אני זוכרת את עצמי בגיל 4 מודדת את נעלי העקב של אמי. והנה, בשנים האחרונות גם הבת שלי בת ה־4 מדדה לא פעם את נעלי העקב שלי, ויש לי הרושם שגם הבת שלה תעשה כך. החברה שלנו מאפשרת כיום לילדות קטנות להרגיש "גדולות", והדבר בא לידי ביטוי בתוכניות טלוויזיה, באירועים חברתיים, במשחקים ובצעצועים, ובאופן כללי הקלישאה המתוקה "בנות רוצות להיות כמו אמא, יפה גדולה וחכמה, ולא רק פעם בשנה" כבר הפכה להיות חלק מחיינו, בין שהתכוונו לכך ובין שלא.
אין זה מחזה נדיר להיתקל בילדה שמושיטה את ידיה לעבר אחת ממוכרות הלקים בדוכן בקניון. במפגשים עם חברות אחר הצהריים הבנות מתאפרות ומאפרות זו את זו. ילדות הולכות ליום כיף עם יועצת סטיילינג שתמליץ להן מה נכון ומה לא נכון ללבוש. חגיגות ימי הולדת בסגנון ספא הפכו למבוקשות בקרב בנות 9 (!), ומובן שגם על שוק הצעצועים לא פסחה התופעה; אפשר למצוא משחקי הרכבת תכשיטים, שזירת צמות ועיצוב אופנה לגיל הרך, ועוד קצרה היריעה מלהכיל את כל העולם הפרוש בפני ילדה קטנה שרוצה להרגיש כמו גדולה.
בגדים מבית דולצ'ה וגבאנה
התופעה שאנו עדים לה בשנים האחרונות נקראת תופעת הלבוש הזהה או טרנד ה"מיני־מי", ובעגה האופנתית "קיטש קוטור", שבה האמא והילדה מתלבשות באופן תואם זו לזו - בין שבביגוד, בהנעלה, באקססוריז או בפריטי אופנה אחרים. לא מדובר במשהו חדש לגמרי, שכן גם במודעות פרסום משנות ה־50 אפשר לראות אימהות ובנות לבושות בשמלות בעלות הדפסים זהים ולראשן אותן תסרוקות, כך שהן נראות כהעתק מוחלט זו של זו, עם הבדל קטן ביניהן: הגיל. אחת הדוגמות הבולטות מאז היא שחקנית הקולנוע ג'ואן קרופורד, שנודעה בתלבושות התואמות שלבשה להשקות חגיגיות עם בתה כריסטינה.
תשומת לב, וכמה שיותר
לאחרונה הטרנד הזה עשה קאמבק ודוגמניות, שחקניות וזמרות, שכל הופעה שלהן נתפסת בעדשת מצלמת הפפראצי, זוכות למחמאות, בייחוד כשמדובר בהופעה תואמת עם הילדה. כך כבר יצא לראות את השחקנית קייטי הולמס ובתה סורי קרוז ואת מעצבת האופנה והזמרת ויקטוריה בקהאם ובתה הארפר, ובשנתיים האחרונות הצטרפו לחגיגה גם הזמרת ביונסה ובתה בלו אייבי וכוכבת הריאליטי קים קרדשיאן ובתה נורת' ווסט. הדבר אף לא פסח על בני משפחת המלוכה הבריטית, שהצטלמו לא פעם בבגדים תואמים.
ההתאמות הללו מצריכות התעסקות והשקעות רבות, הן בזמן והן באיכות הפריטים. לא תמיד הבגד חייב להיות זהה ולעיתים ההתאמה בין האם לבתה יכולה להיות דווקא בפרטים הקטנים, כגון כובע, נעליים, שרשרת או צעיף.
ליאת אשורי, סטייליסטית ועוסקת באופנה, מסבירה כי "הטרנד של הלבוש התואם נועד בעיקר כדי לשתף ולהעלות לרשת החברתית, והתגובות שמקבלים על כל תמונה שבה נראות אם ובת בלבוש זהה הן תמורה הולמת למאמץ וחלק ניכר מהסיפוק. כאשר מדובר בהלבשה זהה באופן קבוע הדבר כרוך בהפקה לא פשוטה, כי הרי הפריטים לא זמינים לגדולים ולקטנים באופן זהה וזה מצריך לעיתים ייצור במיוחד".
ביונסה ובתה בלו אייבי, בבגדים של גוצ'י
באשר למניע להשקעה הזו מוסיפה אשורי כי "מה שעומד מול ההחלטה ללבוש תואם זה למשוך תשומת לב, להיות מיוחדים, להראות השקעה ואולי גם אלמנט של חומריות, שבעיניי פחות נכון לעולם הילדים. אבל ילד זה עניין של חינוך וכאשר מושרש בו נגיף האופנה יהיה קשה לשנות זאת, בעיקר כשזה בא מהבית". ועדיין, מודה אשורי, אי אפשר שלא להגיב בחיוך כשרואים את התיאום הזה שבין אימהות לבנותיהן הקטנות למול עינינו.
אוכל להעיד על עצמי כי כמה פעמים הסתכלתי על בגדיה של בתי הקטנה וחלמתי למצוא בגדים דומים במידה שלי. חלמתי ללבוש אותו בגד, לנעול אותן נעליים - ולא רק אני. בשנים האחרונות מנסים מעצבים רבים בעולם למצוא קו משותף בין בנות לנשים, בהתאם לדרישות האופנה החברתיות. תיאום מושלם בין תלבושות של אימהות ובנות אפשר היה לראות גם בתצוגות אופנה בשבוע האופנה במילאנו השנה, שבמסגרתו בתי האופנה הגדולים בעולם השכילו להבין את הפוטנציאל העסקי והשיווקי בעניין ויצרו אופנה איכותית במידות קטנות.
תצוגת אופנה של המעצב אלי סאאב // צילום: gettyimages
גם בארץ אפשר למצוא מותגים המתמחים באופנה זו. מעיין עוזר ברכה (29), המנהלת את ME&me, מותג לביגוד מעוצב וזהה לאם ולבת, מספרת על הרעיון שמאחורי הקמת העסק שלה: "בשנים האחרונות עקבתי באינסטגרם ובפייסבוק אחר תמונות של אימהות ובנות שלבושות אותו דבר. לפני שנה נולדה בתי הבכורה רוני והיה לי מאוד קשה למצא בגדים תואמים עבור שתינו. אז עשיתי כל מיני חיבורים תואמים שמשכו תשומת לב מהסביבה, למשל שמלה עם הדפס כוכבים עבורי ולקטנה חולצה עם כוכבים".
"לאור התגובות הרבות החלטתי שכדאי שאפתח את האהבה שלי לאופנה תואמת, ואני ואחותי פתחנו עסק בנהריה. מדובר בעיצוב ישראלי, והנשים שמגיעות אלינו דרך הפייסבוק מחפשות ביגוד תואם לאירועים, לחגים, לימי הולדת, למסיבות וגם ליומיום. אימהות צמאות לאופנה כזאת".
מימד של הערצה
הזהות בלבוש מושכת, כאמור, תשומת לב רבה, ויש שיגידו שכל יציאה הופכת לחוויה מקורית. אך ברקע גם עולות השאלות אם ההצצה החברתית הזו נכונה, שכן לילדים אין את שיקול הדעת בנוגע לכל מה שקשור בטרנד הזה. רוית גוטמן, מנחת הורים בכירה במכון אדלר, עומדת על כך שנושא ההערצה מאפיין מאוד ילדים בסביבות גיל 4, שרוצים להידמות לאחד ההורים ובהתאם לכך משחקים לרוב במשחקי דמיון וב"כאילו". כמו כן, חלק מהילדות מסתכלות על אמן בגובה שונה ויודעות שהיא לובשת ונועלת מידות אחרות משלהן. הילדה מבינה כבר בגיל צעיר שהיא ואמה לא באותה מידה, ועדיין רוצה להיות בוגרת כמוה.
עוד אומרת גוטמן כי "כדי ליצור דימוי עצמי גבוה יש ליצור תחושת השתייכות, כי כשיש מישהו כמוני אני כבר לא ייחודי. יש גיל שבו הבנות מתעצבנות שמישהי מתלבשת כמותן וקוראות לה 'מעתיקנית', אבל מה קורה כשאמא שלי עושה את זה? האם מתעורר קונפליקט? האם אני יכולה לכעוס עליה? כי אמא היא לא כמו חברה. היחסים בין אם לבת מורכבים בבסיסם, אז הוספת המימד הזה של העתקה או חיקוי עלולה לעורר קנאה וגם להטיל ספק בסמכות ההורית. פתאום אמא רוצה להציב גבול, אבל הילדה תגיד 'את כמוני' אז אין פה גבול. ייתכן שיהיה סוג של בלבול תפקידים בין האם לבת".
הנסיכה קייט מידלטון וילדיה // צילום: איי.אף.פי
השינוי התפיסתי שעליו מצביעה גוטמן חל בסביבות הגילים 7-9, אז הילדות כבר רוצות להידמות לחברותיהן, לקבוצת השווים שלהן, ואם הן עדיין רוצות להיראות כמו האם, הדבר בא על חשבון התפתחות אחרת.
עוזר ברכה מוסיפה: "אני חושבת שזה נותן לילדה ביטחון שהיא נראית כמו אמא, הרי כל ילדה מעריצה את אמא שלה ורוצה להידמות לה. לכן תמיד התגובות ללבוש תואם יהיו מצוינות ומחמיאות. ביומיום אני ובתי בת השנה לובשות בגדים תואמים, אבל הביקוש אצלנו לסטים תואמים הוא עד מידה 9. בגיל הזה הבנות מתחילות לפתח זהות משל עצמן וזה פחות מתאים להן. כשהילדה קטנה המראה מאוד חמוד ושובה את העין, אבל כשהיא גדלה זה פחות מתאים".
לחוסר ההתאמה מתייחסת גם גוטמן. לעיתים, כשניתקל באימהות ובבנות שלבושות באופן דומה, נבחין כי הן שונות מאוד במראה, למשל אם רזה מאוד לעומת בת מלאה. כך קורה שבגדים שעולים על האם הרזה לא עולים ולא מתאימים למידותיה של הבת, ועדיין הבת תסתכל בהערצה על אמה ותשאף להיראות כמוה. ואולם, מאחר שהאם בת 30 והילדה בת 9, ברור שהיא לא תוכל להיראות כמו אמה, כפי שהתעצבה לפני שנים, בעוד היא עדיין בשלב ההתפתחות הגופנית. פער זה עלול ליצור תסכול גדול, וחמור מכך, אף עלול להידרדר לדימוי עצמי נמוך וחלילה - להפרעות אכילה.
קריס ג'אנר ונכדתה
נקודה נוספת שמעלה גוטמן בנושא התאמת הלבוש והפריטים היא טיב הקשר בין האם לבתה. היא מסבירה שאותן שחקניות, דוגמניות וזמרות, הלבושות במיטב בגדי המעצבים ובאופן מוקפד ותואם עם ילדיהן, אינן בהכרח מתחזקות קשר איכותי עם בנותיהן. "יש הורים שחושבים שבזכות פריט לבוש זהה הם ייראו כאילו הם בקשר טוב עם הילד ושאולי החברה תתפוס את הקשר שלהם כטוב, אך לעיתים הנראות מכסה על קשר לא איכותי. הלוא מערכת יחסים טובה לא מושתתת על בחירת בגדים ועל תגובות הסביבה למראה", היא מציינת, ועדיין מדגישה כי "אל לנו להתנגד לתהליכים חברתיים שקורים מעצמם, ובטח שלא לחנך הורים אחרים ולשפוט אותם כיצד לנהוג כלפי ילדיהם".
להיות עקביים
גוטמן מזכירה כי לכל משפחה יש הגבולות שלה בהתאם לערכים המונהגים בבית. "הלוא אין אמת אחת בהורות, כי מה שנכון בעיניי לא נכון לאחר. אם ילדה במשפחה אחת רוצה למרוח לק מדי פעם והוריה מסכימים לכך זה עניין אחד, ואם ילדה רוצה ללכת למכון יופי מדי שבוע ולטפל בציפורניה זה נכון למשפחה אחרת. מה שכן, חשובה המשמעות שעומדת מאחורי ההחלטה ההורית להסכים או לא להסכים לילדה - ולהיות עקביים".
ולמרות האחריות ההורית טוענת אשורי כי "הרשת היא זאת ששולטת בעולם כרגע, ואנשים עושים המון למען תמונה אחת. כנראה זה ממלא אותם ותשומת הלב מהסוג הזה, שקיימת בתמונה ובלייקים, קיימת אצל כל המשתפים בכל תחום שקשור בלייף סטייל. זאת המציאות גם אם נתמוך בזה וגם אם לא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו