הקול המוסרי של הליכוד, בני בגין, היה אמש פה לציבור בכללו. בשיחת טלפון עם יונית לוי בערוץ 2 העיר כי מינוי אביגדור ליברמן לכהונת שר הביטחון הוא צעד "הזוי", והוא יודע למה. מפני שבגין ראה את ליברמן קצר־רוח ומרבה לצאת את החדר בדיונים רבים וארוכים בקבינט הממשלתי שעסק במלחמה ובשלום, והוא מכיר את ההתלהמות המילולית השטחית וחסרת הרסן של יו"ר ישראל ביתנו.
מינוי ליברמן הוא תקלה. בנימין נתניהו מפקיד בידיו את המערכת הרגישה מכל. גם הוא מודע לחשש, אבל אומר בליבו שכל עוד הוא ליד ההגה לא תפרוץ מלחמת שווא, אלא שמי שבקיא בהיסטוריה הביטחונית של ישראל יודע כי מנהיגים שקדמו לו אמרו גם הם כדבר הזה. כולם טעו. בנקודת זמן קריטית הם לפתע לא היו על משמרתם, ומי שהפקידו בידיו את הפעלת הכוח הלאומי סיבך את ישראל לשנים רבות.
יש שרידי טעם ותבונה בליכוד המבינים עד כמה המהלך חמור. גם לא ברור כיצד יגיב משה (בוגי) יעלון על הדחתו. הוא שר ביטחון ראוי מאוד - שקול ומקצועי וקר רוח - ויודע ללחום בזירה הציבורית. ראיינתי אותו ב־2005 כשהודח ואמר לי בבית הצנחן כי הלך במחנה המטכ"ל בנעליים גבוהות בגלל הנחשים. הוא חזר מן השפל, וכדאי להניח שלא יבלע את ההדחה.
האם אפשר היה אחרת? כן ולא. נתניהו העדיף להרחיב את הממשלה עם המחנה הציוני, אבל חש "מכה בכנף" מצד הקיצונים בליכוד. לפי יצחק הרצוג הגיע עימו להבנות, אבל סירב להעלותן על הכתב. המשא ומתן נקלע למבוי סתום בפני עצמו, אבל שלי יחימוביץ' ותומכיה תרמו לנתק. הרצוג רואה בה אשמה יותר מאשר נתניהו, אך להערכתי לא יכול היה להשיג את המזער שהציב לעצמו גם אילו התייצב כל המחנה הציוני מאחוריו.
מינוי ליברמן הוא מועקה לאומית, אבל לא יחידה. הרצוג גילה אמש כי לבד מנאומו של נשיא מצרים א־סיסי, היו בתכנון עוד מהלכים בינלאומיים. רק שעתה הותיר השבר במשא ומתן בין נתניהו לבין הרצוג את א־סיסי נבוך, חשוף לביקורת בארצו.
יש רק רבע נחמה: עתה הממשלה על טהרת הימין. היא תפעל כהבנתה. או שליברמן יסבך את ישראל עם כל העולם בתוקפנותו חסרת המעצורים או שיתגלה דווקא כפודל מאולף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו