השבוע עלתה בתיאטרון בית ליסין ההצגה "אהבת מוות", המחזה הראשון שכתבה ענת גוב ז"ל, דרמה סוריאליסטית קומית.
המחזה, שמביים גלעד קמחי, עוסק במירה, אישה נשואה ואם לילדים שמתייאשת מהחיים, נתקלת בגבר זר מסתורי שיכול לשנות את עולמה ומוצאת את עצמה מתרועעת עם חולי סרטן סופניים בהוספיס שהופך עבורה למקום מפלט. בהצגה משחקים ליליאן ברטו, יורם טולדנו, יניב לוי, לירון ברנס, נעה בירון, סנדרה שונוולד, ניסו כאביה ויעקב זדה דניאל.
את זדה דניאל אתם מזהים בוודאי מהסדרות "בני ערובה" ו"פאודה" או מהסרט "את לי לילה", שבו שיחק לצד דאנה איבגי (שאף קטפה פרס אופיר על משחקה כצעירה מוגבלת בשכלה). בימים אלה אפשר לראות אותו בסידרה "מטומטמת", שמשודרת בהוט. כמו כן הוא משחק בתיאטרון חיפה בהצגה "גלנגרי גלן רוס", ועכשיו מגיע לראשונה לתיאטרון בית ליסין.
"אני משחק את יוסוף, חולה סופני בהוספיס", מספר זדה דניאל (36), "כולנו חבר'ה שעומדים למות. כדי להתכונן לתפקיד הלכנו להוספיס בתל השומר, לראות איך זה נראה, איך זה מרגיש. הבחור שאני מגלם הוא ערבי, ומבינים שאין פה עניין של דת, כולם עומדים למות. יש במחזה משפט שאומר שהמחלה הזאת מאוד הומאנית, אין פה גזענות. כשמירה נכנסת אלינו להוספיס היא מעוררת איזה פרץ חיות.
"הקאסט, שפגשתי בפעם הראשונה, מדהים, וגלעד הוא במאי רגיש ועדין. אלה הופכים את העבודה והחזרות לכיף ממש".
ב"מטומטמת" אתה עושה דמות אחרת לגמרי. מנהל יחידה קשוח במשטרה שמפעיל את הסוכנת הסמויה בתיכון.
"נכון. יש באזז מטורף סביב הסידרה. אני הולך ברחוב, אנשים עוצרים אותי כל הזמן, מדברים על הסידרה. בפייסבוק פונים אלי ומחמיאים בלי הפסקה. כשעבדנו על הסידרה היתה הרגשה טובה כי הטקסט טוב, הדמויות עגולות; הרגשתי שזו הולכת להיות סידרה מגניבה, בעיקר בגלל השפה, זה הרגיש חופשי, יומיומי, דמויות קצה. יש בסידרה הרבה גסות שממנה דווקא יוצאת העדינות, אבל רק בפרמיירה, כשראיתי את הפרק הראשון, הבנתי שזה משהו אחר. עד אז לא ממש הצלחתי להבין, הייתי סקפטי. העבודה על הסידרה היתה אינטנסיבית ומאתגרת, תקופה מדהימה".
מה עוד על הפרק?
"הצטלמתי לכמה סרטים שיוצאים עכשיו: 'אבינו' של מני יעיש, 'נמל בית' של ארז תדמור, סרט קצר של נדב לפיד ששמו 'מיומנו של צלם חתונות'. חוץ מזה עוד מעט תעלה העונה השנייה של 'פאודה', ויש עוד כמה דברים על הפרק".