מדבר במספרים. הוא אומר שהם באים לו בטבעיות - השיאים. שבלי מאמץ מיוחד הישווה את הישגו של מישל פלאטיני באליפויות אירופה בתשעה כיבושים. שככה, בפשטות, הפך למלך השערים וההופעות של נבחרת פורטוגל בכל הזמנים. שמבלי להקדיש לכך מחשבה יתרה הפך לראשון להופיע בשלושה חצאי גמר באליפות אירופה, ליחיד שכובש בארבעה טורנירים שונים, למלך שערי ריאל מדריד בכל הזמנים, לשיאן הכיבושים בעונה אחת בליגת האלופות ולזוכה בשני כדורי זהב. רשימת השיאים לא נגמרת פה כמובן, אבל אין מספיק עמודים בעיתון ובמוסף של שבת כדי לרשום את כולם.
אין ספק שהילד שנולד בפונשאל־מדיירה לפני 31 שנים בורך בכישרון יוצא דופן. הרי אי אפשר לכבוש יותר מ־500 שערים בקריירה מבלי שההוא למעלה החליט לגעת דווקא בך. אבל רונאלדו הוא הרבה יותר מאחד שעושה דברים בטבעיות. נכון יותר לומר שהוא דואג לכך שהטבע יהיה לצידו. בגיל 12, כשהתפריט שלו הורכב מיוגורט עם בננה או סנדוויץ' דל במקרה הטוב, הוא החליט לחבר משקולות לקרסוליו ולהתאמן בלי הפסקה. ככה יגדל ויתחזק, ככה יהיה טוב יותר. שלשום, ברגע הנגיחה בשער הראשון מול וויילס, הוא שהה באוויר בגובה של 2.62 מ' - בטבעיות. כבר יותר מעשור שהוא מבצע 3,000 כפיפות בטן ביום, כל יום, כולל שבתות וחגים. שלשום, בזמן שהשומר שלו ג'יימס צ'סטר נכנע לחוקי הפיזיקה והחל בנחיתה, רונאלדו נתלה באוויר לעוד שבע עשיריות השנייה ושיחרר מהראש שלו כדור במהירות של 70 קילומטר לשעה - התקשורת האנגלית מדדה הכל. "בחיים לא ראיתי שחקן שקופץ כל כך גבוה ונשאר באוויר כל כך הרבה זמן, איזה אתלט מרהיב", התמוגג גארי ליניקר. כמה שניות אחרי שהכדור נחת עמוק ברשת של וויין הנסי וכשהיה מוקף בחבריו הצוהלים, רונאלדו עשה את מה שכל הנוכחים באיצטדיון עשו והגניב מבט למסך הענק התלוי מעל היציע של אוהדי וויילס. הנה הוא, שוב במרכז העניינים, שוב בקידמת הבמה, ואין ראוי מכך.
יסגור מעגל? 12 שנה אחורה. יורו 2004, חצי הגמר, פורטוגל מול הולנד. קרן מאותה הנקודה בדיוק, אך במקום רפאל גריירו הצעיר היה זה דקו ששלח כדור לרחבה ומצא את הראש של רונאלדו שנגח פנימה. 12 שנים חלפו, הכל מסביב השתנה, ורק רונאלדו נשאר - טוב יותר מכפי שהיה. "הייתי אז בן 18, בגמר הראשון שלי ובטורניר הראשון שלי", נזכר בסיום, "תמיד חלמתי להביא תואר לנבחרת שלי ואני גאה לחזור לגמר אחרי כל כך הרבה שנים".
בפרק הזמן שעבר מאז דמעות העצב שזלגו לאחר ההפסד ליוון בגמר של 2004, רונאלדו ניסה לעשות הכל כדי להמיר אותן בדמעות של שמחה. איתו פורטוגל הגיעה לכל טורניר גדול, שיחקה בשלושה חצאי גמר והיתה בצמרת של הכדורגל העולמי. כשאחרים פרשו, נפצעו, נשברו ונפלו, הוא עמד איתן, מתעלם מביקורות והשוואות, מצליח לשמור על אותה רמת אינטנסיביות שנה אחרי שנה אחרי שנה. "הוא הטוב ביותר בעולם", דיקלם המגן סדריק את המשפט שעליו חזרו בטבעיות כל שחקני פורטוגל ביציאה מחדר ההלבשה.
עם בייל. "אמרתי לו כל הכבוד" // צילום: GettyImages
יורו 2016 מתמצת את האיש ופועלו. ביקורות, עצבים, החטאות והשלכת מיקרופונים לא הצליחו להסיט אותו מהמטרה - גביע. מכולם התחמק, לא תמיד באלגנטיות. "אף אחד לא האמין שנגיע לגמר והנה אנחנו פה", הזכיר לאלו שהעזו להטיל ספק. השורה התחתונה היא שלפורטוגל שמונה שערים בטורניר, חמישה מתוכם רשומים על שמו של מספר 7 (שלושה שערים, שני בישולים). ככל שהטורניר התקדם רונאלדו הלך ושייף את יכולות המנהיגות שלו, סוחף אחריו נבחרת בינונית למדי לגמר. "לא חשוב לנו להיות טובים, חשוב לנו לנצח", אמר דנילו. אפילו במילותיו ניכרת ההשפעה של רונאלדו. ביום ראשון, בגמר אליפות אירופה השני בחייו, הכוכב הגדול יכול לקחת את הנבחרת ואת המורשת שלו לגבהים חדשים. עם יכולות אתלטיות וכישרון כמו שלו, נדמה שאין גובה שאליו הוא לא יכול לטפס. בטבעיות.
גאווה וולשית. רונאלדו ובייל התחבקו בסיום. "אמרתי לו כל הכבוד על הדרך שהם עשו", סיפר הפורטוגלי אבל לא חשף יותר. הפרידה של הוולשים הזכירה במידה מסוימת את זו של איסלנד - המון גאווה עצמית - אך היתה בה גם מידה רבה של אכזבה. דקות ארוכות אחרי הסיום, כשבייל וחבריו עמדו מול הקהל האדום והודו זה לזה, נדמה היה שחלפה בראשם המחשבה איך זה היה נראה עם ארון ראמזי על הדשא, ולא מוצהב.
