הרומן החדש של הרוקי מורקמי, "1Q84", אירוע מו"לי בקנה מידה בינלאומי, עורר מחדש את הדיון סביב החיבור של הסופר היפני לתרבות המערבית והצלחתו בקרב קהלים שאינם בקיאים בתרבות היפנית ובקודים הנלווים לה. בישראל, שבה מורקמי נחשב לאחד הסופרים המתורגמים המצליחים ביותר, הדיון הזה מתעצם לנוכח ההבדלים הקיצוניים בין התרבות הישראלית לזו היפנית. מי שמגשרת כבר שנים בנאמנות על הפער העצום בין טוקיו לתל אביב היא עינת קופר, "המתרגמת הרשמית" של מורקמי לעברית, והמתרגמת הבכירה מיפנית לעברית בשנים האחרונות. קופר, בת 41, תירגמה עד היום שישה ספרים של מורקמי, החל ב"מרדף הכבשה" וכלה ב"1Q84" המונומנטלי, ששני הכרכים הראשונים שלו ראו עתה אור בעברית בהוצאה משותפת של כתר וכנרת זמורה ביתן. הכרך השלישי, המשלים, יראה אור בתרגומה של קופר רק בשנה הבאה. הרומן מתרחש בשנת 1984 בדיונית, שבה שתי הדמויות הראשיות - טנגו (סופר) ואאוממה (רוצחת שכירה) - מתנהלות במציאות שהיא לא חד-משמעית. מורקמי שילב ברומן, לצד הריאליזם המוכר שלו, נגיעות פנטסטיות שפונות לכיוונים מפתיעים. החיבור של קופר, ילידת רמת גן, ליפן - נולד במקרה. "אחרי השחרור מהצבא התכוונתי לנסוע לטיול במזרח, אבל הטיול לא התקיים ונתקעתי בתחנה הראשונה, שהיתה יפן", היא מספרת. "הייתי מוקסמת מהתרבות היפנית, והחלטתי שאשאר במדינה כדי ללמוד את השפה". לאחר שחזרה לסידורים בישראל, שבה קופר ליפן לשלוש שנים וחצי. "מאז", היא מודה, "היפנית מלווה אותי לאורך כל חיי". "קושי גדול בתחביר" המעבר לתרגם ספרות יפנית נולד אף הוא במקרה. קופר החלה לעסוק בתרגום מסחרי, ולצורך דוגמה עבור חברה שהתעניינה בשירותיה תירגמה קטע מתוך "מרדף הכבשה" של מורקמי. "אמנם היה לי בן זוג יפני שאהב את מורקמי, אבל עד אז לא הכרתי את היצירות שלו", היא מגלה. הטקסט שבה אותה, ועד מהרה הקטע הפך לתרגום מלא של הספר. "אחרי זמן מה הוצאת כתר פנתה אלי כדי שאתרגם ספר של בננה יושימוטו, ואז אמרתי להם שכבר תירגמתי את כל 'מרדף הכבשה'. ככה החל התרגום שלי למורקמי", היא מספרת. יש קשיים מיוחדים בתרגום מיפנית לעברית ביחס לשפות אחרות- "הקושי הגדול נמצא בתחביר. היפנית היא שפה כמעט הפוכה מעברית ודומה יותר לגרמנית. ביפנית הפעלים והשאלות מופיעים בסוף המשפט, ולפעמים צריך לעבור את כל המשפט כדי להבין במה מדובר. בנוסף, יש הבדל גדול מאוד בין התרבות היפנית לישראלית. היפנים חושבים ומתנהלים אחרת, ולכן גם מדברים באופן שונה - כי שפה זו צורת ביטוי ראשונית של חשיבה. "ביפן מה שנאמר מעיד על מה שלא נאמר. אצל היפנים הסאב-טקסט נוכח מאוד והכל אצלם מרומז מאוד, שלא כמו 'הדוגרי' הישראלי. היה לי קשה להתרגל, למשל, לכך שביפן לא מסרבים ואומרים 'לא', אלא אומרים, לדוגמה, 'זה יהיה קצת קשה'. בעיניי, כישראלית, זה אומר שעם קצת מאמץ זה יקרה, אבל בעיניהם זה לא עמד להתרחש". איך מתנהלת העבודה עם מורקמי? הוא כותב הנחיות למתרגמים, כפי שסופרים אחרים נוהגים לעשות- "מורקמי לא מעורב בתרגום. הוא אמנם מאשר מתרגמים, כך שאני מתרגמת רשמית שלו לעברית, אבל אין לי צורך בו מבחינת מעורבות של כותב". קופר, שכבר עשור מכירה באופן אינטימי מאוד את הכתיבה של מורקמי, פגשה אותו לראשונה רק ב-2009, כשהגיע לישראל לקבל את פרס ירושלים. "כשנפגשנו הוא סיפר לי שבדיוק סיים כתיבה של ספר, ושהוא 'מאוד-מאוד מרוצה ממנו'. זה כמובן היה '1Q84', אך הוא לא נקב בשמו. היה לו מבט שבע רצון על הפנים כשהוא דיבר על הספר, ואמרתי לו שאני מקווה שאני אתרגם אותו. הוא ענה לי שהוא מאוד ישמח שאני אהיה זו שאתרגם", היא מגלה. מסר מפרגן בפייסבוק לשאלה אם "1Q84" הוא היצירה הגדולה והחשובה ביותר של מורקמי עד היום, היא עונה: "אין ספק. בימים אלה אני עוסקת בתרגום הספר השלישי של '1Q84', ואני לעולם לא קוראת מראש את הספרים שאני מתרגמת כדי להימנע מפרשנות מוקדמת, כך שאני בעצמי מאוד סקרנית כיצד הוא יסתיים. כל הספרים של מורקמי מיוחדים, אבל משהו בכיוון של הספר הזה מיוחד יותר מהקודמים. הוא מאוד מעניין ושונה ממה שהוא כתב עד היום". מה שמעלה שוב את השאלה מדוע מורקמי כה אהוב בישראל. "כי הוא סופר מעניין וטוב, אבל גם כי אין לו תחרות מול סופרים יפנים מודרניים, כיוון שאלה לא תורגמו לעברית. פרט למורקמי תורגמו מיפנית כמעט רק קלאסיקות יפניות כמו ג'ונאיצ'ירו טניזקי ויוקיו מישימה, שהוא הסופר הפוסט-מלחמתי החשוב ביותר של יפן, ורק ספר אחד שלו תורגם לעברית. יש סופרים מודרניים טובים ביפן, אבל הם עדיין לא הגיעו לקורא הישראלי. אני, כמתרגמת, הייתי מאוד מעוניינת שתהיה תחרות למורקמי, אולם הוצאות הספרים הגדולות בישראל עדיין לא פועלות לכך. מורקמי הוא סופר מאוד מסחרי ונמכר, ומה שטוב לאמריקנים בדרך כלל טוב גם לנו". מעמדם של המתרגמים במציאות המסחרית הקשה שבה מתקיימת הספרות העברית אינו טוב, וקופר, שאינה מעוניינת לשוחח על המעמד הזה, סבורה כי שינוי הגישה צריך להיעשות בהפיכת התרגום למקצועי יותר ופשרני פחות. "לא מזמן קיבלתי מסר בפייסבוק מאדם שסיפר לי שהוא התחיל לקרוא ספר של מורקמי שתורגם לעברית מאנגלית ולא מיפנית", היא מספרת. "אותו אדם הרגיש, לדבריו, שמשהו לא בסדר בספר. ואז הוא גילה שלא אני תירגמתי אותו. זו היתה מחמאה גדולה בשבילי, כי זה אומר שהקול של מורקמי נשמע דרכי". "אבל בנוסף", ממשיכה קופר, "זו עוד הוכחה לכך שצריך להפסיק לתרגם ספרים רק מאנגלית. צריך לשאוף לתרגם כל ספר רק משפת המקור, גם משפות אקזוטיות כמו יפנית, טורקית ופינית, שאין להן הרבה מתרגמים. פביאנה חפץ ז"ל אמרה פעם ש'תרגום של תרגום הוא כמו רכילות'. זה נכון. בשבילי לכתוב את מורקמי בעברית, שהיא השפה הכי שונה שיש מיפנית, זה דבר גדול מאוד. אם הצלחתי במשימה הזו - עשיתי את שלי".