ברומן הרביעי שלה גוזרת אמונה אלון את התגיות שנשאה עד עתה, גם בהיותה סופרת מוערכת: המטפחת והחצאית הארוכה, המגורים בבית-אל, החיים לצד סמן ימני (הרב בני אלון). אלו נושרים אל הרצפה כשהיא מניחה על השולחן את "בית על מים רבים" הצלול והיפהפה, שעלילתו הסוחפת נקמת באמסטרדם של סוף שנות ה-30 של המאה הקודמת.
אורח החיים הדתי מבצבץ כהערת אגב: בשהותו בחו"ל מתברר לקוראים כי גיבור הספר, יואל בלום, הינו שומר כשרות. פרטים אחרים לגבי המגזר שלו אינם ידועים. ההשקפה הפוליטית-מדינית כלל אינה רלוונטית, כך גם הוויכוח הישראלי הגדול. גורל יהודי הולנד מתפרט בספר דרך של שתי משפחות צעירות שטבעת החנק הנאצית הולכת ומתהדקת על צווארם וצוואר ילדיהם הרכים.
זוהי הקליפה האחרונה שאלון משילה בדרך מ"הסופרת המתנחלת" אל "הסופרת", לא משום ששינתה את דעותיה אלא כי מה שהיה להגיד כבר נאמר, ולא אכחיש את קנאת הסופרים האישית שצפה כאן, מתוך הערכה גדולה.
כריכת הספר (כנרת, זמורה ביתן)
ניכר התחקיר המעמיק שביצעה אלון על מושא כתיבתה: משמות הרחובות והאתרים, דרך התפריט, ועד צבעי הבדים של בגדי הגבירות. לצורך כתיבת הרומן, עברה אלון להתגורר באמסטרדם לתקופה של חודש.
ערי אירופה הקלאסיות לא השתנו מאז שברחובותיהם רדפו אחר יהודים לפני שמונים שנה. הבניינים אולי עברו שיפוץ אבל חזותם נותרה זהה. אלון לוקחת את רחובות אמסטרדם בני ימינו ומלבישה עליהם את סוניה, אמו של בלום, שנדחקת אט אט מאזרחית שוות זכויות למי שדורשים ממנה בתוקף להסתלק מהפארק, או מצעידים אותה אל מותה בתוך רחוב שוקק חיים, הומה אנשים ממהרים.
הסיפור, רומן פסיכולוגי-היסטורי, בלשי כמעט, מתאר את ניסיונותיו של הסופר יואל בלום לגרד את השכבות המסתירות את עברה של אמו המנוחה, ניצולת שואה שהשאירה לו סוד, ממלמלת, בלתי מובנת, על ערש דווי. העלילה מתקיימת בשני קווי אורך, זו של ימינו וזו של אז, והעיניים מבקשות את הדף הבא כרודפות את התשובה.
אלון מבליעה ביקורת אמיצה שלא שכיח למצוא בספרים העוסקים בשואה. ביקורת אודות שאננות היהודים הממשיכים לראות בהולנד את מולדתם הבטוחה חרף פעמוני האזהרה, וביקורת חריפה עוד יותר אודות שיתוף הפעולה של ועדי היהודים והנהגת הקהילה היהודית עם דרישות הנאצים. לא יהיה פה ספוילר אם אספר שאש המשרפות לא הבחינה בין יהודים מהוועד ויהודים שאינם מהוועד.
גרעין הסיפור נשאר איתי עוד זמן רב. ישנם ילדים יהודים רבים שנמסרו למשפחות הולנדיות לצורכי הצלתם ולא שבו אל הוריהם, אם מפני שהוריהם לא שרדו את השואה ואם מפני שהוריהם לא הצליחו לאתרם. מרביתם, ככל הנראה, כלל לא יודעים שהם יהודים.
"בית על מים רבים" הוא ספרות שואה שאינה בבואת השואה, השתקפותה אצלנו בישראל, השפעתה על החיים שלנו, אלא סיפורת היסטורית מדויקת. יש לקוות שתתורגם.
בית על מים רבים / אמונה אלון; כנרת זמורה ביתן, 288 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו