משחקי אגו מסוכנים

האלוף המנוח מאיר זורע (זרו), שהיה מבקר מערכת הביטחון, שמר בדירתו בקיבוץ מעגן מיכאל עשרות מסמכים מרתקים מהימים שבהם כיהן בתפקידים בכירים במטה הכללי. יום אחד, בקיץ 1995, הגיע אליו עיתונאי והציג לו שאלות בפרשת קו 300 של השב"כ.

הוא ביקש להבין איך הצליחו אנשי שירות הביטחון הכללי לשתול בוועדת החקירה בראשותו את איש הארגון, יוסי גינוסר, ומה דעתו על כך שבסוף כל ישיבה דיווח גינוסר לחבריו מה נשאלו העדים ומה בדיוק הם השיבו לוועדה.

זרו ביקש מאורחו לסגור לרגע את מכשיר ההקלטה. הוא ירה אמירות קשות בגנות גינוסר, סיפר שחשד בו מהרגע הראשון ואמר: אלה לצערי האנשים שבידיהם הפקידו את הביטחון של המדינה. יש בהם טובים, שאני יכול לסמוך עליהם, אבל יש אחרים שדעתי עליהם שונה. למעלה, לצמרת, לכיסאות של מקבלי ההחלטות לא מגיעים בהכרח האנשים הראויים.

זורע רכן אל ארגז ברזל כבד שהיה מונח בפינת החדר, גרר אותו והביאו אל סמוך לכיסאו והוציא ממנו כמה מסמכים. "הנה הדוגמאות הכתובות שאני שומר כבר שנים. כאן שמור הגועל נפש של שנות ה-50 ושל שנות ה-60. כאן שמורים מלחמות האגו, הקנאה, התככים, והאינטריגות של כמה מהמנהיגים שלנו, ובהם דוד בן-גוריון. תקרא בעצמך מה כתבתי אז לרמטכ"ל ותבין".

זורע הוסיף: "שלא תטעה, זה קרה גם בשנות ה-70 ובשנות ה-80, וזה לא פסח על השנים האחרונות. זו מחלה שלא עוברת מהעולם. אילו ידע הציבור מה קורה בצבא; אילו ידע מה קורה במערכת הביטחון; אילו ידע איך מתקבלות לעיתים ההחלטות בדרג הצבאי והמדיני, הוא לא היה ישן בלילות".

המדינה בסכנה? נשאל זורע, והשיב: "עדיין לא. אבל אם לא יישבו ליד ההגה הביטחוני והמדיני אנשים שקולים, רציניים ואחראיים, היא עלולה להיות בבעיה. ביטחון זה לא משחק ילדים".

השבוע נזכרתי בשיחה ההיא כשטיוטות דו"ח מבקר המדינה בפרשת הרפז נשלחו למבוקרים; כשהתקשורת דיווחה על רוח ממצאי המבקר והציבור נחשף פעם נוספת למערכת היחסים העכורה ששררה בין גבי אשכנזי לאהוד ברק; כשבלשכת הרמטכ"ל עסקו באיסוף חומרים נגד שר הביטחון ובחתרנות נגדו, וכאשר ראש לשכת הרמטכ"ל שימש איש קשר עם אדם מפוקפק מסוגו של הרפז. אשכנזי, עולה החשד, גרר אותו למקום שלא היה לו מה לחפש בו.

נזכרתי בשיחה עם זורע גם בגין הראיון של ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, עוזי ארד, מלפני שבוע שבו תיאר בעצם את מלחמות היוקרה והאגו בינו לבין בכירים במשרד ראש הממשלה, ובייחוד עם מזכירו הצבאי של נתניהו, האלוף יוחנן לוקר. נזכרתי בשיחה ההיא בגין סיפור עיכובו לחקירה בלוד בידי השב"כ בחשד להדלפה - סיפור שמחזיר אותנו לשנות ה-50; נזכרתי בו בגין הדברים שארד הטיח גם בראש הממשלה.

ארד מדייק? הוא סוגר חשבונות? לא מדובר כאן על כבוד, כוח, שררה או יוקרה? אם לא - מדוע רק עכשיו הוא פתח את הפה? איך זה שהוא שירת את נתניהו כל כך הרבה שנים ורק עכשיו התעורר?

אין לי תשובה על השאלות האלה, אבל מה שקרה הוא חומר למחשבה על מי שבכוחם להוביל לקבלת החלטות גורליות למדינה. אל האנשים ההם כיוון ודאי מאיר זורע. לא אל בני גנץ ויעקב עמידרור שמאיישים עכשיו את תפקידי המפתח.

"יש מקום לדאגה"

שאלתי השבוע גורם ממלכתי המצוי ברזי מלחמות אשכנזי-ברק אם הגענו כבר למקום ההוא, המפחיד, שמפניו הזהיר בשעתו האלוף זורע. הוא היה זהיר בתשובתו. "תראה", אמר, "אנחנו לא שם והמדינה כרגע אינה בסכנה. זו הקצנה להשתמש במילה הזאת. אבל לנוכח מה שקרה והתגלה, יש מקום לדאגה. צריך לעשות הכל כדי שמצב כזה לא יחזור על עצמו".

- הציבור מקבל רושם שאנשים עסקו ימים ושבועות באותה חתרנות מבישה במקום לדאוג לביטחון המדינה-

"עזוב את מספר השעות, הימים והשבועות שבהם היו הצדדים היריבים שקועים במלחמה הזאת ביניהם. אין לכך משמעות שהרי ברור שלא עסקו בה מבוקר עד ערב. עם זאת, די בכך שמישהו עוסק בנושא חצי שעה ביום, מדבר עליו חמש דקות בטלפון, קורא ידיעה מרגיזה בעיתון, שלדעתו נשתלה על ידי היריב, כדי שהסיפור יישב לו בראש ויפריע לו לתפקד. מערכת קבלת ההחלטות שלו עלולה להיפגע מכך".

ביקשתי דוגמאות וקיבלתי אחת, בפירוש לא חריגה. באוקטובר 2009 הגיע אהוד ברק לביקור באחת מיחידות צה"ל כשהוא מלווה בגבי אשכנזי ובאלוף הפיקוד גדי אייזנקוט. במקום נכח צלם של משרד הביטחון ולמחרת פורסמה תמונה בעיתונים ובה נראה שר הביטחון משוחח עם אלוף הפיקוד כשאשכנזי עומד בצד, מנומנם משהו, כאילו לא שייך לעניין. כאילו אינו מחובר.

פרסום התמונה הצית אש גדולה. קשה להאמין, על פי איש שיחי, אילו משמעויות ייחסו לה בלשכת הרמטכ"ל. אנשי אשכנזי טענו שהכל היה מכוון, שרצו להשפיל את הרמטכ"ל, שביקשו לבזות אותו; שבחרו לפרסם דווקא את התמונה הזאת כדי לפגוע במעמדו.

- על התמונה הזאת התקוטטו באמת הרמטכ"ל והשר כאילו היא הרת גורל-

"כן, זה מה שקרה. בגלל אותה תמונה מחורבנת, בגלל השטות הזאת, נבנו תיאוריות שלמות של קונספירציה. התלקחה מלחמת עולם, מלחמת דוברים ולשכות, אלה נגד אלה. סיפור הזוי שעד עכשיו אני תופס את הראש כשאני נזכר בו".

- ואיך נכנס הרפז לתמונה הזאת-

כאן דיבר האיש על מה שהוא הגדיר בעיה מהותית. "זה סיפור מדאיג במיוחד, כי האיש הזה היה חשוף למידע רציני ונחשב לאדם רציני ומוערך. באמת מוערך. עזוב לרגע את פברוק המסמך המפורסם, את הקרימינליות ואת השקרים שלו בנושא הזה - על אדם כזה אפשר לסמוך מבחינה ביטחונית-

"מדינת ישראל נמצאת בידי אנשים שתפקידם לבדוק היטב כל מידע. לקבל החלטות על סמך מידע שאדם כזה מעביר, זה מאוד בעייתי... תחשוב מה משמעות הדבר. אני לא רוצה להמשיך וברור לך גם למה".

- זה מציק לך-

"כן. זו התנהגות מדאיגה. כאן למשל יש בעיה".

שדרות הרמטכ"ל אשכנזי

אשכנזי, צריך להודות, לא היה רמטכ"ל רע. הוא שיקם את הצבא אחרי מלחמת לבנון השנייה; הוא הדיח קצינים בכירים ששיקרו; הוא התנהל כמקצוען ברוב תקופת כהונתו כחייל מספר אחת. אי אפשר להתעלם מההישגים האלה.

אבל יש, בכל זאת, בעיה: מי ששמר אצלו כמה חודשים את מסמך הרפז; מי שלא העבירו למשטרה בימים הראשונים לחיפושים אחריו; מי שידע שהחוקרים פונים לביהמ"ש בניסיון להניח יד עליו ועדיין שתק - כן שתק כאילו אין לו עניין בירידה לחקר האמת - לא יכול היה להישאר בתפקידו אפילו יום אחד נוסף. די היה בכך כדי לסלקו הביתה.

אם מישהו לרגע טעה בעניין שיקול הדעת של אשכנזי, באה השבוע לעולם פרשת גזירת הסרט בשדרה שנקראת על שמו באור יהודה. מגלומניה דוחה, אין לי מילה אחרת.

מה קרה, מישהו מת? מישהו חלילה גוסס ומבקשים להנציח את מפעל חייו רגע לפני הפרידה? קשיש תרם מיליונים לעיירה קטנה ולפני שנאסף אל אבותיו ביקש לראות את שמו מתנוסס על אחד הרחובות או על מבנה ציבורי-

זה לא המקרה. אדם צנוע היה משיב: לא, תודה, איני מעוניין. מוותר על הכבוד. אדם צנוע היה מציע למועצה להנציח סופר, רופא או אחרים שתרמו לקהילה. לא יורה לעצמו שוב ברגל.

מה אומרת העירייה על חנוכת השדרה על שם אשכנזי בשיחה עם עמיתי עוזי דיין? שהכל מבחינתה תקין. על פי מנכ"ל העירייה, בנצי אזאצ'י, ההחלטה התקבלה כבר לפני כשנה במועצת העירייה עוד לפני שידעו על דו"ח מבקר המדינה. הרעיון נולד על רקע הרצון לחזק את הטמעת הערכים ביישוב ומשום שראש העירייה ראה ורואה באשכנזי איש ערכי. לדבריו, בעירייה סבורים שיש חשיבות להנציח אנשים חשובים עוד בחייהם.

עובדה: באור יהודה יש כבר שנים רחוב על שמו של ראש המועצה לשעבר, מהמייסדים, מרדכי בן פורת. אף אחד, אומר המנכ"ל לדיין, לא הציק לעירייה בשאלות על הנצחת האיש בחייו.

בדרכו של דרעי

השר לשעבר שלמה בניזרי לא צמח בגינה של אריה דרעי. הוא לא תמך בו בשעתו, לא היה לידו בימי הסתבכותו, לא עמד וצעק ואיים ושיקר למען שר הפנים שסרח, כפי שעשו יאיר לוי, אריה גמליאל ואחרים. הוא לא השתתף במקהלת הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי. בניזרי נחשב אז ליריבו של שר הפנים ובצדק סלד ממנו.

אבל בניזרי למד בכל זאת כמה דברים מדרעי: לדבר, לשקר, לשבש חקירות, לקחת שוחד, להתסיס אנשים שאינם שולטים ברזי מעשיו. הוא למד להשמיץ את המשטרה, לקדש מלחמה בעד המדינה, להסית נגד בתי המשפט, לשבת זחוח באולפן טלוויזיה תורן כמי שבז למבקריו ולשופטיו. הוא היה תלמיד טוב שבחר בדרך הפשע המובילה לכלא.

השבוע בישר לנו בניזרי כי למד מדרעי עוד דבר חשוב: לא להביע חרטה על המעשים החמורים שבהם הורשע. לא לבקש סליחה. לא להודות בכלום. לא להתנצל בפני עדים מרכזיים שהשמיץ ורדף. להשחית הלאה את הציבור החרדי ולהכריז שפניו שוב אל החיים הפוליטיים...

קל ללגלג על שר הבריאות והרווחה לשעבר כי הוא פשוט מזמין זאת. כי הוא הופך את עצמו שוב ושוב לבדיחה. אבל הבעיה האמיתית עכשיו אינה בניזרי כי אם בית הגידול הטבעי שלו: תנועת ש"ס. אלי ישי וחבריו לא למדו שום לקח מהפרשה.

במקום שהם יקיאו מתוכם אנשים כאלה; במקום שהתנועה הזאת תגנה את מעשיו כפי שעשה למשל ח"כ חיים אמסלם ("בניזרי הוא בושה לספרדים, הוא ממשיך את תרבות אני זכאי של ש"ס, הוא לא הפנים את חומרת מעשיו") ותיפרד ממנו פומבית לשלום; במקום שהיא תציג כרטיס ביקור חדש ותברח מהמורשת של אסיריה - היא מיהרה לחבק אותו.

היא נשמעת מאושרת: הבן האובד, הנרדף המדומה, שב הביתה.

הצצה לסל טובות ההנאה

לטובת מי ששכח, טרחו עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת לערוך כאן ספירת מלאי קטנה, חלקית בלבד, של טובות הנאה שקיבל שלמה בניזרי, ממשה סלע, קבלן העובדים הזרים. האחרון היה עד מדינה במשפטו.

סלע קנה לכבוד השר שולחן וכיסאות אוכל ב-6,500 שקלים (שנת 1998); באותה שנה מימן לו שכירת עו"ד בתביעת לשון הרע בגובה 28 אלף שקלים; באותה שנה מימן לו התקנת מיזוג אוויר בדירה הפרטית בסכום של 23 אלף שקלים; בסוף אותה שנה העביר הקבלן לאשתו של בניזרי 40 אלף שקלים.

בשנת 1999 קיבל בניזרי מבני הזוג משה ועדנה סלע שעון בשווי 4,500 שקלים, הליכון חשמלי ומצלמת וידיאו ב-5,000 שקלים; סלע שיפץ לו דירה בסכום של 19 אלף שקלים; הזרים מאות אלפי שקלים לישיבה של הרב ראובן אלבז (אלבז הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובתיווך לשוחד); הבטיח לשתף את בניזרי בהכנסות של מיזם עסקי גדול ששמו "מגילות" - ועוד, ועוד ועוד.

בניזרי היה מעורב לא רק בקבלת שוחד באירועים שונים (מחלק מהם הוא זוכה) כי אם גם בשיבוש החקירה באמצעות יצירה של "מסמך ההשבה" (של הכסף) ופגישות עם עד המדינה לצורך תיאום עדויות. אבל התיק שלו מבהיל במיוחד בפרק שבו הוא עושה הכל כדי לקדם את עסקי נותן השוחד. בין היתר הוא פועל להטיית מכרז ענק למענו להבאת עובדים זרים לארץ - סיפור שאפשר להפיק ממנו סרט.

רדיפת העד בוכריס

מי היה העד החשוב והאמין במשפט בניזרי? מנכ"ל שירות התעסוקה דאז, יעקב בוכריס.

בוכריס היה אמנם בשר מבשרה של ש"ס, חבר ועוזר נאמן של בניזרי, אבל גם עובד ציבור מסור שהיו לו קווים אדומים: הוא הזהיר את בניזרי שמעשיו אסורים, הוא הכביד והיקשה עליו בניסיונותיו להטות מכרז.

בוכריס העיד אמת במשטרה ובבית המשפט וכמקובל במקומותינו - נבעט הביתה. עדותו וסיפורו האישי קשים לעיכול. העוול שנגרם לו - נורא. לכן ומותר היה לצפות שלפחות עכשיו יבקש ממנו שלמה בניזרי סליחה ותנועת ש"ס תקלוט אותו בעבודה בתפקיד ציבורי בכיר. כישוריו ויכולת הניהול שלו לא היו ואינם מוטלים בספק. גם לא יושרו: השופטים קשרו כתרים לראשו.

אז לא: הוא בצד, מחפש את עצמו, לא שש השבוע לדבר עם מיכל שבת. הפרשה הזאת נצרבה חזק בבשרו. "אני מעדיף לא לדבר על הנושא", הוא אמר לשבת, "אני מאחל לו הרבה בריאות ומקווה שלמד את הלקח".

- אתה חושש שהוא ינצל קשריו בש"ס כדי לבוא איתך חשבון-

"אני מקווה שהוא לא יחפש נקמות. אני לא חושש כי היום אין לי שום קשר לפוליטיקה. כבר שילמתי את המחיר".

- מה אתה עושה בימים אלה-

"בשלוש השנים האחרונות עובד בתיווך דירות".

- מבחירה-

בוכריס: "מהישרדות".

התיק של דודי אפל

לאן שלא מסתכלים בשנים האחרונות פוגשים חברים טובים של דודי אפל. חלק היו בכלא, חלק נמצאים בכלא, חלק הורשעו וקיבלו עונשי מאסר על תנאי, חלק יושבים על ספסל הנאשמים וממתינים להכרעת דינם - ויש כמובן מי ש"רק" מעטרים את דו"חות מבקר המדינה. משפחה טובה, כמו שאומרים, מלח הארץ.

עכשיו שואלים ודאי החברים, אלה שבחוץ ואלה שבפנים, מה יעלה בגורלו של אפל עצמו. מי שהיה ממליך המלכים בליכוד והורשע לפני שנה וחצי במתן שוחד ובמעשי מירמה חמורים, ממתין להכרעת הדין בערעורו ביום חמישי הקרוב.

האם השופטים דבורה ברלינר, ג'ורג' קרא ומרים סוקולוב יחליטו לזכות אותו או להקל בעונש המאסר שנגזר עליו - שלוש שנים וחצי? האם הם יחליטו לקבל את ערעור הפרקליטות ולהחמיר בעונשו ברוח החלטת העליון לפני שלוש שנים בתיק בניזרי? האם הקבלן חסר המעצורים נפל הפעם סופית, שלא לומר התרסק-

אין לי מושג. אבל אם יימצא אפל חייב, הוא עשוי להגיע לכלא מעשיהו. להחליף שם את השר לשעבר, שלמה בניזרי, בתא הכבוד של הנשיא לשעבר, משה קצב. לשני הנציגים של מרכז הליכוד המיתולוגי יהיה על מה לדבר. שניהם נשפטו בידי אותם שופטים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו