“הוי אבי ואמי, איך יכולתם למכרני?" נפתח בשיר סרטם התיעודי של יעל קיפר ורונן זרצקי. על רקע הכנות לטקס חינה, מתחילות נשים ישראליות לגולל את זיכרונות ילדותן. תקופת הילדות, שאותה חוו במרוקו או בתימן, הסתיימה עת חותנו בכפייה, בגיל 5, 11 או 12, לגברים מבוגרים מהן בעשרות שנים. "אני לא רוצה לשמוע, לא רוצה להיזכר", אומרת שושנה לבתה ברכה, המבקשת לשמוע את סיפור החתונה והחיים המשותפים. גם גיבורות נוספות מתקשות לשחזר את הטראומה. "אם אני אזכור אני אשתגע... מה סבלתי", נאנחת חנה מול בנה אבי. בסוף מצליחים הילדים לדובב את דור האימהות ודרמה מכמירת לב, מצמררת ומדכאת נפרשת למול עיניהם ולמול הצופים. "הערב יורד והלילה מחשיך, והאישה סובלת כאב על כאב", מתפייטת נעמי לקראת סיום, מסכמת את הסרט בהשלמה מפוכחת.
קיפר וזרצקי בחרו לטפל באחד הטאבואים המושתקים בחברה הישראלית. בישראל חיות עשרות אלפי נשים שחותנו בכפייה. בקהילות אחדות בישראל המנהג נמשך גם בהווה, וכך גם בעולם. מיליוני ילדות ונערות עדיין מחותנות בניגוד לרצונן. הדיון הפמיניסטי הסוער באשר להתבטאויות של טראמפ לא נוגע לילדות שנחשבות רכוש, ומועברות מיד אב או אח ליד בעל, תמורת תשלום או מחיקת חוב. "אמא ילדה" חושף בלי פילטרים מרככים את תהליך המכירה ותוצאותיו העגומות, הממשיכות לחלחל גם כיום לבני הדור השני והשלישי של אותן הנשים, לבנות ולנכדות.
באמצעות שיחות ביתיות מדובבים הילדים את אימהותיהם ולומדים מהן על חייהן טרם החתונה, על הרגשות שחשו כלפי הוריהן וכלפי הבעל המיועד, על ההתמודדות עם הנישואים שנכפו עליהם ועל הזוועות שהתרחשו בדרך. לא כולן מצליחות לומר את המילה המפורשת, "אונס", אבל כולן היו קורבנותיו. היוצרים מביאים מגוון של קולות וסיפורים בעלי מכנה משותף אחד, החתונה בכפייה. מכאן מתפצלים סיפורי החיים, כל אישה וההתמודדות שלה עם הגורל והצער שנכפו עליה. עם המזל, או חוסר המזל, לחיות עשרות שנים לצד בעל שלא אהבו ושחששו מפניו או מחיי אלמנות ארוכים.
כמיהתם של הילדים לשמוע מילה חיובית על אבותיהם עומדת בניגוד חריף לזיכרונות האימהות. אף אחת לא מדברת בחיבה או באהבה על הגבר שחיה עימו בכפייה. אבי, הגבר היחיד בסרט, בוטה מכולם. "יכול להיות שגם אני הייתי מתנהג ככה... במסגרת הזאת של מרוקו", הוא מעז להציג את הצד השני של המטבע, "אלה הכללים שהיו שמה". הגיבורות לא מעוניינות להבין, לקבל או לנתח את הצד השני. הן נזכרות בתינוקות ובילדים שאיבדו בדרך, באימהות הצעירה, חסרת הניסיון והמשאבים, שאליה התגלגלו. "סובב אותה סובב אותה יא זקן, והיא תעבוד בעבורך ובעבורה", שרים אבי ואמו בלי טיפה של הומור. "זה לא אשמה שלנו. אני לא היחידה. זה יכול לקרות לכל ילדה", אומרת בסרטון בן ימינו ילדה בת 11 מתימן. בסרטון צופות נעמי ובתה דניאלה, מבינות שהעוול נמשך ושבכל יום עוד ילדה בורחת מהבית כדי להציל את חייה. "אמא ילדה" משאיר בפה טעם מר וגרון חנוק מדמעות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו