איש המרתון

מי היה מאמין שאחרי קריירה שהחלה בתחתונים הדוקים, להיטי פופ לנערות וידיים במעמקי המפשעה, דווקא מארק וולברג יהפוך לסמכות במאבק בטרור. ולא שחסר לכוכב החטוב ניסיון אישי מדמם: וולברג היה קרוב במהלך חייו ללא פחות משני פיגועי תופת מפורסמים. וזה גורם לו להזדהות איתנו היום יותר מכל. "כל העולם רואה מה קורה בברלין, בפאריס, בבריסל ואצלכם בישראל", הוא נאנח.  

בפיגועי 11 בספטמבר 2001 הוא ניצל בנס ברגע האחרון ממש, כשלא עלה לאחד המטוסים שהתרסקו על התאומים בניו יורק. כעבור תריסר שנים התפוצץ מטען חבלה במהלך מירוץ מרתון שנערך בעיר הולדתו האהובה, בוסטון, וקטל שלושה חפים מפשע.   

גם בלי לשמוע מילה על אפקט אלאור אזריה, וולברג עסוק מאוד בשאלה מה היה עושה אילו. "אני לא יודע איך הייתי מגיב בזירת הפיגוע בבוסטון. מה הייתי עושה בסיטואציה כזו. האם הייתי רץ לעבר אזור הפיצוץ כדי לנסות לעזור, או בורח מייד מהמקום? אני לא יודע".

פיגועים בעולם מייצרים אצלנו, הישראלים, תחושה שאולי כעת יבינו מה אנחנו חווים.  

"אני מסכים ב־110 אחוזים, אנשים תמיד חושבים שהתגובה של מנהיגים שאומרים 'כולנו נמצאים תחת איום הטרור' היא מוגזמת. אבל לדעתי זה ממש לא כך. כל אדם בעולם צריך להבין מאיפה הטרור מגיע, וזה צריך להישמע בקול רם אחרי אסון כזה".

אתה איש משפחה. עם ילדיך אתה מדבר על הבעיה העולמית המחריפה? 

"יש בהחלט צורך בשיחה על איום הטרור, אבל במקום ובזמן הנכונים. אני מעל הכל מגונן על הילדים שלי. כולנו מאוחדים באבל המשותף שאנו חווים אחרי אירועים כאלה, כמו שכולנו בבוסטון הפכנו למשפחה אחרי האסון". 

בישראל יש לזה מינוח מיוחד: "משפחת השכול".

"זה כבר יותר מדי ח' ו־כ' בשבילי". 

*   *   *

בסוף השבוע הבא יעלה לאקרנים הסרט "הגיבורים של בוסטון", בכיכובו של וולברג, המגולל את האירועים סביב פיגוע הטרור במרתון בוסטון, ב־15 באפריל 2013. הסרט מתמקד, בין היתר, במצוד אחרי החשודים ובהירתמות העיר כולה למטרה בשעת המשבר.   

בעוד הדמויות האחרות בסרט, שבו מככבים גם קווין בייקון, ג'יי.קיי סימונס (זוכה האוסקר על "וויפלאש") וג'ון גודמן, מבוססות על אנשי ביטחון אמיתיים ממשטרת בוסטון ומה־FBI, דמותו של וולברג נבנתה מאסופה של עדויות שנגבו משוטרים מקומיים מבוסטון, ולמעשה נכתבה כדי לייצר לעלילה גיבור אחד.

"כשקיבלתי את ההצעות לככב בסרט על הפיגוע בבוסטון, האינסטינקט המיידי שלי היה לוותר, שזה כבד מדי", הוא מספר. "אבל אז חילחלה בי המחשבה שאני לא רוצה שסתם מישהו ישחק בסרט כזה. מישהו שאולי לא יהיה הבחירה הכי מכובדת ורצינית לסיפור. לכן החלטתי לשחק, כדי שהסרט ייעשה בצורה הנכונה, בסטנדרטים גבוהים. בכל מקרה, אנשים יודעים מי אני ומאיפה הגעתי, והם מצפים שתהיה לי מעורבות בסרט כזה על בוסטון". 

פגשת בשוטרים שעליהם התבססה הדמות שלך?

"אם פגשתי אותם? בוא נגיד שאני מכיר אותם טוב מאוד. אלו אירועים שהתרחשו על פני 100 שעות, מרגע הפיגוע וכל המצוד שבא אחריו, ואנחנו דוחסים הכל לשעתיים. לא היה מצב שנמצא שוטר בודד שהזדמן לכל מקום וליווה כל תפנית בעלילה, אבל בתסריט צריך דמות שתהיה העיניים של הצופה".

וזה פגע קרוב לליבך, בעיר שבה גדלת.  

"נכון. והיה מעורר השראה לראות איך תושבי בוסטון התאחדו אחרי הפיגוע. כמו שזה קורה אצלכם. לראות איך כולם התאחדו בהמוניהם גרם לי גאווה כיליד העיר. המסר הוא שאנשים ימשיכו להתאחד נגד האויב המשותף, ושהאהבה גדולה יותר מכל דבר אחר. מהסרט הזה יוצאים עם הערכה מחודשת לחיים".  

כאמור, הפיגוע בבוסטון לא היה הפעם הראשונה שוולברג התחכך בתופת. ב־2012 הוא גילה בראיון שהיה אמור לעלות על טיסה 11 של אמריקן איירליינס שיצאה ב־11 בספטמבר 2001 מבוסטון לכיוון לוס אנג'לס, אך הוסטה על ידי חמשת הטרוריסטים לעבר ניו יורק, שם התרסקה על מגדל התאומים הצפוני. 

בראיון ההוא, שסיבך אותו במיני־שערורייה תקשורתית, קבע וולברג ש"אם אני הייתי על המטוס הזה עם ילדיי, זה לא היה נגמר כך. היה הרבה דם במחלקה הראשונה, ואז היו שומעים אותי אומר 'אוקיי, אנחנו עומדים לנחות איפשהו בבטחה, אל תדאגו'".   

לאחר שספג ביקורת נוקבת על דבריו, כולל מצד משפחות הרוגי המטוס, פירסם הכוכב התנצלות: "אני מצטער עמוקות בפני משפחות הקורבנות על כך שהתשובה שלי הובנה כחוסר רגישות. זו לא היתה כוונתי, וזה היה חסר אחריות לטעון שהייתי נוהג אחרת מאשר הנוסעים במטוס".

בסרט "הגיבורים של בוסטון". מגולל את האירועים סביב פיגוע הטרור הקטלני במרתון בעיר

במהלך הראיון הנוכחי מספר וולברג מה חש באותו יום ארור ב־2001, כשבחר לבסוף לנסוע במכונית ושמע ברדיו על אסון התאומים. "נהגתי לבוסטון, וכשנכנסתי לעיר הרחובות היו שוממים, כולם הסתגרו בחרדה בבתים. התחושה היתה מפחידה, אתה פותח חדשות ורואה מה קורה בעולם, אבל כשזה בחצר האחורית שלך זה שונה, כמובן, ואתה ישר קופץ". 

בגיל 45, וולברג רוצה שיתייחסו אליו, סוף סוף, ברצינות. השרירן שפרץ בתחילת שנות התשעים על תקן סמל סקס, הילד הרע שנבחר לתפקיד דוגמן הבית של "קלווין קליין", כבש את המצעדים בלהיט "Good Vibrations" והוציא שלושה אלבומים שלא הותירו חותם, מנסה למצב את עצמו כאדם בוגר שמשווע להניח את העבר הלא מחמיא מאחוריו.  

וולברג, הצעיר מבין תשעה אחים שגדלו במשפחה קשת יום בשכונת העוני דורצ'סטר שבבוסטון, הסתובב ברחובות מגיל צעיר, וכבר בגיל 13 צרך וסחר בקוקאין. הוא נעצר לראשונה כשהיה בן 15, על מעורבות בשתי קטטות אלימות שבהן תקף צעירים אפרו־אמריקנים וקרא לעברם קללות נאצה גזעניות. כעבור שנה הורשע בניסיון רצח שהופחת בעיסקת טיעון לתקיפה, אחרי שהיכה שני גברים וייטנאמים. 

הוא נשלח למוסד לעבריינים צעירים וריצה 45 ימי מאסר מתוך השנתיים שנגזרו עליו (למזלו, הקלו איתו בהיותו קטין, בשל העומס במוסדות הכליאה בארה"ב). שם, כשהוא בתחתית החבית, הבין לראשונה שעליו לשנות את דרכו.   

"עשיתי הרבה דברים שאני מתחרט עליהם ושילמתי על הטעויות שלי", הודה ב־2006 בראיון לתוכנית התחקירים "נייטליין". "לכל אורך חיי הפשע היה קוֹל בראשי שאמר לי שאגמור בסוף בכלא. שלושה מאחיי ריצו עונשי מאסר, וגם אחותי נאסרה המון פעמים. כשנכלאתי לצד הבריונים שרציתי להידמות להם, הרגשתי שהרווחתי את מקומי, אבל מייד התבהר לי שזה לא מה שאני רוצה". 

*   *   *

ההידרדרות שלו "למקום הגרוע ביותר שיכולתי לתאר", כהגדרתו, קיבעה בו את ההחלטה שלא לחזור לשם שוב לעולם. "הדבר הראשון שנדרשתי לעשות אחרי המאסר שלי היה ללמוד להישאר בדרך הישר. הייתי צריך לבקש מחילה מאלו שתקפתי, ורק אז התחלתי להרגיש שאני עושה את הדבר הנכון והטוב.

"רגשות האשם שלי נעלמו. אחד הדברים הכי קשים שנאלצתי לעשות הוא לומר לכל החבר'ה שנהגתי להסתובב איתם שאני מפסיק. הם חשו שאני בוגד בהם, ורבנו סביב זה הרבה. בדיעבד אני מבין שכל הפשעים הללו היו בעצם סיטואציה שבה שיחקתי. כשבילפתי או ניסיתי לשכנע שופט שישחרר אותי - זה היה משחק. את אמי יכולתי לשכנע בכל דבר, גם כשהייתי מודה לבסוף, היא היתה עונה שזה בטוח היה מישהו אחר, עד היום זה ככה. כיום אין לי בעיה לישון בלילה, ואני מרגיש טוב כשאני מתעורר בבוקר".

בנובמבר 2014 הגיש וולברג, שנחשב בשנים האחרונות לאחד השחקנים האהובים בארה"ב, בקשת חנינה במסצ'וסטס, במטרה להיפטר מגיבנת הרישום הפלילי.   

"אני מצטער עמוקות על שאירע בליל 8 באפריל 1988 (ליל התקיפה; ד"כ) ועל כל נזק מתמשך שגרמתי לקורבנות", הצהיר במסמכים. "מאז אותם ימים הקדשתי את חיי להיות אדם ואזרח טוב יותר, כדי שאוכל לשמש מודל לחיקוי לילדיי ולאחרים. האמונה שלי היא הדבר החשוב בחיי, ואני מתפלל לאלוהים שאוכל לעמוד בנדר להיות הבעל והאב הכי טוב שאפשר. לא הייתי מסוגל לשנות את חיי ולזכות בהצלחה ובאהבה שאני מקבל לולא האמונה".

עם האישה והילדים. מתגוררים באחוזה ראוותנית // צילום: GettyImages

הוא אירי־קתולי גאה, ששמח לספר בכל הזדמנות שהוא פוקד את הכנסייה על בסיס קבוע עם משפחתו ומתפלל מדי בוקר, אבל אסור לטעות: מאחורי בקשת החנינה הנרגשת שלו עומד אינטרס מעשי הרבה יותר מאשר הרצון שלו להיפרד מזיכרונותיו כנער פוחז. 

ב־2011 חבר לשניים מאחיו - פול, שף בהכשרתו, ודוני, חבר להקת הבנים ניו קידז און דה בלוק (ושחקן טלוויזיה בסידרת המשטרה "דם כחול") - להקמת רשת המבורגריות בשם הקליט "וולברגר'ס". הסניף הראשון נפתח באזור בוסטון, ואט אט התפרשה הרשת לזיכיונות בערים דוגמת טורונטו, אורלנדו, לאס וגאס ופילדלפיה, לצד עוד עשרות לוקיישנים עתידיים בדרך ליעד עסקי של 300 סניפים בשנים הקרובות.  

*   *   *

הרישום הפלילי, כך התברר, הוא מכשול משפטי עבור וולברג בדרכו להשגת אישור לזיכיונות במדינות שונות ברחבי ארה"ב, כולל קליפורניה, שבה הוא מתגורר כיום. כך שחנינה, הלכה למעשה, תסלול את דרכו לרווחים כספיים גדולים. עד כה הבקשה של וולברג לא אושרה. אגב, "וולברגר'ס" גם זוכה לקידום בתוכנית ריאליטי שעוסקת ברשת ובאחים ומשודרת כבר שש עונות ברשת כבלים בארה"ב. 

המאמץ לשינוי התדמיתי של וולברג בא לידי ביטוי בבחירה מחושבת שלו בתפקידי קולנוע בעשור האחרון. ב־1997 הוא הרשים לראשונה ביכולות משחק בסרטו עטור השבחים של פול תומאס אנדרסון "לילות בוגי", בדמות כוכב פורנו פיקטיבי בסבנטיז שחולם לככב בסרטי אקשן (כולל סצנה שבה הוא חושף איבר מין מרשים, שבהמשך התברר כפרותזה שוולברג השתמש בה לטובת הסצנה ולא באמת חשף את עצמו). 

ב־2006 קטף את המועמדות הראשונה לאוסקר על תפקידו בסרט הגנגסטרים של מרטין סקורסזה "השתולים" (לצד לאונרדו דיקפריו וג'ק ניקולסון), שזכה באותה שנה באוסקר לסרט הטוב ביותר. ב־2010 היה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר כאחד ממפיקי דרמת האיגרוף "הפייטר", שבה גם כיכב לצד כריסטיאן בייל ומליסה ליאו, שזכו באוסקר על הופעתם.  

בשלוש השנים האחרונות הוא החל לשתף פעולה בשלושה סרטים עם הבמאי פיטר ברג (שזכור גם כשחקן שכיכב בסידרת בית החולים "שיקגו הופ"), שבכולם הוא גילם את הגיבור הראשי. לפני כארבע שנים הוביל את סרט המתח "השורד האחרון", שבו גילם את לוחם יחידת אריות הים האמריקני מרקוס לוטרל, אשר יחד עם צוותו שרד באפגניסטן אחרי מבצע כושל לחיסול מנהיג בטליבאן ב־2005. בספטמבר כיכב ב"אסון בלב ים", על דליפת הנפט במפרץ מקסיקו שגרמה לפיצוץ קטלני על אסדת הקידוח, שבו נספו 11 אנשי צוות. וולברג גילם את הטכנאי הבכיר באסדה, מייק וויליאמס, שהציל את חייהם של עשרות באסון הסביבתי. כעת מגיע, כאמור, "הגיבורים של בוסטון".

"היה לי חשוב שתהיה לי השליטה לדאוג שהבמאי יהיה פיטר", אומר וולברג. "אחרי שהכרנו הרגשתי שזה אדם שלא אתנגד להמשיך לעבוד איתו עד יומי האחרון כשחקן. בהסתמך על שני הסרטים הקודמים שלנו יחד, ידעתי שהוא האדם הנכון לעשות את הסרט במדויק".

הוא נולד ביוני 1971 לאלמה, פקידה בבנק, ולדונלד, נהג בחברת משלוחים, שהתגרשו כשמלאו לו 11. אמו מופיעה כיום בתוכנית הריאליטי על רשת ההמבורגרים של המשפחה, ואביו נפטר לפני תשע שנים. "כשגדלתי, המודלים לחיקוי שלי היו כל הגברים שהזכירו לי את אבי, למשל השחקן הקשוח צ'רלס ברונסון", הוא אומר. "אבל ככל ששיחקתי ביותר סרטים מצאתי השראה בכוכבים בני זמננו, כמו האריסון פורד ורוברט דובאל". 

בסרט "טד". לא לפני הילדים

את הסרט המשמעותי הראשון שלו עשה ב־1995 ב"יומן נעורים", לצד לאונרדו דיקפריו, ואחר כך בסרט האימה "פחד" עם ריס ווית'רספון, שנטען שניהל עימה אז גם קשר חולף. בתחילת שנות האלפיים הוא הופיע בסרטי האקשן "הסערה המושלמת" ו"הג'וב האיטלקי".

ב־2001 הכיר את הדוגמנית האמריקנית ריאה דורהם, ונישא לה ב־2009. לזוג ארבעה ילדים: אלה (13), מייקל (10), ברנדון (8) וגרייס (6). המשפחה מתגוררת באחוזה ראוותנית בבוורלי הילס, ששווייה מוערך ב־30 מיליון דולר והיא כוללת גם מגרש כדורסל (וולברג אוהד את הבוסטון סלטיקס), מתחם אימוני כושר עם זירת איגרוף, ולאחרונה נוסף לה גם מגרש גולף פרטי - אף שמעבר לפינה נמצא מועדון הגולף המפורסם של ידועני הוליווד. 

*   *   *

הונו האישי נאמד ביותר מ־200 מיליון דולר, הודות לעסקאות נדל"ן פרטיות שבהן הוא מעורב, השקעות שונות והפקות קולנוע וטלוויזיה. וולברג הוא המפיק והיוצר השותף של הסידרה "הפמליה", ששודרה במשך שמונה עונות ב־HBO ונכתבה בהשראת חייו ככוכב הוליוודי עולה ("לא הכל זה רק מסיבות ובחורות, אבל אני לא מוכן לספר מה בסידרה היה מבוסס על דברים אמיתיים שקרו לי, כי אז אפליל את עצמי", הוא מחייך). הוא היה בין מפיקי הגירסה האמריקנית של "בטיפול" הישראלית וכן "אימפריית הפשע", וכיום הוא מפיק את "בולרז", בכיכובו של דוויין (דה רוק) ג'ונסון, ו"Shooter" עם ריאן פיליפה.

לראיון הוא מגיע מצויד בבקבוק מים של AquaHydrate, מותג שבו נכנס כשותף לפני שנים אחדות, בין השאר עם טייקון ההיפ הופ פאף דדי. "אלו מים עם אנרגיה ואלקטרוליטים שמרווים אותך במהירות ועוזרים לך להתאושש אחרי פעילות גופנית מאומצת, אפילו מהנגאובר", הוא נשמע כמו סוכן מכירות נלהב. "אתה יודע, הדבר ה'נפלא' הזה שכולם מכירים אחרי ליל שתייה, למרות שהימים הללו כבר מאחוריי. ההנגאובר היחיד שאני סובל ממנו הוא מכל הראיונות, אבל זה הרבה יותר נסבל כשאתה מתגאה בסרט שבאת לקדם". 

אתה מגדיר את עצמך סיפור הצלחה כלכלי? בטח כמי שגדל בעוני והיום חי את החלום.

"שמע, אני אוהב כסף, אבל רק כשאני מרוויח את לחמי בהגינות ובצעדים עסקיים שאני מתגאה בהם, שמייצגים את מי שאני. אני לא מוכר סמים או סיגריות, אני לא מתעסק בפורנוגרפיה. אלו לא הערכים שעליהם חונכתי. העולם העסקי תמיד קסם לי יותר מכל, וידעתי שכשאעשה זאת אהיה מוכרח לפעול עצמאית, כפי שאני רואה לנכון. זה אומר שאני עובד פי שניים יותר קשה מכל אחד אחר, אבל זה לא מזיז לי, כי ככל שהעבודה קשה יותר - כך התגמול גדול יותר, לרבות בהעצמה האישית שלי. אני האחרון שמפחד ללכלך את הידיים, ואני הכי רציני כשזה נוגע לעסקים. אני עושה ואומר בדיוק מה שאני חושב".

איך אתה רואה את עתידך כשחקן וכאיש עסקים?  

"אני תמיד מנסה להצטיין בשניהם, אבל אני מודע לכך שיש לפניי עוד כברת דרך לאתגר את עצמי ולצמוח. אני לא מפחד לשאול שאלות, כי רק ככה לומדים, אבל לפעמים אני מרגיש שאני יודע הכי טוב ממילא (צוחק). הלוואי שאוכל להגיע למעמד שתהיה לי חברת אולפנים משלי, שאייצר את התוכן שארצה, שאטפח כישרונות צעירים ומבטיחים, שאוכל להעניק להם מהניסיון ומהידע שלי ולתת להם את ההזדמנות להגשים את החלומות שלהם.  

"הפקות אני עושה לא מעט, ואני חושב שבתוך פחות מחמש שנים גם אתחיל לביים בעצמי, אבל רק כשאמצא סיפור שבאמת תהיה לי התשוקה לספר. הבעיה אז תהיה למצוא את הזמן, שנה וחצי-שנתיים להתמקד רק בפרויקט כזה". 

הילדים שלך יצפו בסרט החדש על הפיגוע? 

"הגדולה שלי בת 13, היא היחידה שתוכל לצפות. אבל אני צריך לבקש רשות מאשתי. הילדה רוצה, אבל זה סרט שיציף הרבה שאלות לא קלות שלא בטוח שהיא יכולה בגילה להבין כראוי. ההורות לא יכולה שלא לשנות אותך. אם העובדה שהפכת יום אחד לאבא לילדה קטנה לא משפיעה עליך לטובה, שום דבר כבר לא יעזור. בכלל, המאסר בכלא וההורות - אלו שני אירועים שפוקחים לך את העיניים".

*   *   *

בקיץ הקרוב יחזור עם עוד סרט בסידרת ה"רובוטריקים", החמישי במספר. מתישהו צפוי גם סרט המשך לקומדיה "גבר גבר", שבה שיחק בשנה שעברה לצד הקומיקאי וויל פארל. "בעיניי זו הפוגה נחמדה מהמעמסה שיש בסיפורים אישיים קשים. כשחקן זו מטלה לא פשוטה להתמודד עם טרגדיות שהשפיעו על אנשים.  

"בכלל, כשחקן תמיד אני בוחר בתפקיד שיהיה שונה לחלוטין מזה שרק עתה סיימתי. גם כשאני עושה קומדיות אני בא בגישה של 'אני פה כדי לגוון'. העבודה היא בסופו של דבר זהה: ללמוד את התסריט, לזכור את השורות, להיכנס לנעלי הדמות. אני רוצה שמי שאני מגלם ייראה לצופה הכי אמיתי שיש. ואגב, אני מתגעגע לדוב 'טד', מודה.

"'טד' היה, על פניו, סרט עם דוב חביב, אבל העלילה הגסה ממש לא מתאימה לילדים. זה באמת היה לא קל. כשיצא הסרט הראשון ב־2012, הילדים שלי ראו מכל עבר את אבא בשלטי החוצות ואמרו 'נכון שאת הסרט הזה אנחנו יכולים לראות? זה בסך הכל אתה עם דובון חמוד'. הייתי צריך להסביר להם שזה דוב 'רע' שמדבר לא יפה. אז הם השתוקקו עוד יותר לצפות בסרט, ואפילו שמעו בבית הספר מחברים שכן צפו, אבל אנחנו לא מאשרים להם לישון בבתים של אחרים, כך שהסיכוי שהם יצפו בסרט נמוך. מן הסתם, כשהם יתבגרו הם יצפו בו ובסרטים נועזים אחרים". 

איזה מין אבא אתה? 

"אני יותר קליל, אבל אשתי די נוקשה בדברים האלו, והיא שקובעת את החוקים. כשאני לא בעבודה אני בבית, עם המשפחה. גם כשאני יוצא לצילומים מחוץ ללוס אנג'לס, אני טס בחזרה הביתה בסופי שבוע. כל הזמן הפנוי שלי הוא רק איתם, ואנחנו מתקשרים באופן תמידי על כל מה שקורה. את הבובה ששיווקו לקידום 'טד' הבאתי פעם הביתה, אבל מרגע שהם הבינו איך גורמים לבובה לדבר גסויות - זה היה הסוף שלה אצלנו בבית. ואגב, אם כבר הייתי מראה להם את הסרט, אז זה היה קודם לבנים, לא לבנות".

קצת שוביניסטי, הייתי אומר. 

"אני מדבר בכנות, בסופו של דבר כך גבר ואבא חושבים. למען בתי הבכורה הקרבתי שלוש שעות מחיי. הייתי איתה בהופעה של להקת הבנים וואן דיירקשן, וזה היה ערב ארוך. סיפרתי פעם בראיון שהיא מאוהבת בחבר הלהקה, הארי סטיילס, ושאם אתקל בפרחח הזה אזמין את כל הלהקה אלינו הביתה, רק כדי להחטיף להם מכות. 

"ואז, יום אחד אשתי שולחת לי תמונה בנייד של הארי יושב בסלון שלנו, ואני לא מבין מה לעזאזל הוא עושה שם. מסתבר שהוא קנה בית באותו רחוב וקפץ להגיד שלום ולבקש יפה שלא ארביץ לו. הוא היה מאוד אדיב. אחרי ההופעה ניגשנו, אני ובתי, להצטלם עם הלהקה מאחורי הקלעים".

גם אתה כמעט הצטרפת לאחיך ב"ניו קידז". 

"אחרי שהשתקמתי מהמאסר, אחי דוני לקח אותי תחת חסותו, ועם המפיק המוסיקלי של הלהקה הקלטנו כמה שירי ראפ. ככה התחילה דרכי, אבל זה היה מיועד לקריירת סולו ולא כחלק מהלהקה. אם רק הייתי יודע כמה הילדים שלי מתפדחים היום להבין שאבא היה הולך עם תחתונים לבנים בווידאו קליפים".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו