"אם אתה יכול להביט, ראה. אם אתה יכול לראות, התבונן", כתב ז'וזה סאראמאגו ב"על העיוורון", וצפייה בעונה ה־20 של ריאליטי השידוכים "הרווק" כמוה כהסרת מגפת העיוורון המסמא מעל מיליוני עיניים בבת אחת. בכל אשמה כמובן "UnReal", שהפכה את ריאליטי הקיטש מתיעוד לבלוב אהבת אמת נצחית למפגן אחיזת עיניים ראוותני, מנוכר ונצלני. יחסי "הרווק" ו"UnReal" הם מקרה קלאסי של הגולם קם על יוצרו. בעונות הראשונות של "הרווק", אי אז בתחילת שנות האלפיים, לא היתה צופה שלא האמינה שהריאליטי מציעה לבני מזל נבחרים הזדמנות נדירה להתאהב לעיני העולם כולו. בדיוק כמו באגדות, הנסיך היה נאה, חמוד וצחור שיניים, המיועדת שבחר היתה בובת חרסינה ענוגה, והדרך אל הריבוי הטבעי נראתה סלולה. 14 שנים ועשרות תוכניות ריאליטי מאוחר יותר, וקווין קינג שבכל צופה מתמוגגת מול המסך: הבו לי את הנערות השוטות והתמימות האלו, ואני אעשה מהן טלוויזיה.
והנה הן עולות, הנשים, עשרות נשים, מוכנות להתחרות שוב על ליבו של "בחור טוב מעיירה קטנה". הפעם מדובר באחד ששמו בן היגינס, גבוה, צחור שיניים ולבן - כי כאן זו לא קומדיה, אין מקום לרווק שחור, תרגיעו - שכל מה שעשה בחיים כדי לזכות בתוכנית טלוויזיה בכיכובו הוא להשתתף בריאליטי אחרת ("הרווקה") ולהיזרק ממנה. הנשים שעשויות להינשא לבן הן מדגם מייצג של טראש־טי.וי עדכני. מקיילה ש"למדה להקשיב ללב" (והתאהבה בבן דרך הטלוויזיה), דרך לורן הדיילת (תחביבים: ים), ג'ובילי החיילת שלחמה באפגניסטן, מנדי רופאת השיניים הפסיכוטית, אמילי והיילי התאומות הבלונדיניות מהגיהינום, שושנה שמדברת רק רוסית, אמנדה האם הלוהטת הגרושה, וטיארה חובבת התרנגולות. כל אלו ואחרות הגיעו לכבוש את ליבו של היגינס ולגלות את אלייזה דוליטל החבויה בתוכן. עתידות: רק אחת מכן תזכה לקבל את הפרח האחרון.
חמושה בשמלות פוש־אפ צמודות, מרוחה בטונות של איפור ומכוסה בתוספות שיער אימתניות, "הרווק" הגיעה לשלב בחייה שבו היא מייצרת אגדה סינתטית, המורכבת מ־100 אחוז קיטש מלאכותי דביק. המתמודדות על ליבו של הרווק נראות ונשמעות כמו העתק ממוחזר של קודמותיהן בתפקיד, והרווק עצמו נשמע כמו קלישאה עצובה על גבריות. חסר חוט שדרה ונטול כריזמה של ממש, פתח הנבחר את ליבו בבכורה והתוודה: "אני רוצה להתאהב ומצפה לפגוש את גב' היגינס הבאה". מאמינים לך, גבר.
בבכורה, בזו אחר זו יצאו מהלימוזינה המתמודדות, מוכנות להשפיל את עצמן עד עפר תמורת הזכות להותיר רושם ראשוני כלשהו. האסטרטגיה השתנתה מאחת לאחרת, הטעם המר נשאר בפה. היגינס פגש את העדינה, המתנפלת, הסוטה (הו, הבימוי, הבימוי), האגרסיבית, הסטוקרית שכבר ביררה עליו הכל, המטורללת שהתחפשה לסוס (הו, הזוועה, הזוועה), וזו שכבר עיצבה הזמנה לחתונה שלה ושל בן, עם שמותיהם. הפריק־שואו הסתיים רק לאחר שהרווק נשבע לכל אחת מהמתמודדות שיקדיש לה זמן בנפרד, נשמע בדיוק כמו אם ליותר משניים המבטיחה לבלות זמן איכות עם כל ילד. שקרים. כשהיה נדמה שהרף ירד הכי נמוך שאפשר, הגיעה מתמודדת בליווי סוס הפוני שלה, ולאחריה ערך היגינס היכרות עם רוצחת הגלוטן ("גלוטן הוא השטן") שהכריחה את הרווק להילחם בלחם. לא מדובר במטאפורה. מול הטמטום והרדידות האינסופיים של "הרווק", לא נותר אלא לראות בה תוכנית בידור קלילה, ואם כבר בידור, אפשר כבר ללכת עם גירסת ההארד־קור הכובשת, "UnReal".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו