"תגיד לי אתה, תגיד לי מר מוות / מחזיר לי מבט דרך שלולית ברצפה / תזכיר לי אתה, תזכיר לי מר מוות / האם זו עצירה בתחנה אחרונה / האם התכוננתי היטב לבחינה / מהי טעמה של נשיקה ראשונה".
המסעדן רפי אדר מצמיד את המיקרופון אל פיו, טיפות זיעה עוטפות את פניו, ושיערו הלבן בוהק על רקע זמרות הליווי הצעירות שמזיזות את גופן מאחוריו בקצב קבוע. את הקהל בהופעת ההשקה של אלבומו החדש ("הגולם") ניתן לחלק לשניים: חציו האחד כבר בגיל הפנסיה, והאחר בשנות העשרים לחייו.
"יש לי שיחות עם המוות, אני כותב לו שירים", יסביר לי אדר אחרי כמה ימים, כשהוא פותח שולחן ב"פרונטו", האיטלקית המפורסמת שלו, שנדדה בשנים האחרונות לנקודת המפגש בין שדרות רוטשילד לשכונת נווה צדק. "בצעירותי זה הפחיד אותי, לחשוב על המוות כחידלון מוחלט שאין ממנו חזרה. יש לי בבית פסל של יעקב לוצ'אנסקי, שמת בגיל 102. את הימים האחרונים בחייו הוא עשה בקיבוץ גבעת ברנר, ובוקר אחד מצאו אותו מת במיטה ולידו מכתב התאבדות שבו כתב: לא מצאתי טעם לחיי.
"אתה מבין? בגיל 100! אז גם לי יש היום התלבטות אם לעשות את זה עם אקדח או עם מנת יתר, אם אחלה במחלה סופנית. המוות כבר לא מפחיד אותי, אני יודע שהוא יבוא".
אדר (70) התפרסם כשף, אבל כבר שנים שהוא מבשל על אש קטנה קריירת שירה. אלבומו הראשון, "הלב המלא של קונטינקה", יצא ב־1994. לפני שמונה שנים הקליט את "מזייף כמו כולם: רפי אדר שר את פאולו קונטה", וב־2014 שיחרר דיסק של הופעה חיה באוזן־בר.
וכעת, כאמור, "הגולם" - שאותו יצר עם סולן "נערות ריינס", רועי פרייליך, שצעיר ממנו ב־28 שנים, והתחיל את הקריירה שלו כמלצר ב"פרונטו". "רוב חיי אני מוקף באנשים צעירים, והם מַפרים אותי. כשאני מדבר עם אנשים בני גילי, אז או שהם כבר בפנסיה, או שהם סתם כבויים.
"זו פעם ראשונה שכתבתי שירים, ולכן הייתי מגדיר את הדיסק הזה כמאוד אישי, הכי אישי שהיה לי. זה מרגש. אני חושב שזה הגיע רק עכשיו כי אני כבר משוחרר ממוסכמות או מסטיגמות".
בניגוד למסעדנים אחרים, שמספרים כי ינקו את המתכונים עם חלב אמם, אצל אדר זו היתה דווקא המוסיקה שזרמה בוורידים. אמו אלכסנדרה (סשה) היתה פסנתרנית, שעלתה ארצה מלטביה והיתה מופקדת על ניגון הפסקולים של הסרטים האילמים בקולנוע מוגרבי המיתולוגי.
רפי עצמו נולד וגדל ממש מול תיאטרון הבימה. בילדותו ניגן בפסנתר, ובתיכון התחבר עם בחור צעיר בשם שמוליק צ'יזיק. "בשנות השבעים שמוליק העביר לי שירים שהוא כתב. בזמנו לא חשבתי על עצמי כזמר, אז העברתי את הטקסטים לאריאל זילבר, והם הפכו לשלאגרים הכי גדולים שלו, בראשם 'רוצי שמוליק'. היום אני קצת מצטער שוויתרתי על זה, אבל בסדר, אריאל עשה את זה יפה מאוד".
אביו אורי היה רופא בכיר, מנהל מחלקה פנימית באיכילוב, ששלח את בנו ללימודי רפואה באיטליה, בתקווה שימשיך את השושלת. "הוא ידע שאם יבקש ממני ללמוד בארץ, לא אסכים. ומכיוון שאני הרפתקן, אמרתי, יאללה. לא ידעתי מילה באיטלקית, ובמקום ללכת ללימודים ישבתי בפיאצה בסיינה ופשוט התחלתי לדבר עם אנשים. בהתחלה עם הידיים, אבל מהר מאוד למדתי איטלקית".
עם מצלמת ה־8 מ"מ שקנתה לו דודה שלו הוא צילם שלושה סרטונים של דקה, שלח אותם לבית ספר לקולנוע ברומא והתקבל ללימודים. "במשך תקופה שיקרתי להוריי ואמרתי להם שאני לומד רפואה. זה היה קל, כי התקשורת אז היתה במכתבים.
"ברומא נפתח לי הראש. ספגתי את כל מה שקרה בעולם בסוף שנות השישים, ילדי הפרחים והמלחמה הקרה. בכיתה היינו 13 איטלקים, ואני הזר היחיד. לימים גיליתי שהם היו בטוחים שאני מהמוסד, לא הבינו איך הישראלי נכנס לשם. הצטרפתי לתנועה הקומוניסטית, הייתי עמוק בתוך זה. היינו יוצאים להפגנות ולפעמים נעצרים ונכנסים לכלא ללילה. היה שם הרבה סקס, כי האדרנלין רץ אחרי הפגנה".
• • •
כמעט שמונה שנים בילה במולדת הפיצה והפסטה, והטעמים שאליהם נחשף נשארו עמוק בתוכו. הוא המשיך לחלום על מוסיקה וקולנוע, למטבח לא נכנס.
בשלב מסוים שב לביקור מולדת. "הרגשתי רגשות אשמה כלפי הוריי, שלא ראיתי איזה שנתיים־שלוש, ובאתי לפסח. תיכננתי להישאר שבוע וחצי. אבל אז פגשתי את הבחורה הכי יפה בעולם".
עם אשתו יהודית, בשנות השמונים. "אני מבקש ממנה רק בקשה אחת: תני לי למות לפנייך" // צילום: משה שי
במגזינים של תחילת הסבנטיז הגדירו את יהודית סולֶה בתור הבחורה הכי יפה בתל אביב. שחקנית יפהפייה, שכיכבה בסרטיו של אורי זוהר "שלושה ימים וילד" ו"שבלול". אחר כך עשתה רילוקיישן ללונדון, וכשפגשה את אדר, היתה גם היא בחופשת מולדת.
"לילה קודם פגשתי מישהי בבר, ובבוקר היא אמרה לי, 'אתה במאי צעיר מרומא, בוא ואראה לך איפה מסתובבת הבוהמה'. היא לקחה אותי לקפה קליפורניה של אייבי נתן. איך שירדנו מהמונית, ראיתי את יהודית. כשהתעניינתי מי זאת, אמרו לי שאין לי צ'אנס איתה. היום היא אם שני בניי, אני איתה כבר 43 שנים, וזה יוצא דופן, כי רוב חבריי הספיקו להתגרש ולהתחתן בשנית".
מה המתכון שלך לאהבה?
"אין פה נוסחה, אהבה צריך לטפח. בעיניי, שני הדברים הכי חשובים בזוגיות הם כימיה במעשה האהבה - והומור. את כל השאר אפשר לאסוף בדרך. אני מאוהב בה, ואני תמיד מבקש ממנה רק בקשה אחת: תני לי למות לפנייך. אני לא רואה את עצמי מסתדר בלעדיה".
בשלוש השנים האחרונות הם מתגוררים בלב תל אביב, לשם עברו אחרי כמעט עשרים שנים ביפו העתיקה. בנם הבכור, רועי (43), הוא מנהל מחלקת הפרומואים בחברת פרומתאוס, שמייצרת פרומואים לטלוויזיה, נשוי ואב לאמיל בן ה־4. הבן הצעיר, דניאל (36), מביים פרסומות וסדרות ("גבוה וגרינבאום", "ליהיא תעשי לי ילד").
יהודית, שניהלה רומן קצר עם שלום חנוך לפני שפגשה את אדר, היתה גם מי שהכניסה אותו לתוך חבורת לול. הוא התגלגל להפקת "לול 4", ואפילו השתתף כניצב במערכון הקלאסי "לה מרמור". "המערכון הזה נכתב על הרבה חשיש", הוא מצחקק. "שתבין, את הכל עשינו בחינם, רק בזכות חדוות היצירה. נהנינו ליצור.
"הרבה שנים אחר כך, כשאריק עשה עם שיסל ומוני (מושונוב) את 'כבלים', הוא הביא אותי לשחק כומר איטלקי במערכון על העיירה האיטלקית. זה היה אחד הימים המצחיקים בחיי.
"אחח, אריק... איך אני מתגעגע אליו. איזה איש. נהיינו חברים. אני הייתי בן 28, הוא היה בן 35, זה הגיל שמתראים כל ערב, פעם אצל זה ופעם אצל ההוא. היום, בגילנו, מי יוצא? אני לא אשכח איך טילפנתי אליו ביום ההולדת ה־70 שלו, אמרתי לו, 'אהרל'ה, מזל טוב', והוא ענה: 'אני לא מכיר במספר הזה'. הוא היה מצחיק כל כך. היינו מדברים שלוש־ארבע פעמים בשבוע. פעם אחת לא זיהיתי את הקול שלו, הייתי מסטול או שקו הטלפון לא היה טוב, אז שאלתי, 'מי זה?' והוא אמר: 'אתה רוצה שאשיר לך?'"
למרות שאיינשטיין נודע כאחד שאהב להיות בבית, הוא עשה שתי גיחות מיתולוגיות לחו"ל: אחת לפאריס וללונדון עם החלונות הגבוהים, שגרמה לו לנוס בחזרה לישראל ולפרק את הלהקה; ואחת לארה"ב ב־1978, ביחד עם אדר, כדי לראות את דוקטור ג'יי קורע רשתות ואת קרים עבדול ג'אבר נוגע בשמיים.
הם בילו לילה בניו יורק, ואז עוד כמה ימים אצל אחותה של יהודית בסן פרנסיסקו. "ישנו באותה מיטה זוגית, ובחמש בבוקר התעוררנו שנינו חבוקים ומבוהלים, כי אנחנו לא הומואים, אבל כנראה לפחות אחד מאיתנו חלם משהו מיני. קפצנו ביחד מהמיטה.
"משם המשכנו ללוס אנג'לס, וחבר שהכרתי נתן לנו דירה, שסתמנו לה את הביוב. אני מודה, זה אני, כמעט בטוח שזה לא היה אריק. בעל הדירה קרא לאינסטלטור, ובזמן שהוא מתקן את השירותים, אני ואריק מתבדחים לנו בסלון, מדברים עליו ובטוחים שהוא פורטוריקני או משהו כזה. כשהוא יוצא משם, הוא אומר לנו בעברית, 'אהלן, אריק איינשטיין'. אריק רצה לקבור את עצמו.
"היה קשה לטוס איתו. הצעתי לו ללכת למועדון 'רוקסי' להופעה של טינה טרנר, אבל הוא רק רצה לראות NBA. אמר לי, 'לא, לא, לא, יש משחק חשוב', והיה יושב מול הטלוויזיה. בסוף הוא חזר לארץ לפניי, לא היה יכול להישאר יותר".
אתה בקשר עם אורי זוהר?
"אנחנו בקשר, אבל לא יומיומי. פעם בכמה שנים אנחנו מבקרים אצלם בירושלים. הפעם האחרונה היתה לפני שנתיים וחצי. כשהבן שלי דניאל היה בן 5, נסענו אליהם לוויקנד. בארוחת שישי, דניאל נעמד על הכיסא, עם שתי ידיים קטנות מושטות קדימה, ואמר לאורי, 'כלום לא ברור לי פה'. זה בהחלט מיצה את מה שאני ויהודית חשבנו על כל הטקסיות הזאת שלהם".
אדר עבד כמפיק שותף בסרטים דוגמת "נשר הברזל", "סבבה" ו"רומן זעיר", במערבונים של מנחם גולן עם לי ואן קליף ובפרסומות. הוא ביים סרט קצר עם מוני מושונוב, "בדרך ללוד", על פי סיפור של דן בן אמוץ. ב־1986 כתב עם רעייתו את הסרט "כפפות", וגם ביים אותו. הסרט, שמבוסס על ספר, תיאר את התאקלמותו של מתאגרף לשעבר, שעלה לתל אביב בשנות השלושים מפולניה. הסרט ירד מהאקרנים במהירות ונכשל כלכלית בקופות.
"היה לי משרד הפקות עם עמי אמיר, ואחרי 'כפפות' לא היה לנו כסף אפילו בשביל חומוס, אז הייתי מבשל במשרד אוכל איטלקי. יום אחד עמי זרק לי, 'בואנה, תפתח מסעדה איטלקית', וחשבתי, וואלה, זה ייתן לי את הלחם והחמאה בשביל הסרטים. אשקיע שנה־שנתיים, אעשה כסף ואוכל להשקיע בקולנוע. והשאר היסטוריה".
• • •
ב־1989 פתח אדר ברחוב נחמני בתל אביב את "פרונטו", מסעדת גורמה עם חומרי גלם איכותיים ומחיר בהתאם, שמשכה אליה פוליטיקאים, אנשי עסקים בכירים, אמנים ואנשי רוח.
לאורך השנים עבדו ב"פרונטו" הרבה מוסיקאים. "זו היתה מין חממה למוסיקאים מתחילים", אומר אדר. "דנה ברגר, אדם הורוביץ, אריק ברמן, רועי פרייליך וקרני פוסטל - כולם היו אצלי מלצרים או ברמנים".
ב־2010 עברה המסעדה למשכנה הנוכחי ברוטשילד, ואדר החליט להוריד פרופיל, "כי השותפים שלי חיזקו אותי לעשות את זה. כנראה שזה גם עניין של גיל. עכשיו אני כמו אבא גאה, עבדתי קשה בשביל זה".
"השארתי בסמכותי ב'פרונטו' רק דבר אחד - השירותים" // צילום: מאיה באומל בירגר
בשלוש השנים האחרונות, מאז העביר את ניהול המסעדה לשף דיוויד פרנקל (שחתום על התפריטים החדשים, כמו גם על הגירוש המתוקשר של נוחי דנקנר), אדר הוא "האב הרוחני" של המקום. "אני כבר לא מדבר עם ספקים, לא מדבר עם עובדים ברמה מקצועית, אלא יותר מארח. ככה המקום מתנהל גם בצורה הרבה יותר מקצועית. עדיין רוחי פה, ועל זאת גאוותי. אני אוהב את 'פרונטו' כמו את הבת שאין לי.
"אחרי הסידור החדש ביקשתי להשאיר בסמכותי רק דבר אחד - את השירותים. אני מטורף על שירותים נקיים. אני נכנס שלוש או ארבע פעמים בעצמי כדי לפקח ולדאוג שיהיה ריח צח ונקי".
אתה מרוויח מהמסעדה?
"תודה לאל, כבר כמה שנים אני ברווח. אבל מי שיגיד לך שאפשר לעשות מזה הרבה כסף, משקר אותך. במסעדה מסוג כזה, שנחשבת יעני למסעדת יוקרה עם חומרי גלם איכותיים, אתה מרוויח מקסימום שבעה אחוזים. לאורך השנים הציעו לי לפתוח עוד סניפים - בברלין, בארה"ב. איש עסקים מפורסם לקח אותי לניו יורק והציע לי לפתוח שם. אמרתי, נייט. 'פרונטו' יש רק אחת.
"אולי אני רגשן ותמים, אבל זאת היתה תחושת הבטן. מה שכן, פתחתי עכשיו 'פרונטו קיוסקו' בשוק האוכל ברמת החייל. אין לי שם דגים או בשרים, רק פסטות ופיצות. ויהיה טייק אוויי, וזה כן יאפשר לי להרוויח ואפילו לפתוח עוד סניפים כאלה".
כשאתה רואה קולגות כמו מיכל אנסקי או יונתן רושפלד סוגרים מסעדות, מה זה עושה לך?
"היא חשבה שבגלל המוניטין של 'מאסטר שף' היא תוכל לפתוח מסעדה. בהתחלה עודדתי אותה, היא פתחה מקום בשכנות אלי, ובאתי לשבת שם והיה אוכל לא רע. אבל היא לא היתה שם. היא לא יכולה גם לא לבשל, גם לא להיות, ורק לרכוב על הגל של השם שלה. אני, במשך 22 שנים הייתי במסעדה שלי מהבוקר עד הלילה. נכון שהיום אני כמעט לא מגיע בערבים, אבל כל צהריים אני פה. היא לא כזאת.
"על רושפלד אני מת וחושב שהוא שף נפלא, אבל הוא קפץ מעל הפופיק. הוא התחבר לשטראוסים והם פתחו כמה מסעדות, והוא היה נוסע ביניהן באאודי שלו. זה לא עובד ככה. הטעות שלו היתה שהוא הלך על 'הרברט סמואל' וטאפאס ושמאפאס ונהיה שבוי על ידי הקפיטליסטים".
חוויית הריאליטי הקצרה שעבר הותירה אצלו צלקת גדולה. כזאת שאי אפשר להתחמק ממנה כשמקלידים את שמו בגוגל. הוא נבחר לשפוט בעונה הראשונה של "מאסטר שף", אבל פוטר לקראת סיום העונה, כשברקע טענות של גורמים בהפקה שהוא ביקש מעובדת הפקה להתנשק איתו והטריד אותה בטלפונים. עד היום לא הוגשה שום תלונה.
"לא אכחיש שמאוד החניף לי כשבחרו בי ל'מאסטר שף', כי היו אודישנים לכל הקולינריה הישראלית", הוא נשען לאחור על כיסאו ומצית סיגריה. "מה שמאוד הכאיב לי זה שמצאו תירוץ של הטרדה כדי לפטר אותי. יום אחרי שזה פורסם ועורכי הדין נכנסו לתמונה, התירוץ השתנה ל'זאת לא היתה הטרדה מינית, אלא העובדה שהוא הגיע שיכור כל בוקר', שגם זה לא נכון.
"הצדיק היחיד בסדום היה חיים כהן, שבא והודה שהוא לפעמים הציע לי וויסקי מבקבוק שהיה על הסט כחלק מהתפאורה. אז תבואו ותגידו לי בשקט, 'לא מתאים, לא רוצים'. אבל למה להפיץ שמועות?"
מה לדעתך היתה הסיבה האמיתית שפוטרת?
"שהם כנראה נבהלו ממני. בתחילת העונה אמרו לי, אתה לוקח את התפקיד של גורדון רמזי. אז הייתי גורדון רמזי וירדתי על אנשים, והם הורידו את זה בעריכות, כי זאת היתה העונה הראשונה והם נבהלו. אני בעצם עשיתי את מה שרושפלד עשה בעונות היותר מתקדמות. נדמה לי שאסף גיל (המפיק; נ"ו) לא חיבב אותי. הוא אמנם לקח אותי לתוכנית, אבל לא חיבב אותי. כנראה נבהל. אני יכול להבין, אבל תגידו לי. הרי הייתי ב־11 תוכניות, וכשזרקו אותי קיבינימט ועורכי הדין ניהלו מו"מ, בהפקה הציעו שלא אופיע בתוכניות 12 ו־13, אבל אבוא לגמר. אמרתי להם, לכו לעזאזל".
מה עבר עליך כשהתחילו השמועות?
"היה לי מאוד קשה, כי לא יכולתי לצאת מהבית. פפראצי בכל מקום, כל הזמן עיתונאים מטלפנים, ואני סגור בבית עם אשתי ושני הילדים ולא יכול לצאת החוצה. ואני לא יכול ולא רוצה להגיב, כי זה רק יגדיל את הדרמה. אני זוכר סיטואציה אחת, כשהלכתי להשתין בבית, ואני עומד שם ביני לבין עצמי ואומר, ומה אם הבנים שלי חושבים שאולי בכל זאת עשיתי משהו? כי הרי אני לא בן אדם נורמטיבי. אני זוכר את השניות האלה, שהרגשתי בהן הכי בודד בעולם.
"אחר כך השלמתי עם אבי ניר (מנכ"ל קשת; נ"ו), נפגשנו, דיברנו, והכל בסדר. לא נותר בי שום כעס כלפיהם, היום זה מאחוריי".
(אסף גיל מ"גיל הפקות" מסר: "מה שאירע בזמנו עם רפי אדר ב'מאסטר שף' לא היה קשור לשום עניינים אישיים". בקשת סירבו להגיב).
מה חשבת על פרשיות ההטרדות המיניות בשנה האחרונה?
"זה לא שאני בעד המטרידים, אבל רובם גדלו באווירה אחרת. הנורמה היתה שונה, והעולם השתנה. אז תיישרו קו עם המוסכמות והמוסר של ימינו. בן אדם צריך לקחת אחריות על מעשיו.
"את משה איבגי אני מעריך כשחקן. אני לא חבר שלו. אני יכול רק להשתתף בצערו, כי אני יודע מה הוא מרגיש עכשיו, כשהוא יושב סגור בבית. אני לא יודע מה היה שם, אבל אם זה נכון שהוא דחף לשון בכוח לבחורה, אז שיישא באחריות. עם כל זה שאני אוהב נשים, אני בחיים לא דחפתי לשון בכוח לפה של אישה.
"ועדיין, תמיד יש גם את הצד השני. זה שבחורה היא בחורה לא אומר שבכל המקרים היא צודקת. מכיוון שזה נושא מאוד רגיש, בעיקר בשנים האחרונות, אז כל אחד צריך לשמור על עצמו".
היו הרבה סיפורים על היחס לנשים בחבורת לול.
"הספר של יהונתן גפן ('חומר טוב'; נ"ו), שתיאר דברים כאלה, הוא בעיניי ספר רשלני מאין כמותו. אני חושב שהוא קינא בנו, כי הוא לא היה במעגל הקרוב־קרוב. יהונתן אמנם יודע לכתוב, אבל הוא לא יודע לזרוק דברים לפח. הנורמה באותה תקופה היתה שונה, אבל הכל בולשיט. אני אומר לך, הכל בולשיט".
(את תגובתו של יהונתן גפן לא ניתן היה להשיג).
• • •
בתחילת שנות התשעים, אחרי שמאיר אריאל נעצר על החזקת סמים, פרצה המשטרה גם לביתו של אדר.
"הם חיפשו וחיפשו, ואני כל כך פחדתי. אז מייד הבאנו לשוטרים חתיכת בוּף חשיש שהיתה לנו בבית. והם אמרו, 'אנחנו לא מחפשים את זה. איפה הקילוגרמים של האופיום?'. עצרו אותנו לשלושה ימים כי היינו מפורסמים, ויצאה כותרת בעיתון: 'הבמאי רפי אדר ואשתו השחקנית נעצרו באשמת סחר באופיום'.
"בלילה הראשון במעצר לא עצמתי עין, כשלוקחים לך את החופש זה נורא. אבל היומיים האחרים היו מצחיקים, כי בגלל הכותרות נתנו לי כבוד. ואז, בבוקר בא שוטר, מוציא אותי ואומר: 'קח 20 שקל, עשינו טעות'.
"היום אני חושב שאני יודע מה היתה הטעות. הם שמעו בהאזנות למאיר אריאל את השם רפי. אבל זה היה רפי אחר. היום אני לגאלי, יש לי גראס רפואי כי אני סובל מ־Cluster headache, כאבי תופת כרוניים מעל העין. בכלל, אני חושב שגראס צריך להיות חוקי. הרי בעוד כמה שנים זה יקרה, לכיוון הזה הולכים בכל העולם, וחבל שאנחנו כהרגלנו צועדים מאחור.
"תשמע סיפור. חודש אחרי המעצר איבחנו ליהודית סרטן בשד. עשו לה ניתוח, הוציאו את הגידול בזמן. הגענו לבית החולים, ישב מולנו פרופסור רציני, שאמר לי במבוכה, 'אתם מהבוהמה, קראתי עליכם סיפורים. אז אם אתה יכול, תשיג לאשתך חשיש או גראס, זה טוב להחלמה'.
"אמרתי לעצמי, איזה חיים משוגעים. לפני חודש עצרו אותי על זה, ועכשיו הממסד אומר לי, 'תשיג לה'".
והשגת?
"ברור. זה עזר לה להחלים".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו