צילום: יונתן זינדל, יהושע יוסף // צילום: יונתן זינדל, יהושע יוסף

סערת השידור הציבורי: יש מקום לכולם, חוץ מהרוב

מבחינת אמנון אברמוביץ', אין הטיה בתקשורת וניתן ביטוי לכל הדעות • בפועל, ניתן ביטוי בעיקר לדעות שלו ושל דומיו • אם יוקם תאגיד שיהיה מורכב שוב מבוגרי גל"צ, זו תהיה בכייה לדורות

1.

הנה, בקיץ 2016, למעט אראל סגל בגל"צ (וגם זה לאחר לחץ אדיר) אין שום תוכנית אישית לעיתונאי בעל השקפות שמרניות־ימניות בזמן שיא, לא ברדיו ולא בטלוויזיה הממלכתיים. אבל מבחינת אברמוביץ', "קיימת תחרות מדהימה בתקשורת הישראלית". הצופה הממוצע בוחר להאזין לחוכמתו של אברמוביץ' או להתעלף מול פרשנויותיו של רביב דרוקר ודומיהם, וחוזר חלילה. לתפארת המשובטים. כך יכולנו לצפות ב"אולפן שישי" האחרון בדיון על פרשת החייל אלאור אזריה, ולשמוע מהאורקל אברמוביץ' שהבעיה היא המתנחלים, ממש כפי ששמענוהו מטיף נגד חלוצי ההתיישבות עשרות שנים מעל כל במה, ולבטח גם בעיתונו של נוני מוזס, שאברמוביץ' הוא חלק מכותביו. גם "ידיעות" הוא דינוזאור. 

2

הכנסייתי משמאל. 

3. 4טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...