"אחי, טעית"

שלושה שבועות עברו מאז הציוץ ההוא של חבר הכנסת מטעם הבית היהודי, בצלאל סמוטריץ', על כך שאשתו מעדיפה ללדת ליד יהודים ולא ליד ערבים שעושים חאפלות. הוא ציפה לאש, אבל לא כזו שתפגיש אותו לראשונה עם העוצמה של ההמון הווירטואלי ובעיקר עם התקשורת: "ליצן תימהוני וגזען" היה עוד התיאור המנומס.

סמוטריץ' חסר הניסיון (36, קדנציה ראשונה בכנסת) הפך לשק החבטות הלאומי, על הספקטרום שבין שיחות בית הקפה ל"ארץ נהדרת". אחר כך הוא נזרק בצידי הדרך וההמון עבר לעסוק בנושא הבא. בימים שאחרי, "בלה", כמו ששבעת אחיו ואחיותיו קוראים לו, עלה על האוטו והצפין. הוא נסע לאן שהוא תמיד נוסע כשהוא רוצה קצת לברוח, אי שם ברמות יששכר (בין עפולה לבית שאן), למושב רמת צבי. 

טוביה (39), אחיו החילוני של בצלאל, שחתך מהדת והוריד את הכיפה לפני 20 שנה, אולי חי בניתוק מעורר קנאה עם נוף פסטורלי, אבל גם אל חוות הסוסים שבה הוא עוסק בפרזול סוסים הגיעו החדשות. וכשאחיו הצעיר נכנס אל הקרוואן הצנוע שבו הוא מתגורר, הוא הבין לבד שהלילה הוא נשאר לישון כדי לקבל קצת שקט.

"האמירה שלך היתה מוטעית מהרבה סיבות, אבל בעיקר בשל כך שאתה כביכול העלית נושא שאיש לא נתן עליו את הדעת והיה נעלם מהכותרות, ועשית ממנו רעש, שעכשיו כל המדינה מתעסקת בזה ומטפלת בזה. איזה טוב יצא ממה שאמרת? אתה לא חושב שזו היתה טעות?" מטיח האח הבכור בעודו קוצץ סלט לאחיו הצעיר יותר ("מתי פעם תכבד את אחיך הצעיר ותדאג כאן לכלים כשרים כשאני מגיע?"). 

סמוטריץ' הצעיר נותן שוב את חיוכו המוכר, זה שמסתתר מאחורי זקן מטופח וחזות צעירה, חיוך שכלי התקשורת הגדירו כ"מסוכן": "אני לא אהיה דתי המחמד שלהם, אחי. אני לא אכנע לפוליטיקלי קורקט. אני מוכן לשמוע ביקורת על עצמי, אבל לקרוא לי גזען הזוי זה משהו רחוק מהמציאות ואת זה אני לא מוכן לקבל. אני לא גזען ולא הזוי".

 

"כפייה חילונית, לא דתית"

"אבא שלנו אמר לנו שהקדוש ברוך הוא מכוון כל אחד מאיתנו למה שהוא טוב בו. לא היה תלם. וברוך השם חוץ מטוביה, כולם לא איכזבו אותו", אומר בצלאל ומחייך לעברו של אחיו. 

טוביה, איש קבע ביחידה סודית, עבר את "צוק איתן" עמוק בתוך עזה. את אלוהים הוא הניח לעסוק בדברים אחרים, בשעה שהוא היה עסוק במפגש קבוע עם המוות. "אתה אומר לעצמך שזה לא יהיה במשמרת שלך, אבל בתוכך אתה יודע שהסיכויים נגדך, אבל זו החלטה של הפוליטיקאים. אולי אם הילד יצמח ויהפוך לפוליטיקאי גדול נוכל לדבר איתו ולראות איך משנים את הדברים. תגיד, מה זה שווה שיש לי אח פרלמנטר, אם הוא לא יכול לדאוג ללגליזציה של סמים קלים?" ספק שואל ספק מקניט טוביה את אחיו. 

בצלאל: "ינון מגל כבר דחף את הדבר הזה ואולי גם היה מגיע, אבל החברים שלו (מצביע לכיווני) מהתקשורת חיסלו אותו. אני מקווה מאוד שינון יחזור לפוליטיקה, ינון זה אחד שהייתי רץ איתו יחד בפוליטיקה לכל מקום. כמה שזה יפתיע אתכם, אני חושב שהוא עשה טעות שהוא התפטר. פחות עניין אותי מה הוא עשה לפני הכניסה שלו לפוליטיקה ויותר חשוב לי שהוא קיבל על עצמו את הערכים של המפלגה ואת הרוח שלה, אף על פי שמדובר בחילוני".

העליהום עליו חיסל לו את הקריירה הפוליטית, לך זה כמעט קרה.

"אתה לא יכול להשוות את מה שהוא עבר למה שאני עברתי. אני עברתי פרומיל ממה שינון עבר. זה היה מאוד קשה, זה היה בעוצמה מאוד גבוהה, אבל מה שעבר על ינון היה הרבה יותר קשה".

אפשר לומר שלא משעמם בבית היהודי. קודם היתה פרשת אוחנה, אחר כך ינון מגל, עכשיו אתה. 

"בנושא של אלי אוחנה היתה טעות של נפתלי בנט. אלי אוחנה לא התאים למפלגה שערכי הדת מובילים אותה. אלי אוחנה היה סמל לחילול שבת בפרהסיה במשך כל חייו, וככזה לנו הוא לא יכול להתאים".

אתה מיתמם. אין סיכוי שאלי אוחנה לא התאים לכם כי אתם הבית היהודי האשכנזי?

"שמענו את הפרשנות הזו מהתקשורת, וזה שטויות. איילת שקד היא מזרחית, אלי בן דהן הוא מזרחי. גם את הדברים שלי על החאפלות ניסו לקשר לעניין המזרחי, ברור שזו לא היתה הכוונה שלי. אלה אחים שלי, ואלה, הערבים, לא. ושאף אחד לא יגיד לי שזה אותו דבר ולא יסביר לי למה התכוונתי".

"אפשר לשאול אותך שאלה", מבקש טוביה את רשות הדיבור. "ינון מגל הלך, נשארנו עם איילת שקד. איך אני בתור חילוני עם נטיות ימינה יכול להתחבר אליכם כמפלגה? נדמה שאתם הולכים ומקצינים בעניין של הדת, ואם תזכו בעוד מנדטים בבחירות הבאות, מי מבטיח לי שעדיין הקול שלי יישמע והאינטרסים שלי כמי שהצביע לכם יישמרו?"

בצלאל: "על מה אתה מדבר? מי מפריע לך לחיות את חייך? יש היום במדינה כפייה חילונית הרבה יותר מכפייה דתית, העמותות השונות עוטפות את זה בכל מיני צורות, אבל הן פוגעות בחוסן החברתי שלנו כמדינה. תראה, אני ממש לא תומך בהתנהגות של החייל מחברון, וחושב שערכי הצבא צריכים להישמר, אבל מה הבעיה הגדולה בכך שחבורת אנשים הולכת להפגין בכיכר העיר למענו? למה, כי הדעות הללו לא מקובלות על השמאל? אני לא אשתתף בהפגנה כזו, אבל סליחה, למה באמצע 'צוק איתן', כשאתה נלחמת שם, אנשים יצאו להפגין נגדך ונגד הצבא וזה היה בסדר, ועם זה לא היתה לאף אחד בעיה?"

טוביה: "נישואים אזרחיים זה משהו שאני יכול להבין למה יש כעס על העניין מצד הציבור החילוני. אתה שולח אנשים להתחתן בקפריסין ולא במדינה שלהם".

בצלאל: "אתה מבין אבל שאם אתה רוצה לשמור פה על המדינה הזו כיהודית, אז אפשר לתת לאנשים להתחתן אזרחית אבל הגירושים חייבים להיעשות דרך הרבנות כדי שהמדינה הזו לא תהפוך ללא יהודית. הרי הבעיה של החילונים זה לא הנישואים אלא הגירושים, כי התלונה היא על הטקס המשפיל".

טוביה: "אני מסכים איתך על הנושא הזה שגירושים חייבים להיות דרך הרבנות, זו מדינה יהודית".

בצלאל: "אתה מסכים איתי על הרבה דברים, גם מאז שהלכת לדרך שלך".

 

"הגירוש עבר בשקט"

הדינמיקה בין הסמוטריצ'ים מבהירה קודם כל את ההיסטוריה הפרטית של המשפחה. הם נולדו בחיספין שברמת הגולן וגדלו בבית אל. אביהם, הרב חיים ירוחם (אב"י) סמוטריץ', הוא עדיין הדמות הדומיננטית בחייהם. בצלאל למד בישיבת ירושלים לצעירים, בישיבת מרכז הרב ובישיבה הגבוהה בקדומים. סיים בהצטיינות תואר ראשון במשפטים, הוסמך לעריכת דין והוא סטודנט לתואר שני במשפט ציבורי ובינלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים.

אתה כל הזמן מפלרטט עם החוק. מצד אחד עורך דין, מצד שני באמירותיך מערער את החוסן החברתי של החברה הישראלית, שעליו אתה מדבר כל הזמן.

"איך בדיוק באמירות שלי אני עובר על החוק? זה לא שלא נפגשתי עם החוק גם מהצד השני (בשנת 2005, בעת פעולות המחאה נגד תוכנית ההתנתקות, נעצר סמוטריץ' בידי השב"כ עם ארבעה פעילי ימין נוספים והוחזק בכלא שקמה במשך שלושה שבועות, ושלושה שבועות במעצר בית, בחשד שהחזיקו 700 ליטר דלק ושמן על מנת לבצע פעולות חבלה. לא הוגש נגדו כתב אישום; ע"ר). 

"אבל גם אז לא הוכח כלום וכל הרצון היה למנוע ממני לפעול בדרך חוקית נגד פינוי היישובים. גם אם התכוונתי לשרוף צמיגים זה נראה לי לגיטימי. ואם זו עבירה על החוק אז זה משהו שהייתי מוכן לחיות איתו בשלום ולשלם את המחיר. למה כשמפטרים עובדים ממפעל מותר להם לחסום כבישים ולשרוף צמיגים ולמתנחלים לא?"

טוביה: "אני זוכר שהייתי אז חייל בקבע, ובאתי לבקר אותך עם הבגדים החומים של המעצר שלך בכל יום ראשון".

בצלאל: "בסופו של דבר הגירוש מגוש קטיף עבר בשקט. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים על המתנחלים אבל תראה לי עוד קבוצה באוכלוסייה שהיתה מעבירה דבר כזה בכזה שקט. אצל החילונים עקירה כזאת לא היתה עוברת בשתיקה".

טוביה: "ייאמר לזכות המפקדים שלי בצבא שבכלל לא היתה כאן שאלה, הם שיחררו אותי מכל התקופה הזו. טל רוסו, שפיקד על עוצבת הפלדה ופיקד על כוחות האוגדה בביצוע תוכנית ההתנתקות ביישובי צפון השומרון, אמר לי, 'אני רוצה שתיסע לרמת הגולן ותחזור כשזה ייגמר, כי צריך לשמור על השפיות שלך'. אבא שלי היה במרכז העניינים שם, אח שלי בכלא ואני בצבא. זו היתה תקופה לא קלה אבל זה הסיפור שלנו פה".

הסיפור שלנו, גם אצל האח החילוני למשפחת סמוטריץ', הוא קודם כל הסיפור שלנו כיהודים כאן. הערבים בכללם מוגדרים אצלם כאויבים. גם אם האח הבוגר מנסה לצייר את זה אחרת: "אני עושה את הקניות שלי בכפר הערבי פה ממול, הם באים לעבוד פה והכל טוב. בלילה כל אחד הולך לישון במקום שלו, לצערי זה לא יכול לעבוד אחרת. כור ההיתוך של בן־גוריון וז'בוטינסקי כשל, בכל מקום שניסו אתה רואה שזה לא עובד".

בצלאל: "בינינו ובין עצמנו כור ההיתוך לא כשל, אבל מול הערבים בוודאי. מישהו צריך לוותר על השאיפות הלאומיות שלו וזה לא יהיה אנחנו. ואם נצטרך להילחם על זה נילחם ובעזרת השם ננצח. מי שרוקד על הגגות באום אל־פחם כשנופלים טילים על ערים בישראל לא יחיה איתי כאן בשלום אף פעם. הערבים הישראלים לא קרועים בזהות שלהם, הם בחרו צד".

איזה מין עולם אנחנו משאירים פה לדור הבא? הילדים שלנו גדלים לתוך מקום של חוסר תקווה אם אנחנו מחנכים אותם שכל ערבי הוא אויב.

"למה אתה מפנה את השאלה הזו אלי? תראה אילו חיים יש כאן לערבים־ישראלים. יש איזושהי מדינה מסביב שנותנת להם תנאים כאלה? פעם היו אומרים שלערבים יש עשרים וכמה מדינות לעזוב אליהן, לאט־לאט האופציות שלהם הולכות ונעלמות ויש להם עשרים ומשהו דאעש לבחור מביניהם. אנחנו, היהודים, מכניסי האורחים הטובים ביותר בכל האזור כולו. כשאתה אומר לי איזה עולם אנחנו משאירים לילדים שלנו, אני רוצה להפנות אותך לתוצאות של מערכות הבחירות. האזרחים הערבים בוחרים שוב ושוב את אותה ההנהגה. תראה לאן הגענו, שהמתונים שבהם, אנשים כמו זוהיר בהלול, לא מוכנים להגדיר מחבלים כמחבלים".

טוביה: "בזה אני מסכים עם אחי. גם אירופה לומדת עכשיו היטב על בשרה מה מתרחש עם המוסלמים. זה לא רק העניין של הפיגועים אלא העניין של הצביון של המדינה. המדינות האירופיות הופכות לערים שונות אל מול עינינו".

בצלאל: "אירופה שהכרנו מתה. אנחנו כמובן לא יכולים להרשות לעצמנו שדבר כזה יקרה אצלנו, וזה לא יקרה. כי אנחנו נלחמים בבעיות שהובילו את אירופה למצב שלה".

איך בדיוק?

בצלאל: "תראה את התהליך שעבר על אירופה עובדתית. האירופאים הפסיקו לעשות ילדים, קהילות הלהט"ב הפכו דומיננטיות וגם הם לא מרבים בילדים. היו חסרות ידיים עובדות ולשם המהגרים נכנסו, המצב הזה לא ישתנה בזמן הקרוב אלא כמובן רק יחמיר. הכניסה הרבה של המהגרים לכל תחומי החיים ובמיוחד לעבודה הובילה למה שמתרחש עכשיו באירופה שהופכת מוסלמית לחלוטין".

והנה הגענו שוב לקהילת הלהט"ב. כזכור, אתה היית מבין מארגני מצעד הבהמות, וברבות השנים הצטערת על כך ותירצת זאת בשל היותך צעיר וחסר ניסיון.

בצלאל: "ואני עדיין מצטער כי לא רציתי להשוות אנשים לבהמות וזו בטח לא היתה כוונתי. אנשים יכולים לעשות מתחת לשמיכה בבית שלהם מה שהם רוצים, אף אחד לא מפריע להם ושלא יגידו לי שהכפייה הדתית מפריעה להם. כמו שאני ואשתי עושים דברים מתחת לשמיכה ולא יוצאים לרחוב, גם הם יכולים לעשות מה שהם רוצים מתחת לשמיכה. אני לא מבין למה צריך לצאת עם זה לרחוב, ועוד לירושלים".

טוביה: "אני אולי לא חושב שזה נכון אבל אני מכבד את זה עד שזה מגיע לעניין המצעדים. אני אוהב מאוד שניצל אבל אני לא מסתובב עם העוף ברחוב או עם הפרה ומראה את זה לכולם. מי שמגיע לירושלים עם מצעד הגאווה זה כמו קיסם בעין של האחר, אז שלא ייעלב שאותו קיסם נכנס לעין שלו".

אבל ההסתה הזו הובילה לכך שילדה נרצחה במצעד הזה.

בצלאל: "אתה שוב עושה מה שהתקשורת והמחנה של השמאל עושים. כולנו אחראים בגלל אדם אחד חרדי לוקה בנפשו. אנחנו כולנו אחראים לדקירה הזו. כשבקרב החילונים מתרחשת דקירה או משהו אחר, אז מישהו ממהר להאשים את כל החילונים? ירושלים כמקום למצעד הגאווה היא מקום בעייתי לכל שלוש הדתות".

טוביה: "לפני סיום חשוב לי לחזור רגע אל הפוליטיקלי קורקט שאתה כל כך דיברת נגדו. יש סיבה שיש דבר כזה פוליטיקלי קורקט, חשוב שתזכור את זה במקרה שתישאר בפוליטיקה ותמשיך עוד שנים רבות".

בצלאל: "לי חשוב שתתחתן ותביא ילדים לעולם. משפחה וילדים הם העתיד של העם שלנו כאן. אצלנו לא יכול לקרות מה שקרה באירופה, כי אצלנו ברוך השם עושים הרבה ילדים, הרבה מעבר לממוצע של האירופאים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו