אייטיז בת מזל ג'ניפר דמוי אחיות הרי את ורוד זצי ולוצה חצי הכוס המלאה טווסים יום הולדת 40 כל לילה לילי רוז מוק סטריאו נבכי הנפש ספונטנית עוף עם זיתים פורומי הריון ולידה ציפפושקה קסוקרית רק נראה יקר שיא תבוסתנות
"אני ילדת אייטיז גאה. נולדתי ב-1972 וגדלתי על המוסיקה של שנות ה-80. כבר שנים אני מתקלטת אייטיז בברים ובמסיבות. אייטיז הכל כולל הכל. גם דארק אייטיז וגם טראש של האייטיז, שזה לא פחות מענג. זו אחת הדרכים שלי להתפרנס, ומאז ההריון אני לא עושה את זה ויש בי געגוע גדול. אני אלד, בעזרת השם, אתאושש ואחזור לנגן. בינתיים העוברית שלי מתענגת על הפטישים של דפש מוד ודומיהם, ואני אקח איתי את המוסיקה הזו גם לחדר לידה. דארק אייטיז וביטלס. שני הדברים שהכי מרגיעים אותי בעולם".
"אני לגמרי מרגישה כזו. אחרי חמישה אלבומים, תואר זמרת השנה, להיטים שהקהל שלי יודע בעל פה והכרה גדולה, אני יכולה להגיד שהמוסיקה היא באמת תמצית חיי, אבל חיי אינה תלויים בה. אם מחר אני מפסיקה לעשות מוסיקה בכלל, אני לא אחדל מלהיות. בצעירותי הייתי האמנית המיוסרת עם דרמות של 'אם אני לא עושה מוסיקה אין הצדקה לקיומי', אבל אין לי אלא להודות שהתבגרתי. קיבלתי פרופורציות וסדרי עדיפויות, והיום אני שמחה על כך שכל מה שחלמתי עליו: תקליט אחד לפחות ושירים שישירו איתי בהופעות, התגשם. ויותר מזה".
"עד היום אני לא מבינה איך שם חיבה שנדבק אלי בתיכון מלווה אותי יותר מ-20 שנה. נולדתי מיה ג'ניפר וקסמן. אמא שלי בחרה את השם מיה, וסבתי הקנדית התעקשה על ג'ניפר. אף אחד לא קורא לי ג'ניפר, זה לגמרי לטובת הפספורט הקנדי, אבל האנשים הקרובים אלי קוראים לי מיה. איגי לא מופיע לי בתעודת הזהות, ואם אני מקבלת צ'ק על שם איגי וקסמן לא אוכל להפקיד אותו בבנק. אז מאיפה האיגי? לא, די, לא יכולה לדבר על זה יותר, באמת שלא. זה יהיה על גבול הפתטיות".
"אני כל הזמן חופרת לעתי שיתאר לי איך זה לגדול עם עוד ארבעה אחים כי הסיפור הזה נראה לי מגניב לגמרי. גדלתי רק עם אמא שלי, סימה, והיינו יחידה אחת מנצחת כל החיים. עכשיו שתינו מאוד מרוגשות לקראת הכניסה של הבת השלישית ליחידה המגובשת שלנו. לא היה לי אבא, לא היו לי אחים ואחיות. אין לי שום רפרנס לעניין ואני לא יודעת איך 'אח שלי יבוא היום לעזור לי' מרגיש. בתור ילדה הייתי מרוצה מזה שאני במרכז העולם, אבל במהלך השנים הרגשתי את הריק הזה. הקפדתי להקיף את עצמי בחברות טובות טובות, שהן האחיות שלי. כולן מאוד מתרגשות לקראת הלידה הצפויה, והאמהות שבהן הן המנטוריות שלי להריון וללידה. רק חבל שבאופן סיסטמטי זו מציעה שחור, והשנייה מציעה לבן. עוד ילדים? בטח, ברור, בעזרת השם. אני לא רוצה שהילדה שלי תהיה בת יחידה".
"יצאתי עם עתי בדיוק שבוע, וזה היה ברור כשמש לשנינו שאנחנו מתחתנים. הסתכלנו זה על זה ואמרנו: 'נגמר הסיפור, זה זה'. התחתנו לפני חודשיים וחצי במועדון ביפו, כשהייתי כבר בחודש השישי. הכל זרם והיה כל כך רגוע כבר מבוקר החתונה, בדיוק כמו שרציתי. אנשים מופתעים שהתחתנתי כדת משה וישראל, אבל כנכדה של רב ובלנית, זה מה שאני מרגישה שהייתי צריכה לעשות. מרוב התרגשות אני לא זוכרת כלום. בעיקר ישבתי מותשת בפינה עם החברים שלי, ועתי ריצד בין כל האורחים. אפילו לא שרתי בחתונה, שרו לנו וזה היה מקסים. דנה עדיני, שלומי שבן, ערן צור והאחים של עתי שהקדישו לנו שיר".
"אני עתידה ללדת בת. להלביש אותה בוורוד? אני? ילדת האייטיז הגותית? שמורים לי בצד אוברולים שחורים עם כיתוב של 'זקני צפת' ו'מינימל קומפט' שמעצבת אשתו של מאור כהן, לירון. אני אוהבת מאוד להתלבש, בגדים זה כיף, וכבר עכשיו אני מתענגת על חנויות של בגדי ילדים, אבל כמובן לא קונה כלום עד הלידה, מה פתאום. הצטלמתי לקטלוג הקיץ של 'אבישג ארבל', שעושה בגדים לתקופת ההריון וגם לחודשים שאחרי. אמנם העליתי 15 ק"ג, שמרוכזים בעיקר בבטן ובישבן, אבל אני מצליחה לשלב בין הפריטים ולא להרגיש כמו אוהל מהלך. אני לא מסכימה עם נשים הרות שבוחרות לא לקנות בגדים במיוחד לתקופת ההריון ומאלתרות. כמה כבר אפשר ללבוש טוניקה וטייטס? ולמה לא להיות מתוקתקת גם בתקופה כזו משמעותית-"
"אני ועתי ישנים בין שני החתולים שלנו: זצי ולוצה. זצי הוא סוג של דוגמנית על אריסטוקרטית שהגיע אלי דרך 'מצילת חתולים' מדהימה שמצאתי באינטרנט. את לוצה המתרפסת ונטולת העכבות מצאתי מתחת לבית מייללת שעות, וממקלחת וקצת אוכל שרציתי להעניק לה היא נשארה עד היום. אנחנו ישנים ארבעתנו במיטה, וכשהתינוקת תגיע הביתה נישן חמישתנו יחד. אני לא מאמינה בלהגביל חיות ואין לי ספק שהם יתרגלו אליה. זצי ולוצה הגיעו אחרי שאצה, החתולה שגידלתי 17 שנה ונפטרה בשיבה טובה. ישבתי עליה שבעה. עד כדי כך. היא קיבלה אותי כל יום וכל היום באהבה, בשמחה, בלי לשפוט אותי, בלי לכעוס עלי. לא הבנתי איך אפשר לחיות בלי חתולים ודאגתי למלא את החלל שהיא הותירה. השם שלה גם מקועקע לי בגדול על הרגל".
"אני מקפידה לראות דווקא אותה. ברור לי שחצי הכוס הריקה לא תקדם אותי לשום מקום. עם כמה שזה קלישאתי, החיים באמת קצרים, ושווה להיות אופטימיים. אני מאמינה שאם אתה שמח, הכל יקרה לך, הכל יגיע. לא בטוחה שזה מה שיקרה אם תבחר להיות אומלל ותרחם על עצמך. התובנות האלה הגיעו עם אהבת אדם גדולה מאוד שהתפתחה בי. אני חושבת שהשנים שבמהלכן חוויתי, למדתי, קראתי, נשמתי והתפתחתי הביאו לשינוי הזה".
"נסעתי עם עתי לסוף שבוע במושב אורה ליד ירושלים. נופש של כפר וטבע. ליד הבית שקיבלנו מחבר שלו ללילה טייל טווס מרהיב ביופיו, ואני העירונית יצאתי מגדרי. צילמתי אותו, העליתי תמונות לאינסטגרם, השווצתי 'הנה טווס'. ואז ירד הלילה, ושמעתי יללות של שחיטת חתולים. לא פחות. לפני שעתי נרדם הוא הספיק להסביר לי שככה טווסים מדברים, וכל הלילה שמעתי שיח טווסים מתחת לחלון ולא הצלחתי להירדם. באמת לא היה לי מושג שככה טווסים מדברים. סיימתי את הוויקנד הזה מותשת".
"ב-8 ביולי אהיה בת 40. אני הכי חולת יום הולדת, לא מאלה שמתבאסים שעברה עוד שנה. לשתי החברות הכי טובות שלי הפקתי מסיבות יום הולדת מטורפות, ועכשיו אני בהחלט מחכה שהן תפרענה את חובן. אני רוצה הפתעות, אני רוצה הופעות, אני רוצה הילולות. בכל זאת 40. העניין הוא שתאריך היעד של הלידה שלי הוא 10 ביולי, ולכן החגיגות תידחנה קצת. מה יקרה אם אלד בדיוק ב-8 ביולי? מה שצריך לקרות יקרה, אבל אני באמת ילדת יום הולדת כזו שרוצה את כל תשומת הלב רק לעצמה. לא חלמתי שחתונה ולידה יהיו מתנות יום ההולדת העגול הזה, אבל היה לי ברור שזה יקרה. בזמן המתאים ועם הבחור המתאים".
"בכל לילה יש לי שיחות עם סבא שלי דוד, אבא של אמא. אני מתגעגעת אליו מאוד. למעשה גדלתי בבית סבא וסבתא שבשכונת בקעה הירושלמית כשאמא עבדה. הוא לגמרי היה מאשר את עתי, ואין לי ספק שהוא היה מתחבר אליו מייד, מבקש ממנו 'תעשה את זה, תביא לי את זה'. אני גם בטוחה שהוא היה מוקסם מהשם שלו, שלקוח מהתנ"ך. גם אבי הקנדי, ריצ'ארד, שנהרג בתאונת דרכים כשהייתי בת 14, שומר עלי מלמעלה. הוא וסבא יחד מכוונים ודואגים שמה שצריך לקרות יקרה".
"עתי הגיע לערב שניגנתי בו בבר 'לילי רוז', והשאר היסטוריה. דיברנו, שתינו, שנינו ירושלמים, עם אותם תחומי עניין, וחברה שלי אמרה לי בסוף הערב: 'שתדעי לך שעם אחד כזה את יכולה להתחתן'. אני לא מדברת על איך שהוא נראה, אני מדברת על היותו נסיך אמיתי, איש טוב ומקסים, הגבר שכל חיי חיכיתי לו. אני סומכת עליו ומאמינה לו. אני יכולה להגיד: 'אוי, ממש מתחשק לי היום...' והוא ימשיך: 'לאכול בבית תאילנדי', שזה בדיוק מה שרציתי להגיד. זה יישמע דביק, אבל כל לילה מחדש אני מנשקת אותו ומודה על המתנה שקיבלתי. ולגבי הגיל, הגבות היו מורמות גם אם הוא היה גדול ממני ב-12 שנה? אני מתקוממת נגד העניין שעושים מזה שיש הפרשי גילים לטובת האישה. מה גם שבמקרה שלנו עתי הוא באופן חד-משמעי המבוגר האחראי. הוא הבוס ואני בסך הכל המבצעת".
"השנה חברתי לאלי אברמוב המוכשר מלהקת הקליק, שכתב את 'אל תדליקו לי נר' ואת כל הלהיטים המיתולוגיים. יחד הוצאנו אלבום משותף תחת השם 'מוק סטריאו'. האלבום הוא כולו אלקטרו פופ עם סאונד מגניב וכיפי שכולו באנגלית. הוא כתב את כל השירים, ואני פשוט המבצעת. בגלל ההריון שלי ההופעות קצת נעצרו, ואני קצת מתבאסת מזה, אבל אין לי ספק שאני אחזור לבמות".
"אני אוהבת להקשיב לאנשים ולעזור להם, ואני גם חושבת שאני די טובה בזה. כבר שלוש שנים אני לומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ועד שלא אסיים את התואר אני לא אירגע, כי אני רגילה להשיג את המטרות שאני מציבה לעצמי. בסך הכל אני נהנית מאוד מהלימודים, חוץ משיעורי הסטטיסטיקה המסויטים שהוכיחו לי שאם צלחתי אותם, אוכל לצלוח הכל, גם תואר שני. אם זה היה תלוי בי הייתי לומדת בכלל פסיכיאטריה, אבל זה המון שנים ללמוד והתחלתי מאוחר יחסית. אני מעריצה שקטה של ד"ר יורם יובל. הוא גם פסיכואנליטיקאי, גם פסיכיאטר וגם חוקר מוח".
"הספונטניות ממני והלאה. אני הבחורה הכי מתוכננת והכי מאורגנת שיש, ומי שמכיר אותי חושב שהייעוד האמיתי שלי הוא בכלל להיות מפיקת על. זה היה על גבול ההזוי שכתבו עלינו שנכנסתי להריון בטעות ולכן אנחנו מתחתנים. אין אצלי בטעות. ההריון הזה היה הכי מתוכנן שרק אפשר, ומבחינתי, שאנשים לא יאמינו, זה ממש לא מעניין אותי. תכונות מפיקת העל שמצויות בי כוללות גם סדר וניקיון מופתי - אבל לא ברמה מטרידה אלא חיננית".
"אמא שלי, השפית המדהימה, האמא הכי טובה בעולם, מכינה לי כל יום אוכל מבושל שכולל סלטים, מנה עיקרית וקינוח. עתי נוסע אליה לקחת את האוכל ושניהם הכי מפנקים שרק אפשר. אחרי קרייבינג לאבטיח ומלון, אני נמצאת בתקופה של 'עוף עם זיתים ירוקים' בנוסח מרוקאי כמו שרק אמא שלי יודעת להכין. בסך הכל עברתי את ההריון הזה כמו שצריך, בלי הבדלים מוקצנים במצב הרוח, בלי חשק בלתי נשלט. עכשיו נותר רק לחכות ללידה. אני בשבוע 37 וחם לי. ממש ממש חם לי".
"אני מוצאת את עצמי בשתיים בלילה גולשת בחשיכה בכל מיני פורומים של הריון ולידה כדי למצוא תשובות למצב כזה או אחר שאני נמצאת בו. הקריאה בפורומים כאלה היא לא פחות הזויה מקריאת טוקבקים. הייתי בכל הפורומים שרק אפשר, עשיתי את כל הסקרים הנדרשים והלא נדרשים לפני שקניתי עגלה, מנשא, סלקל, תיק החתלה. כל היקום המקביל הזה, למי היה מושג שהוא קיים בכלל עד שנכנסתי להריון? מזל שזה נמשך תשעה חודשים, והיה לי זמן לעכל את כל שלל האינפורמציה שנחשפתי אליה. אני יכולה לקבל תואר דוקטורט בכל מה שנוגע להבדל בין עגלה מתקפלת ששוקלת X לבין עגלה עם אמבטיה ששוקלת Y".
"ציפפושקה היא הכלאה בין ציפור לבבושקה, וזה הקעקוע האחרון שעשיתי ביד שמאל. היתה תקופה שכל העיר התחדשה בציפפושקות האלה, שאבי מ"פסיכו" קיעקע, אבל אני, שהגיתי את השם ציפפושקה, ביקשתי אותה ייחודית ובלעדית לי. זה היה הקעקוע השביעי שלי, ואני מודה שאני מכורה. כבר מהקעקוע הראשון רציתי להיות אינדיאנית שכולה מקועקעת. כל הקעקועים שלי נמצאים במקומות שאני יכולה להסתיר עם בגדים אם בא לי, ובהם השם של אצה ז"ל, טביעות רגלי חתול ועוגן שקיעקעתי לאות חברות עם אסיה, חברת ילדות שלי, שהיא בפירוש עוגן עבורי. גם היא קיעקעה אותו עוגן על רגלה".
"אני חייבת להרכיב משקפיים כדי לראות כמו שצריך. יש לי קוקטייל של עניינים שם בעיניים, כולל רוחק רואי וצילינדרים, אז אני מרכיבה משקפי שמש עם מספר ביום ומשקפיים בלילה. אין לי צורך בעדשות מגע. לעיתים נעים לי להיות ממוסכת ואני לא חייבת לראות את כל הפרטים. אני יכולה לשייט לי ברחוב עם המוסיקה שלי באוזניות, אנשים ינפנפו לי לשלום ולא יהיה לי מושג מי זה. ככה גם בהופעות, אני לא באמת רואה את הקהל שלי. מה אני עושה בנהיגה? אני לא נוהגת. אין לי רישיון. אולי אחרי הלידה אני אבין שהגיע הזמן להוציא רישיון".
"אני מתפרנסת גם מקריינות פרסומות, ושייכת, לדעתי, לקטגוריית הקרייניות הקוליות, בטח לא הסקסיות או הסמכותיות. זו עבודה שאני אוהבת מאוד. הייתי הקול בפרסומת של הרבה מותגים. זה כיף גדול להיכנס לאולפן ולהקליט פרסומת. כבר כמה עונות אני הקול של H&O, ואנחנו כבר חבורה נינוחה של אנשי פרסום ואנשי אולפן. אני יכולה להגיע ולהקליט את הפרסומת במבטא עיראקי כבד, כי קמתי במצב רוח מצחיק במיוחד, וייקח לי הרבה זמן להשתחרר ממנו".
"אני מתארת לעצמי שהלידה המתקרבת תהיה שיא בחיי, אבל עד שאני אלד, ההופעה שלי עם מארק אלמונד, סולן ה'סופס סל' שהגיע לארץ ב-2004, היא היי-לייט שלא אשכח. שמעתי שהוא מגיע להופעה בארץ, והוא הסיבה שבגללה רציתי להיות זמרת. הייתי עומדת מול המראה שעות ושרה "Tainted Love". כששמעתי שהוא מגיע לארץ פניתי למפיקים והודיתי בפניהם שהחלום שלי זה לשיר איתו. ביקשתי מהם לשלוח לו חומרים שלי, שיקשיב. מקסימום יגיד לא, אבל אני יודעת שניסיתי. הם חזרו אלי עם תשובה חיובית, ומצאתי את עצמי מופיעה על במה אחת עם האיש והאגדה. הגעתי לבאלאנס עם דיסקים שלו, ספרים, תמונות, הוא היה בהלם ממני. באמת שאין מילים לתאר את ההתרגשות הזו שחוויתי, את התגשמות החלום".
"לא יכולה לסבול תבוסתנות ו'אי אפשר'. אני תמיד טוענת שאפשר, וצריך לנסות, הסיפור עם מארק אלמונד הוא רק דוגמה אחת. חלק מכישוריי כמפיקת על כוללים הוצאה לפועל של משימות שנראות ונשמעות בלתי ניתנות לביצוע. פגישה עם אובאמה? רק רגע, תנו לי כמה דקות להתארגן ולחשוב, אני כבר מוציאה תוכנית פעולה. מה זאת אומרת אי אפשר? לא מכירה את צמד המילים האלה".