה. בחלק מהמקומות אין תשאול בעל פה לפני עלייה לטיסה, והבידוק מתמצה בהעברת המזוודות במכשיר השיקוף. ברוב שדות התעופה האלה אין נוכחות משמעותית של אנשי ביטחון בטרמינל הנוסעים הנכנסים. חלק מהטיסות מאובטחות העניין החשוב לרוב הישראלים, כשהם באים להזמין את חבילת הנופש, הוא זמני הטיסות. מעטים שמים לב אם מדובר בטיסה של חברה ישראלית או של חברה זרה, וגם סוכני הנסיעות לרוב נוטים להמעיט בחשיבות העניין. מבחינתם, טיסת צ'רטר היא טיסת צ'רטר. יתר על כן, לא פעם מועבר הנוסע מחברה ישראלית לחברה זרה בגלל שינויים במועדי הטיסות. אבל מבחינת האבטחה, מתברר, יש הבדל גדול בין הטיסות בחברות הישראליות לטיסות בחברות הזרות. "כל מטוס של חברת תעופה ישראלית - אל על, סאן דור, ארקיע וישראייר - מאובטח, וכך גם ריכוזי הנוסעים בנמלי היעד", אומר פיני שיף, לשעבר מנהל חטיבת הביטחון בנתב"ג ומנכ"ל הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל. "מדובר באנשי אבטחה ישראלים, שגויסו, הוכשרו ואומנו באחריות שירות הביטחון הכללי, האחראי לאבטחת התעופה על פי החלטת ממשלה. סדרי האבטחה של החברות הישראליות בנמלי התעופה הזרים מתואמים ומאושרים בהסכמים בין המדינות". "הביטחון הישראלי מטפל בנוסעים מרגע שהטיסה יוצאת מנתב"ג ועד שאחרון האוטובוסים עוזב את נמל היעד", מסביר אבי שחר, בעבר נציג של ישראייר, ארקיע, יוניטל וקשרי תעופה באיי יוון, וכיום מדריך פרטי. "גם במקרה של בורגס, אם היה מדובר בביטחון של ארקיע או ישראייר, היו בודקים "הטיסה בחברה ישראלית כרוכה בשהייה של שעה ויותר בבידוק, ואנשים מתלוננים על זה תמיד. בטיסה חזרה אנחנו אוספים את הישראלים כמה שעות לפני הטיסה, לפעמים מוקדם בבוקר, ורבים מתעצבנים על השעה המוקדמת. נדמה לי שעכשיו יתלוננו פחות". שחר אומר כי גם על הנוסעים עצמם וגם על המדריכים הישראלים בנמלי היעד חלה אחריות לגלות יותר ערנות. "רובנו אנשים בוגרי מערכת ביטחון כזו או אחרת, ואסור לנו לשכוח את זה כשאנחנו יוצאים מגבולות המדינה. צריך לשים לב אם מישהו לידנו מתנהג מוזר, לחוץ, או לא בטבעיות. החברות צריכות להקפיד שתגי הטיסה יישארו על המזוודות, ולוודא שרק נוסעי הטיסה עולים על האוטובוס". פיני שיף מסכים. "תיירים ישראלים בהחלט מסוגלים להבחין בחשודים, וזאת מעצם היותם ישראלים ששירתו ברובם בצה"ל. מטבע הדברים, הם מודעים לדברים יותר מאזרחי מדינות אחרות. הערנות הביטחונית היא חלק מהדנ"א של הישראלי הממוצע". הנהגים בכלל לא בודקים נהגי האוטובוסים המקומיים, שאוספים את הנוסעים הישראלים משדות התעופה ואחראים להעמסת המזוודות, כמעט אינם ערים לסוגיית הביטחון. "אני תמיד מבקש מהנהגים היוונים לבדוק את האוטובוסים לפני הנסיעה, והם אף פעם לא מבינים בשביל מה צריך את זה", מספר שחר. "זה משהו שרחוק מהם. באתונה, לעומת זאת, הנהגים כן מבינים את עניין הביטחון, בגלל האולימפיאדה שהתקיימה שם והקפיצה אותם כמה דרגות למעלה. "ביעדי נופש דוגמת בורגס ואיה נאפה, שאליהם מגיעים צעירים רבים, מי שמגיע לאסוף את הנוסעים באוטובוסים הם אפילו לא מדריכים, אלא מפעילים מקומיים דוברי עברית. לרוב אלה מארגני מסיבות. אנשים שאין להם שמץ של מושג בהדרכה, לא כל שכן באבטחה". שחר אומר כי רודוס היא אחד היעדים הבטוחים ביותר לישראלים. "זה אי שכמעט אין בו מוסלמים, לעומת מקומות כמו איה נאפה ובורגס, למשל. היו מעט מאוד התראות ביטחוניות לגבי רודוס". פיני שיף מציין כי "לסוכנויות הנסיעות שמוכרות חבילות נופש אין שום יכולת חוקית ליישם מערכות אבטחה באתרי תיירות בחו"ל. האבטחה פועלת אך ורק על פי חוק מקומי ומוטלת על המדינה המארחת בלבד. אבל הסוכנויות בהחלט יכולות לשכור שירותי אבטחה של חברות מקומיות כדי לתת לנוסעים שירותי אבטחה. אם הן לא עושות זאת - זה משיקולים כלכליים בלבד". האם הפיגוע בבורגס ישנה משהו בגישה של סוחרי הנופשונים? בישראייר, למשל, החליטו כבר השבוע ליישם את הלקחים. כשהתקשרנו לשירות הלקוחות של החברה נאמר לנו כי מעתה יהיו שומרים מקומיים שיאבטחו את האוטובוסים הישראליים ביעדי החברה - רודוס, כרתים, ורנה ובורגס. בתגובה הרשמית של החברה נאמר: "בחלק מיעדי הנופשונים נקטנו, לצורך הגברת תחושת הביטחון, צעדים שונים, נוסף על פעילות האבטחה המקומית. הדגש הוא על הנוסף, ולא במקום. ככלל, הטסים בחבילות במטוסי ישראייר נהנים מאבטחה ישראלית בטיסות עצמן. האחריות לאבטחה ביעדים מוטלת על הרשויות ולא על חברות התעופה ומארגני התיירות". בחברות התיירות המשווקות חבילות נופש סירבו בתחילה להתייחס רשמית לנושא האבטחה. כל הנציגים במוקדי שירות הלקוחות שעימם שוחחנו הבהירו כי "החברה אינה אחראית לביטחון בטיסות, בנמלי התעופה ובדרך לבתי המלון, אלא רק מתווכת בין הספקים ללקוחות. האחריות לאבטחה בערי היעד חלה על המשטרה המקומית במדינות המארחות". כולם העריכו שבבורגס ובוורנה שבבולגריה האבטחה כעת מוגברת יותר. לאחר השיחות עם שירות הלקוחות החלו להתקבל במערכת גם תגובות רשמיות של החברות. כולן התנערו מהאבטחה בנמלי היעד ובאוטובוסים שמובילים את התיירים הישראלים. השאלה מדוע לא ישכרו שירותי אבטחה מקומיים גולגלה לפתחן של סיטונאיות התיירות (ה"ספקים"), ואלו גילגלו אותה אל הרשויות במדינות המארחות. עמי כהן, מנכ"ל קווי חופשה, מסר כי "חברות התיירות אינן מופקדות על אבטחת התיירים, ואין להן ידע מספיק לגבי אופן האבטחה ורמת האבטחה הנדרשים בכל יעד. חשוב לזכור כי מדינת היעד לא תאפשר הצבת מאבטחים חמושים מטעם חברות התיירות באזור שדות התעופה. זה המצב נכון להיום. אם נקבל הוראות אחרות מגורמי הביטחון, בין שבישראל ובין שבמדינת היעד, נפעל כמובן בהתאם". מחברת קשרי תעופה נמסר: "אין לקשרי תעופה, כמארגנת תיירות, סמכות לפעול ולאבטח בשדות תעופה ו/או במטוסים מסחריים. עם זאת אנחנו מקפידים לעבוד רק עם חברות תעופה שפועלות על פי הקריטריונים של בטיחות ואבטחה שמחייבות רשויות התעופה בישראל". מהדקה ה-90 נמסר כי "החברה אינה 'יצרנית' אלא משווקת בלבד. כל נושא האבטחה ושכירת מאבטחים אינו קשור בנו. אנחנו נפעל לפי מדיניות הספקים ולפי מה שהם יחליטו - אין לנו שום השפעה על זה". מחברת אופיר טורס נמסר כי "שירותי האבטחה שאנו מספקים בתשלום הם של מאבטחים ישראלים. המדובר הוא בעיקר בליווי של קבוצות משלחות בפולין וכד'". מארקיע נמסר כי "בשונה ממרבית סיטונאי התיירות האחרים, החברה מפעילה את הטיסות במטוסי ארקיע, כך שמדובר בתעופה ישראלית מאובטחת". לנצל את הביטוח הסוגיה השנייה שעלתה על הפרק ביתר שאת בעקבות הפיגוע בבורגס היא השירותים הרפואיים שניתנים בערי הנופש. התמונה, כפי שמציירים אותה אנשי המקצוע שמכירים את המצב בשטח, אינה ורודה במיוחד. ד"ר יצחק זיידיס, המשנה למנכ"ל בית החולים שיבא תל השומר, אומר כי "בבולגריה, באיי יוון, בקפריסין, ואני מניח שגם בטורקיה, כמעט אין בתי חולים ברמה של בתי החולים הישראליים בערי השדה. הרמה שם נחשבת נמוכה יחסית, והטכנולוגיה הרפואית והידע המקצועי שם הם הרבה פחות מעודכנים משלנו, למעט מקרים יוצאי דופן בערים המרכזיות והגדולות. זה נכון גם לאוקראינה ולגאורגיה. בארצות הללו כמעט אין רפואה פרטית, ואין התמחות בטראומה. בערים קטנות אפילו אין לפעמים רנטגן שפעיל 24 שעות. "בעיה נוספת היא נושא תרומות הדם. בישראל, הסיכוי לקבל דם נקי ללא זיהומים עומד כמעט על 100 אחוז. במקומות אחרים אי אפשר לדעת מה איכות הדם, וכבר נתקלנו במקרים שמטופלים חלו בצהבות ויראליות, שאחר כך היה קשה להיפטר מהן. "במקרים קלים, למשל חבלות יבשות, אפשר לפתור את הבעיות במרפאות המקומיות. אבל במקרים חמורים, וכאשר דרושות התערבויות כירורגיות, עדיף לחזור לארץ ולקבל טיפול בארץ, כמובן אם מצבו של המטופל מאפשר לו לטוס. לרוב המטיילים הישראלים גם יש ביטוחים, שמאפשרים להם לחזור במקרה של בעיות בריאותיות". "ברוב היעדים הקרובים בים התיכון יש שירותים ברמה בסיסית, שיכולים לתת מענה למקרים פשוטים", אומר שגיא יוגב, משנה למנכ"ל חברת הביטוח הראל. "לא מדובר ברופאים מקצועיים או ברפואה מערבית מתקדמת, אלא בעיקר במענה לפציעות קלות, לשברים וכו'. כמעט אין שם טיפולים כירורגיים ושירותי הצלת חיים. "במקרים מורכבים דוגמת אירועים לבביים או פציעות קשות לא תמיד יש מענה, ואז חברת הביטוח מתחילה לבדוק מה אפשר לעשות. אפשרות אחת היא העברה לבית חולים מתקדם באותה מדינה או אפילו במדינה שכנה. אפשרות אחרת היא להטיס לארץ, שזאת ההעדפה של כולם. ההחלטה מתקבלת רק לפי מצבו של המבוטח. אם הוא לא מאפשר העברה אווירית, אנחנו מסיעים אותו באמצעות אמבולנס יבשתי לבית חולים מרכזי או לעיר המרכזית, שם בדרך כלל יש שירותי רפואה טובים יותר. "סוגי הפציעות השכיחים שאנחנו נתקלים בהם הם פגיעות אורתופדיות וכוויות, למשל מזיקוקים. מבחינת ביטוח, הפוליסה הבסיסית מכסה ברוב המקרים גם אירוע טרור". יודעים לטפל ברגל שבורה המתקנים הרפואיים של רודוס הם מהגדולים במרחב האיים הדודקאנסיים, הכוללים בין השאר גם את האי קוס. לצד בית חולים ממשלתי ומודרני, פזורים ברחבי האי עוד שלושה מרכזים רפואיים קטנים יותר, ועוד יותר מ-200 רופאים פרטיים. בכרתים יש יותר מעשרה מרכזים רפואיים, אולם חלקם מטפלים באוכלוסייה המקומית בלבד. כמו כן יש כמה בתי חולים פרטיים, שבהם חדרי ניתוח, יחידות טיפול נמרץ וחדרי מיון קטנים. באנטליה שבטורקיה מרכזים רפואיים ציבוריים ופרטיים בגדלים שונים, חלקם ממוקמים בעיר או בסביבתה. רוב בתי החולים הציבוריים הם ברמה טובה ומפעילים יחידות טיפול נמרץ גדולות. ואולם בגלל שעות ההמתנה הארוכות וקשיי השפה, תיירים זרים מעדיפים לא פעם את בתי החולים הפרטיים, הקטנים יותר, שעימם יש לרוב בתי המלון הסכמים לשיתוף פעולה. "בתי החולים ביעדי הנופש הפופולריים הם בדרך כלל ברמה בינונית מינוס", אומר מדריך הטיולים אבי שחר. ברודוס בתי החולים בינוניים. קוס הוא אי קטן מאוד עם מרכז רפואי קטן ולא מעבר לזה. בכרתים הרמה גבוהה יותר, כי יש שם בית ספר לרפואה. "אם נתקלים בבעיה רפואית פשוטה באיים הקטנים ביוון, הנטייה היא להטיס לרודוס. מקרים יותר מסובכים מוטסים לטיפול לכרתים או לאתונה, שם יש טיפול נמרץ ברמה גבוהה בהרבה מאשר ברודוס". שחר מציע לנופשים לנקוט משנה זהירות בעת השהייה באיים. למשל - לא לשכור אופנועים אם אין צורך, על אחת כמה וכמה אם הם אינם רוכבים מיומנים. "לשמחתי, ברודוס מקפידים כיום על הצורך ברישיון בעת רכיבה על אופנוע, אבל לא מקפידים על הסמ"ק. מי שירכב על אופנוע של 500 סמ"ק בלי שהוא רגיל, יכול לגרום לתוצאה קטלנית". גם גיא כרמון, מנכ"ל IMA, העוסקת במתן סיוע רפואי לישראלים בחו"ל, מגדיר את בתי החולים באגן הים התיכון ובמזרח אירופה כבסיסיים עד בינוניים. "למעט בתי חולים בערי הבירה, קשה למצוא בתי חולים ברמה טובה. זאת לא רפואת עולם שלישי, אבל בדרך כלל מדובר במרכזים רפואיים קטנים עם חדרי מיון ברמה בסיסית. רובם יודעים לטפל ברגל שבורה; הבעיה היא עם מקרים חמורים יותר, שמצריכים טיפול מורכב, למשל התקף לב. טיפול נמרץ קיים בחלק מהמקומות, אבל אני לא יודע כמה ניסיון יש להם. "לנשים הרות, שנמצאות בחודשי הריון מתקדמים, לא מומלץ לנסוע ליעדים האלה. למשל במקרה של דימום שמחייב לידה מוקדמת דרושה פגייה, ולא בכל בתי החולים יש. במקרים רבים דרושה הטסה במסוק כדי להגיע בזמן לבית חולים עם פגייה. לכן כדאי להקפיד שביטוח הנוסעים לאישה הרה יכסה גם הטסה רפואית". כרמון מביא כדוגמה מקרה של אישה הרה, ששהתה באחד מאיי יוון וסבלה מדימומים בשבוע ה-25 להריון. "הפחד היה מלידה מוקדמת, ובמקום שבו היא שהתה לא היתה פגייה. אחרי יומיים הדימומים נרגעו, היא נכנסה לשמירת הריון ונאלצנו להטיס אותה לארץ. "באיים יש גם מקרים רבים של צעירים שמשתוללים עם טרקטורונים ועם אופנועים ומעורבים בתאונות. צריך לחדד את הנקודה שגם אם בדלפקי השכרת האופנועים והטרקטורונים לא מבקשים רישיון, הצעירים חייבים להיות מצוידים ברישיון נהיגה ובפוליסת ביטוח. אם הם ינהגו ללא רישיון, הפוליסה לא תכסה את הנזק, ומקרים כאלה קורים". 900 יורו על שריטה ישראלים שנפצעו או חלו במהלך טיול ליעדי הים התיכון מספרים על רגעי לחץ לא פשוטים. שירי, צעירה מהרצליה, נחתכה מסלע בחוף הים באנטליה ונזקקה לתפרים. "הרופא במלון הזמין אמבולנס והחברים שלי באו איתי. הנסיעה ארכה חצי שעה. הגענו לבית חולים קטן לתיירים, שנראה כמו מרפאה קטנה אבל מודרנית, יחסית. "הם היו די אדישים, לא מיהרו לטפל בי. מייד אמרו לי שהטיפול יעלה 600 יורו, כולל האמבולנס, ושאם אין לי כסף יחזירו אותי למלון עם הפצע הפתוח, ובכל מקרה אצטרך לשלם 300 יורו על האמבולנס ועל בדיקת הרופא. לא מדובר בסכום שתייר בחו"ל מסתובב איתו בכיס, אבל למזלי כרטיס האשראי שלי עבר בסכום הזה. הבנתי שזה ביזנס. ככה הם עושים קופה על התיירים. "הפחידה אותי העובדה שאין לי ברירה, שאני חייבת לעשות את התפרים דווקא בטורקיה ולקחת אנטיביוטיקה שאני לא מכירה. אני אלרגית לכמה תרופות, וחששתי מזה, כי ההשלכות של טעויות יכולות להיות חמורות. הם אמנם דיברו איתי באנגלית, אבל לא ידעתי אם הם באמת מבינים את סוגי האלרגיה שיש לי. "למזלי, הכל עבר בשלום. כשחזרתי לארץ גם הוחזר לי הסכום ששילמתי, עם השתתפות עצמית סמלית". גם אורטל בודק מתארת חופשה עם סוף לא נעים. "במהלך חופשה בבודרום חטפתי בלילה התקף קוצר נשימה. אני ובעלי הגענו לבית חולים קטן, שנראה כמו חדר מיון בשטח. לא היה שם בכלל צוות רפואי, והיינו צריכים לחפש את הרופאים. נתנו לי אינהלציה, ובשבע בבוקר העירו את הרופא כדי שיבדוק אותי. נתנו לי עירוי דם, וזה משהו שאף פעם לא קיבלתי במהלך התקף. "הדבר הכי משמעותי מבחינתי היה שהם לא דיברו אנגלית. הם לא הבינו שיש לי רגישות מאוד גבוהה לתרופה מסוימת וממש נלחצתי מזה. למזלי, המצב שלי לא הצריך מומחיות מיוחדת, אני לא יודעת מה היה קורה אם חלילה היה מדובר במצב חמור יותר. יצא לי להיות בבתי חולים בגרמניה ואפילו בהונגריה, הצוות הרפואי שם היה הרבה יותר מיומן. נתנו לי טיפול עם אחריות והמשכיות, והסבירו לי על כל תרופה". אילן שקד, מגיסטר ומנהל שיווק וסחר של רשת פארם גדולה בתחום בית המרקחת, אומר כי "כשנוסעים לחו"ל, ובפרט למדינות הללו, מומלץ לצאת מישראל עם תיק תרופות למקרים דחופים. אם נוסעים בקיץ, ועקיצת יתוש יכולה לגרום לתופעות אלרגיות קשות, כדאי לחשוב על כך מראש. כדאי גם שיהיו תרופות לקלקול קיבה, לכאבי בטן ולכאבי ראש, טיפות עיניים למקרה של צריבות ממי ים או מכלור, משחה אנטיספטית, תחבושות אלסטיות, פלסטרים וכדורים נגד כאבים. אלה דברים קטנים שיכולים להרוס טיול, והיערכות מראש יכולה לחסוך את כאב הראש בחו"ל, וגם הרבה כסף. "צריך לזכור שבחו"ל יהיה קשה להשיג את התרופות האלה - חלקן דורשות מרשם, וחלקן לא בהכרח באיכות גבוהה. אם יש צורך ברכישת תרופות בחו"ל, כדאי לרכוש מוצרים בינלאומיים מוכרים. מומלץ ללכת לבית מרקחת של רשת מוכרת או להתייעץ עם הרופא במלון. חשוב להסתכל על תאריך התפוגה. אם מדובר בתרופות שדורשות מרשם, אפשר לנסות ולהתקשר לרופא המשפחה בארץ ולבקש מרשם למקרה חירום בחו"ל".
בקפדנות את האוטובוסים ואת הקרקע. במקרה של טיסות זרות, האבטחה נופלת על המשטרה המקומית, והם לא תמיד מקפידים על הדברים האלה.