אל דנטה

"התופת" - הסרט השלישי שמתמקד בהרפתקאותיו של פרופסור רוברט לנגדון (טום הנקס), חוקר הסמלים המפורסם מאוניברסיטת הרווארד - הוא ללא ספק החלש ביותר בחבורה. 

נכון, גם השניים הקודמים, "צופן דה וינצ'י" (2006) ו"מלאכים ושדים" (2009), שהתבססו כמוהו על רבי המכר של אשף המתח הרנסנסי דן בראון, לא היו משהו לכתוב עליו הביתה. אבל הראשון יצא לא הרבה אחרי שהספר הפך לתופעה תרבותית עולמית, מה שסייע לו לגרוף כמעט 800 מיליון דולר בקופות, והשני, שהכניס כמחצית מהסכום, לפחות היה מספיק מופרך ומופרע כדי להיות מבדר (וגם כיכבה בו איילת זורר).

"התופת", לעומת זאת, מגיע אלינו ללא כל הזמנה ו/או נקודת אחיזה. את הקאמבק המבורך של הנקס בן ה־60 כבר קיבלנו בחודש שעבר כאשר כיכב ב"סאלי" של קלינט איסטווד, וכיום עושה רושם שעלילות המתח המסורבלות והכאילו איכותיות שבראון מתמחה בהן מתאימות יותר למסך הקטן. במילים אחרות, הסיבה היחידה שהסרט הזה נעשה נעוצה בצורך הנואש של הבמאי רון הווארד (שאחראי גם לשני החלקים הקודמים) לייצר להיט קופתי.

אבל גם הפוטנציאל המסחרי של "התופת" מוטל בספק. שכן יש בסרט הזה משהו סתמי, ממוחזר ולא באמת מספק, והוא בעיקר נראה כמו שילוב לא מאוד מוצלח (או מושקע) בין המרדפים האירופיים הלא נגמרים של ג'ייסון בורן למותחנים הקלאסיים של היצ'קוק. במהלך הסרט אמנם תשאלו את עצמכם שוב ושוב מי הטובים ומי הרעים, אבל לא מן הנמנע שבשלב מסוים תגיעו למסקנה שזה לא באמת משנה. 

הסרט נפתח בנאום מאיים של מיליארדר מטורף (בן פוסטר), שסבור שיש יותר מדי אנשים בעולם. מייד לאחר מכן אותו מיליארדר, שנרדף בידי גורמים עלומים, צולל אל מותו ממגדל פעמונים בפירנצה, ומשם אנחנו עוברים לפרופסור לנגדון שלנו, שבדיוק מתעורר בבית חולים. הוא פצוע. הוא סובל מהזיות מפחידות. וגם הוא נמצא בפירנצה. כיצד הגיע לשם? מי פצע אותו? ולמה? הוא לא זוכר. אבל בכל מקרה, אין לו זמן לבזבז, כי עוד לפני שהוא מספיק לצחצח שיניים, שוטרת איטלקייה רצחנית פורצת למקום באקדח שלוף ומתחילה לירות לכל עבר. 

למרבה המזל, הרופאה שמטפלת בלנגדון, בחורה חביבה בשם סיינה (פליסיטי ג'ונס), נחלצת לעזרתו, וכאילו לא די בכך, בצירוף מקרים הגיוני לחלוטין, מתברר שהיא גם מעריצה שרופה שלו. 

יחד, השניים מוצאים מחסה בביתה, ושם הם חושפים מזימה לשחרר וירוס קטלני שיקטין את אוכלוסיית העולם בחצי. הדרך היחידה למנוע את זה היא לפצח את החידות שהותיר מאחוריו המיליארדר המטורף, כאשר אלה מתבססות כולן על "התופת", החלק הראשון של "הקומדיה האלוהית" - פואמה אפית שכתב דנטה במאה ה־14. 

מפה לשם, לנגדון והסייד קיק הנשי שלו ממהרים לוונציה ולאיסטנבול כדי להציל את העולם, כאשר בעקבותיהם דולקים שלל טיפוסים שמגולמים בידי שחקנים לא אמריקנים - כמו עומאר סיי ("מחוברים לחיים"), סידסה באבט קנודסן (כוכבת הסידרה "Borgen") ואירפאן קאן ("עולם היורה"), שגונב את ההצגה מכולם.

כצפוי, "התופת" מעמיס על הצופים טוויסטים רבים, אך אלה לא באמת מצליחים להלהיב או להפתיע. וגם החידות שעימן מתמודדים גיבורינו אינן מרשימות במיוחד. בתוך כך, למרות שזו כבר הפעם השלישית שלו בתפקיד, הנקס ממשיך לגלם את לנגדון כבוק חסר הומור או כריזמה - הישג מרשים כשמביאים בחשבון שמדובר באחד השחקנים הכי סימפטיים בהוליווד. "התופת" אולי קצבי מספיק כדי לא להיות משעמם, אבל הוא גם מכני מתחילתו ועד סופו. ו"הנאה" היא פשוט לא חלק מאוצר המילים שלו.

"התופת" ("Inferno"), במאי: רון הווארד. ארה"ב 2016

yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו